העונה הזו ב-NBA היא אחת השוויוניות שזכורות בשנים האחרונות. בדרך כלל בשלב הזה של העונה, כשאנחנו מתקרבים לחצי הדרך, הליגה כבר מתחלקת לכמה מקבצים. יש את הקונטנדריות שמבדילות את עצמן מכל השאר ויכולות להשתמש בחצי השני של העונה כדי לעשות ניסויי כלים ואולי לנסות להתחזק בשוק הביי-אאוט. בואו נקרא להן גולדן סטייט של 2017.
יש את קבוצות הפלייאוף הסולידיות שבשלב הזה של העונה כבר פחות או יותר הבטיחו את מקומן בפלייאוף אבל צריכות צירוף מקרים רציני כדי להוות איום ממשי על התואר, ופעם בעשור בערך הן באמת מצליחות. בואו נקרא להן דאלאס של 2011. יש את הקבוצות שנאבקות על מקום בפלייאוף עד הרגע האחרון כדי לתת קצת נחת לאוהדים ולבעלים שלהן. בואו נקרא להן סקרמנטו של 2018. ויש את הקבוצות שעושות טנקינג. שהעונה הזו מבוזבזת מבחינתן והן לוטשות עיניים על עבר הדראפט ותולות את תקוותיהן בכדורי הפינג פונג שישנו את מזלן. בואו נקרא להן סקרמנטו של כל שנה בעשור האחרון.
מה שמיוחד בעונה הזו זה שגולדן סטייט של 2017, דאלאס של 2011 וסקרמנטו של 2018 התמזגו פחות או יותר למקבץ אחד. במזרח יש קצת יותר הפרדה בין הטופ 5 לכל השאר, אבל במערב 7.5 משחקים בלבד מפרידים בין המקום הראשון למקום ה-14, פער די חסר תקדים בהתחשב בנקודה בה אנו נמצאים בעונה. זאק קראם, מינה צמח של "The Ringer", בדק את הפערים הללו (באותה נקודת זמן) מול ההיסטוריה ומצא שהמערב הוא כנראה הקונפרנס הצפוף ב-15 השנים האחרונות.
עוד בנושא:
48 נקודות לאנתוני דייויס מול דאלאס, הלייקרס הפסידו לקליפרס
מם סופית: בחזרה לטעות הגורלית של ג'יי אר סמית' בגמר ה-NBA
משבר הקליעה הכי גדול מזה יותר מעשור: סימני הלחץ בגולדן סטייט
לצפיפות הזו יש משמעות על הטרייד דדליין, המיקומים בפלייאוף והעתיד של אנתוני דייויס. מצד שני, יכול להיות גם שאין לה משמעות בכלל אם אנחנו מאמינים שגולדן סטייט תתעורר באיזשהו שלב ממצב הטיסה שלה, אבל על זה יש לנו עוד המון זמן לדבר. דווקא בגלל שהליגה הפכה להיות צפופה יחסית וארבעת המקבצים שאנחנו רגילים לראות התכווצו לשני מקבצים וחצי, זה זמן טוב להקדיש קצת זמן מקלדת למקבץ היחיד שכבר התגבש לו במלואו. המקבץ של קבוצות הטנקינג.
המקבץ הזה מעניין מכיוון שבעונה כזו, יש יתרון יחסי לקבוצות שמנסות להפסיד ולשפר את סיכוייהן בדראפט משום שאין כל כך תחרות על המקומות האחרונים. מעבר לכך, לקבוצה שתזכה במקום הראשון תהיה הזכות לבחור, כנראה, בזאיון וויליאמסון, הכוכב של דיוק שנראה כמו כדור באולינג עם הכישרון של צ'ארלס בארקלי והאתלטיות של לברון ג'יימס. לא פחות.
וויליאמסון נראה כמו כוכב לא רק על המגרש, אלא בעיקר מחוצה לו ויש סיכוי לא רע שהוא יהפוך את פניה של כל קבוצה שיגיע אליה. יש עוד סימני שאלה סביב הקליעה שלו מבחוץ ובאופן כללי הליגה לא ראתה יותר מדי שחקנים בגובה 2.01 מטר ובמשקל של 130 ק"ג, אבל ההייפ כרגע סביב וויליאמסון בשיאו, וזה מה שחשוב. עם זאת, הוא לא השחקן היחיד שמעניין בדראפט הזה. גם לאר ג'יי בארט, בול בול וקם רדיש יש פוטנציאל להפוך לכוכבי על בליגה וכרגע, בהיעדר טריידים שונים ומשונים על בחירות הדראפט שלהן, אלו הקבוצות שכנראה יבחרו בהם.
קליבלנד
מאזן 28:8, מקום 30 ב-Net Rating, ההגנה הכי גרועה בליגה בפער אדיר, גיל ממוצע 27.1
הנוכחות של הקאבס בקבוצה הזו היא עוד עדות לכישלון הניהולי של הקבוצה הזו. המהלך הכי טוב שלהם במילניום הנוכחי זה שהאולם שלהם נמצא קרוב לאקרון, עיר הולדתו של לברון ג'יימס. זה והעובדה שהייתה להם את הבחירה הראשונה ב-2003 סידרו להם, במצטבר, 11 שנים עם לברון כפרנצ'ייז פלייר. הם יצאו עם אליפות אחת מתוך כל השנים הללו ובשנים שלברון לא היה שם, הם הידרדרו לתהומות הנשייה ואיכשהו זכו שלוש פעמים במקום הראשון בדראפט מתוך ארבעה ניסיונות.
גם העונה נראה שהם הולכים בכל הכוח על הלוטרי ואפשר להבין למה. לקאבס יש את הסגל הכי חסר כישרון בליגה והם גם לא צעירים במיוחד ביחס לשאר הקבוצות ברשימה. הם עדיין סוחבים על עצמם את השומן העודף מהקדנציה של לברון (ג'יי אר סמית', קווין לאב, טריסטן תומפסון) והם כבר הספיקו לפטר את טיירון לו.
החדשות העוד יותר רעות הן שלא נראה שיש להם איזשהו עוגן שאפשר לבנות סביבו ברוסטר הנוכחי. רודני הוד וג'ורדן קלרקסון הם שחקנים חד מימדיים וכנראה בשלב הזה של הקריירה שלהם הם לא יתפתחו מעבר לכך, לאב בכלל פצוע ולא נראה שהוא בתוכניות (של אף קבוצה בליגה), לארי נאנס הוא רול פלייר ובינתיים קולין סקסטון, מי שנבחר בבחירה השמינית בדראפט האחרון, הוא בעיקר הבטחה. כאשר הוא על הפרקט הקאבס גרועים יותר גם בהגנה וגם בהתקפה וכמאמר הקלישאה, נראה שהוא במרחק שנה אחת מלהיות במרחק שנה אחת מלהיות רלוונטי.
לקאבס כרגע אין כוכב לטווח ארוך ואין מאמן לטווח ארוך. אחד הדברים הטובים שהיו בפילדלפיה בעידן סם הינקי או בברוקלין של השנים האחרונות זה שלמרות שהן היו מאותגרות ברמת הכישרון, היה להן מאמן קבוע שגיבש זהות לקבוצה. גם ברט בראון וגם קני אטקינסון בנו את היסודות כדי לעזור לקבוצה העתידית, ועל הדרך פיתחו כישרונות עלומי שם כמו כריס לוורט, ספנסר דינווידי, רוברט קובינגטון וטי ג'יי מקונל. לקאבס אין את זה כרגע וזה צריך להיות הדבר הראשון בסדר העדיפויות.
מעבר לכך, הפוקוס של הקאבס צריך להיות להעמיס כמה שיותר כישרון בקבוצה צחיחת הכישרון הזו. מבין כל הקבוצות במקבץ הזה הם נראים הכי רחוקים מרלוונטיות, גם כי אין להם כל כך איך להוסיף כישרון חוץ מהדראפט (תקרת השכר שלהם מתחילה להתנקות רק בעונת 2020/21) וגם כי אין להם כל כך אינטרס להיות רלוונטיים משום שבחירת הדראפט שלהם שייכת לאטלנטה בשנתיים הקרובות אם היא לא בטופ 10. זה אומר שהקאבס ימשיכו להסתמך על הדראפט, אבל זה יהיה קצת מעצבן אם הם יזכו במקום הראשון בדראפט ויקבלו את וויליאמסון. הם עדיין לא שילמו מספיק על החטאים שלהם בבניית הקבוצה הזו.
ניו יורק ניקס
מאזן 27:9, מקום 26 בליגה ב-Net Rating, ההגנה השנייה הכי גרועה בליגה, גיל ממוצע 24.1
הניקס הם עוד קבוצה שמשלמת את המחיר על הכשלים הניהוליים שלה, אבל בניגוד לקליבלנד, נראה שאצל הניקס כבר רואים את האור בקצה המנהרה וממש בקרוב הם יהפכו את המינוס לפלוס. דבר ראשון, לניקס יש מאמן ראוי שאמור להוציא את העגלה מהבוץ. דייוויד פיזדייל הוא מאמן מאוד מוערך בליגה ונראה שיותר מתאים לו לאמן חבורה של עוללים שצריכים הכוונה מאשר וטרנים שמתקשים עם טקטיקות הניהול שלו (עיין ערך הגירושין המכוערים שלו מממפיס וממארק גאסול).
דבר שני, על הנייר, יש להם את הכוכב. קריסטאפס פורזינגיס היה אחד מהכוכבים הצעירים המלהיבים בליגה בעונה שעברה עד שקרע את הרצועה הצולבת ויהיה מרתק לראות האם הניקס יחזירו אותו באיזשהו שלב העונה ואיך ה-Restricted Free Agency שלו יתנהל, בהתחשב בכך שאם הוא בריא הוא לחלוטין שחקן שווה חוזה מקסימום. רק נזכיר שהשחקנים היחידים בליגה שהעמידו ממוצעים של לפחות 20 נקודות, שלשה ו-1.5 חסימות בעונה שעברה היו קווין דוראנט, דמרכוס קאזינס והנסיך הלטבי. הוא אחד השחקנים היחידים בליגה שיכולים מצד אחד להגן על הטבעת ומצד שני לרווח את המשחק כסטרץ' סנטר (הוא פלירטט עם 40% מהשלוש בעונה שעברה). יש בהחלט סיבות להתגעגע.
דבר שלישי, הניקס מנצלים את העונה הזו כדי לבחון מי מבין חבורת הצעירים שלהם יכול להיות רלוונטי לקבוצה. נואה וונלה ועמנואל מודיאיי, לדוגמא, נראים כמו גניבות מוצלחות והניקס לבטח ירצו להמשיך את מערכת היחסים איתם. מעבר למספרים היבשים החביבים שלהם, כאשר הם על הפרקט הקבוצה משמעותית יותר טובה (7.9+ נקודות ל-100 פוזשנים במקרה של וונלה, 3.1+ במקרה של מודיאיי). מנגד, פרנק ניליקינה ומריו הזוניה נראים אבודים בתפוח הגדול ולא בטוח שיהיו חלק מהקבוצה העתידית. לעומתם, קווין נוקס מתחיל להראות ניצוצות (הוא הרוקי הראשון של הניקס מאז פטריק יואינג אי שם באייטיז שקולע 15 נקודות לפחות בשמונה משחקים רצופים) ועוד לא דיברתי על מיטשל רובינסון ואלונזו טרייר, כך שהניקס בהחלט אמורים לצאת מהעונה הזו עם איזשהו מושג על אילו הצעירים הם רוצים לשים את הז'יטונים.
ודבר רביעי והוא הכי חשוב מכולם, יש להם מלא מקום מתחת לתקרה בקיץ. ההתחייבות לאנס קאנטר נגמרת ועוד לפני שהם מתחייבים לפורזינגיס ולשאר החברה הצעירים (וונלה ומודיאיי גם מסיימים חוזה בקיץ) הניקס ירצו לנצל את המקום הזה כדי להחתים כוכב גדול. השמועות כמובן מדברות על קווין דוראנט, והמחשבה על דוראנט, פורזינגיס וזאיון וויליאמסון באותה קבוצה היא מרגשת מאוד. עם זאת, חשוב לזכור שהניקס מנוהלים על ידי ג'יימס דולן, אחד הבעלים הגרועים בספורט האמריקאי. הוא כבר ימצא דרך לקלקל את האופטימיות.
פיניקס
מאזן 27:9, מקום 28 ב-Net Rating, ההתקפה השלישית הכי גרועה בליגה, גיל ממוצע: 25.3
חוץ מסקרמנטו, פיניקס היא הקבוצה עם בצורת הפלייאוף הארוכה ביותר בליגה. ובעוד הקינגס ייאבקו כנראה על מקום בפלייאוף העונה (הריעו כולם לדיארון פוקס), הסאנס ירשמו עונה תשיעית מחוץ לפלייאוף.
החדשות הטובות הן שעל ציר הזמן הוירטואלי בו קבוצה הופכת מנמושה לקבוצה רלוונטית, הם נמצאים במקום לא רע. יש להם את דווין בוקר (עדיין רק בן 22) שהולך ומתפתח לכוכב התקפי אמיתי בליגה, דיאנדרה אייטון (רק בן 20) שאולי לא יהיה טוב כמו לוקה דונצ'יץ' שנבחר אחריו בדראפט, אבל יהיה כנראה אחלה סנטר פותח על גבול האולסטאר לעשור הקרוב, ובלי קשר, יש תחושה שאיגור קוקושקוב, המאמן של הסאנס, מצא משהו בשבועות האחרונים.
לקוקושקוב אין עדיין רכז טהור, אבל לא בטוח שהוא צריך. בוקר לוקח על עצמו את התפקיד וביחד עם אייטון, טי ג'יי וורן והרוקיז דאנתוני מלטון ומיקל ברידג'ס נראה שהסאנס עלו על משהו. מלטון וברידג'ס מייצבים את ההגנה והחמישייה הזו עובדת היטב, כולל הרבה דקות בניצחון המרשים על בוסטון בחוץ שבוע שעבר. יש פה המון פוטנציאל וביחד עם בחירת דראפט גבוהה והחתמות חכמות בקיץ (לסאנס יהיו בערך 20 מיליון דולר מתחת לתקרה) יכול להיות שכבר בעונה הבאה הסאנס יעשו את קפיצת המדרגה המיוחלת.
אטלנטה
מאזן 24:10, מקום 27 ב-Net Rating, ההתקפה השנייה הכי גרועה בליגה, גיל ממוצע: 25.3
אחד המכנים המשותפים של כל הקבוצות במקבץ העצוב הזה הוא ניהול כושל. אף קבוצה לא תכננה להיות ברשימה הזו וכולן רצו להיות במקום אחר, במקבץ אחר, ולא בתחתית של החבית.
ההוקס הם יוצאי דופן בתחום הזה משום שטרוויס שלנק, הג'נרל מנג'ר שלהם, כן רצה להיות במקום הזה. שלנק הגיע לקבוצה לפני שנה וחצי ומאז הוא עושה חיקוי של סם הינקי. הוא אפילו מינה למאמן את לויד פירס, עוזר המאמן של הסיקסרס בתקופה של הינקי. ההוקס גרועים כי שלנק תכנן שהם יהיו גרועים והוא מנסה לבנות קבוצה לעוד שלוש-ארבע שנים, לא לשנה-שנתיים הקרובות. קונספטואלית זה יפה ונכון, אבל קצב צבירת הנכסים של שלנק לא דומה לשל הינקי ובינתיים המהלך הכי זכור שלו הוא הוויתור על לוקה דונצ'יץ' בערב הדראפט, מהלך שלא ישכחו לו כנראה כל הקריירה.
עם זאת, חייבים עדיין לזכות את שלנק מחמת הספק. טריי יאנג נראה לפרקים כמו שחקן שיהיה כוכב בליגה לשנים ארוכות, ג'ון קולינס נראה כמו שחקן כזה לפרקים אפילו יותר ארוכים וטוריאן פרינס הוא גם חביב המדור. אם וויליאמסון יגיע לג'ורג'יה, הוא וקולינס יוכלו לפתח את אחד הקווים הקדמיים הכי אתלטיים בליגה, אבל אם זה לא יקרה, ההוקס כנראה ימשיכו להיות במקבץ הזה מרצון גם בעונה הבאה. אבל אולי בעוד שנתיים, עם עוד כמה בחירות דראפט ועם שטחים להשכרה מתחת לתקרת השכר, נראה איזשהו שינוי.
שיקגו
מאזן 26:9, מקום 29 ב-Net Rating, ההתקפה הכי גרועה בליגה, גיל ממוצע: 23.6
אוי, הכאוס. הבולס הפכו להיות הקבוצה הכי לא קוהרנטית בליגה בשנים האחרונות, עם שינויים קיצוניים מעונה לעונה. רק לפני שנתיים הם יצרו את שלישיית האלפא המפוקפקת של ג'ימי באטלר, דוויין ווייד ורייג'ון רונדו. בקיץ לאחר מכן כל השלושה עזבו והעונה נפתחה עם מכות באימון בין ניקולה מירוטיץ' לבובי פורטיס. העונה הם היו בערך הקבוצה היחידה עם כסף מתחת לתקרה והם החליטו לנצל אותו על ג'בארי פארקר וכדי להשוות את ההצעה של סקרמנטו על זאק לאבין.
מאז פרד הויברג פוטר, ג'ים בוילן המיושן קודם במקומו ופארקר פחות או יותר הורחק מהקבוצה. לבולס יש כישרון בקבוצה. לאורי מרקאנן, וונדל קרטר ג'וניור וכריס דאן הם שחקנים טובים שעם ההכוונה הנכונה יכולים להיות בסיס לקבוצה מנצחת, אבל הסיטואציה בבולס פשוט כאוטית מדי. כרגע הבולס צריכים להתמקד בלמצוא את המאמן שלהם לטווח הארוך וכל עוד הם לא מוצאים פיזדייל/קוקושקוב/פירס משלהם, יהיה להם קשה מאוד להתקדם. אולם ברגע שהם יעשו את זה התקרה שלהם תהיה יחסית גבוהה.
מבין כל הקבוצות שציינתי כאן, הקאבס הם לחלוטין הקבוצה הכי מדכאת ואילו ההוקס נראים כמו קבוצה שתמשיך להיות גרועה מבחירה גם בעונה הבאה. לעומת זאת, הסאנס והניקס נמצאות בנקודת הזינוק הכי טובה לחזור לקדמת הבמה, אבל הבולס הם לגמרי הסוס השחור ברשימה הזו. מרקאנן הוא סטרץ' פור משובח וקרטר משלים אותו בצורה מצוינת. תוסיפו להם את וויליאמסון ויש פה קבוצה מסקרנת מאוד, אבל יש לגאר פורמן, הג'נרל מנג'ר של הבולס, הרבה בעיות לפתור עוד לפני שהסדר של הדראפט ייקבע וישנה את העתיד של אחת מחמש הקבוצות הללו.