אפשר להפוך את הבולס לשק החבטות של ה-NBA, אפשר לגזול מהם את הכבוד העצמי, אפשר להשמיד כל סממן או זכר מהאימפריה שפעם היו - ועדיין לא לבייש את הפירמה כפי שעשו שחקני שיקגו בשבוע שעבר, כשהכריזו סמי-מרד על ג'ים בוילן.
זו אותה ממלכה שהצמיחה את מייקל ג'ורדן - לא רק הכדורסלן הטוב בכל הזמנים, אלא גם גדול ההארד וורקרים שידע המשחק. אותו מועדון ששנים אחר כך משח למלך את טום תיבודו - מאמן בהגדרה הרשמית, ורס"ר שמריץ את החניכים בג'בלאות בהגדרה הלא רשמית. שניהם מתחזקים מנטליות צווארון כחול, שניהם מזהים עצלנים מקילומטרים ויכולים לחסל אותם במבט.
אבל השנה היא אוטוטו 2019, ולבולס אין לא חצי ג'ורדן ואפילו לא חצי תיבודו, אלא חיקוי זול ודהוי שנראה ומדבר כמו קצין בכיר במארינס, אבל מקבל יחס של טירון בצריפין.
תקציר הפרקים הקודמים, למי שפספס:
פרד הויברג פוטר; עוזרו ג'ים בוילן, שעל פי דיווחים תפקד בתקופה האחרונה ממילא כסמכות המקצועית העליונה, קודם; ביומו הראשון בתפקיד, ערך אימון של שלוש שעות שכלל ספרינטים וכפיפות מרפקים "בסגנון צבאי"; הצהיר ש"השחקנים חייבים להיכנס לכושר טוב יותר"; זימן אותם למחרת לעוד אימון אינטנסיבי מהסוג שכבר פס מה-NBA, הפעם באורך של שעתיים וחצי; הובס על ידי בוסטון ב-56 הפרש - ההפסד הגבוה אי פעם של שיקגו - אחרי סימנים בוהקים של סבוטאז' מצד השחקנים; תכנן לערוך למחרת עוד אימון של שעתיים וחצי, אולם גילה ששחקני הקבוצה פנו לארגון השחקנים במטרה שיתערב בשל מה שהוגדר על ידם כ"שיטות אימון קיצוניות"; כמעט הוחרם על ידי השחקנים, עד שהצליח לעשות לפחות עם חלקם שלום קר ולשמור על משרתו, לפחות בינתיים.
אבל גם אם בוילן ישרוד בתפקיד זמן מה, המסר שעובר מהמקרה שלו ימשיך להדהד: מאמנים שהם גם גנרלים, גנרלים שהם גם מאמנים - אינם רצויים יותר ב-NBA למעט מקרים חריגים ביותר.
עוד בנושא
שיקגו מתפרקת אחרי המרד בג'ים בוילן: "עקצו אותנו"
טייריס רייס עוקץ את שחקני הבולס: חכו שתעברו לאירופה
אחרי מפגש עם דונצ'יץ': סקרמנטו כבר מתחרטת על הטעות
ייתכן שבימים אחרים ובמקום אחר בוילן היה מצליח להתחבב על שחקניו ולרכוש את אמונם. כמי שהושלך ל-NBA של סוף שנת 2018 ישירות מהניינטיז, הוא בוודאי זוכר איך אימוני פרך והשכמות לפנות בוקר שיוו למאמנים בעבר תדמית רצינית יותר.
גם השחקנים התנהגו בהתאם, והטובים שבהם הקריבו שעות שינה ומנוחה רבות אך ורק כדי להוסיף אימונים. האגדה מספרת שבאימונים ג'ורדן היה תחרותי אפילו יותר מבמשחקים עצמם. העובדות מספרות שלמשחק על מדליית הזהב באולימפיאדת ברצלונה 1992 הגיע הוד אווירותו אחרי לילה שלם ללא שינה. וכמובן שהוא לא לבד: קובי בריאנט התפרסם בזכות הסיפורים על האימונים המאולתרים שנהג לקיים בשעות הקטנות של הלילה, לגמרי לבדו; ריי אלן פיתח אובססיה להתאמן על זריקות מסביב לקשת השלוש, לא חשוב באיזו שעה ובאילו נסיבות; והדוגמאות עוד רבות.
גם כיום כוכבי ה-NBA מתחזקים את גופם וכושרם בקנאות, אולם עושים זאת מתוך מודעות למורכבות שכרוכה בכך. לו"ז המשחקים בעונה הרגילה ב-NBA הוא אחד האתגרים הגדולים שאפשר להציב לגוף האנושי, לא חשוב באיזה ענף. ובהתחשב בכמות המסחררת של המשחקים והטיסות ובנדידה הבלתי פוסקת מעיר אמריקאית אחת לאחרת, לעתים קרובות יותר שינה חשובה בהרבה מעוד סשן זריקות אקראי בשעות שאחרי כיבוי האורות.
וב-NBA כמו ב-NBA, כל הדרכים מובילות בסופו של דבר ללברון ג'יימס. הוא זה שערער על הקישור האוטומטי (והשגוי) שבין הצלחה לבין הבאת הגוף לקצה גבול היכולת. הוא זה שהביא בשורה מהפכנית - כדי לממש את הפוטנציאל ולהאריך ימים בליגה, הסוד הוא בכלל שינה טובה, לפני הכל. 12 שעות שינה ביממה - ליתר דיוק, לא פחות ולא יותר.
בעקיפין, לברון הוא הסיבה שמאמנים מהזן של בוילן כבר בקושי שורדים בליגה. במהלך העונה שעברה שרד אייזאה תומאס תקופה קצרה בקליבלנד כדי לספר: השחקנים הוותיקים של קליבלנד, ובמיוחד לברון ג'יימס, מתאמנים במסגרת הקבוצתית רק לעתים מאוד נדירות. "נדהמתי לגלות שהם פשוט לא מתאמנים. לא לפני משחקים ולא אחריהם. כמעט ולא", סיפר, ולברון אישר לאחר זמן מה את הפרטים: "אנחנו מגיעים להתאמן בנפרד גם בימים הפנויים. כשאין לנו אימון, החבר'ה כאן עובדים על המשחק שלהם, והמאמן סומך עלינו שנהיה מוכנים כשיגיעו המשחקים".
עכשיו נסו לדמיין סיטואציה שכזו אצל טום תיבודו, שבחסות שינויי התפיסה בניגוע לשימור האנרגיות ומניעת הפציעות הפך ממאמן סופר-מוערך למעין דמות ארכאית ומיושנת.
כמובן שמאחורי שינוי המגמה לא עומד רק לברון, אלא גם הגיון בריא ופשוט. הרי שבוע אימונים מפרך מהסוג שתיבודו ובוילן אוהבים יותר מסוכן מאשר מועיל. לרוב, אימונים שכאלו יגבירו את הסיכוי לפציעה משמעותית אצל אחד הכוכבים, שגם מבחינה כספית תגרום נזק גדול. התועלת שאפשר להפיק מגישת תיבודו ובוילן קטנה ביחס להפסד הפוטנציאלי. כמעט כל קבוצה מפעילה מנגנון הימנעות מפציעות, שהפחתת העומס הגופני היא חלק משמעותי ממנו. מאז עונת האליפות הראשונה, גולדן סטייט - שכמו לברון ג'יימס, נחשבת לסמן ימני ב-NBA - משתמשת בטכנולוגיה שמנטרת באמצעות 25 פריימים בשנייה אחת כל תנועה של שחקן. התוכנה מנתחת כמה מאמץ השקיע השחקן בכל תנועה, וכך בצורה מצטברת יודעת להכריע מתי הוא יכול לשחק בצורה חופשית, מתי כדאי להגביל אותו, ומתי כדאי אפילו להשבית אותו.
הגנרלים ב-NBA בסכנת הכחדה. סקוט סקיילס כבר לא כאן, גם לא קווין אייברי ג'ונסון, אפילו לא קווין מקהייל, ודי לראות כיצד דעך מעמדו של טום תיבודו כדי להבין עד כמה הוא הולך על קרח דק. מצד שני, יש כמה גנרלים לשעבר שברוח העידן החדש - האנליטי והמחושב יותר - שינו את עורם. דוק ריברס, למשל, למד על בשרו בעונת האליפות של בוסטון ב-2008 מה הערך של מנוחה מצטברת לכוכביו המזדקנים, ואחר כך ייבא את השיטה לקליפרס. כבר ב-2014 הוא סיפר שגם הוא נדבק בטרנד הפחתת האימונים, ואמר ש"ראיתי במו עיניי איך בכל פעם ששחקתי את קווין גארנט יותר מדי, הוא לא היה יכול להתאושש".
ויש את פט ריילי, אחת הדמויות המשפיעות ב-NBA גם אחרי שהפסיק לאמן באופן רסמי. תרבות האימונים המפרכים שהנחיל במיאמי כבר הפכה לשם דבר.
"ביום הראשון של מחנה האימונים פט ריילי אמר לי 'אנחנו הולכים להכניס אותך למשטר אימונים קשה כל כך, שתיכנס לכושר שלא ידעת שאתה יכול להיות בו", סיפק דיון וייטרס עדות ממקור ראשון ב-2017. "אחרי שבוע אחד, הגוף שלי כבר היה משותק. התחלתי להקיא לתוך פחים, כמו שמראים בסרטים".
כשמדובר בפט ריילי ובשליחו הנאמן אריק ספולסטרה, זהו רק קצה הקרחון. אחד משחקני ההיט סיפר בזמנו שריילי הנהיג חוק משונה: כל שחקן שיישען עם הידיים על הברכיים או המותניים במהלך אימון או משחק - ייקנס אוטומטית ב-100 דולר. עכשיו נסו לדמיין כיצד נהג בשחקן שהופיע למחנה האימונים עם קילוגרמים עודפים.
מצד שני, למרות השיטות המיושנות מיאמי עדיין נכנסת תחת הקטגוריה של הארגונים המובילים והאיכותיים ב-NBA. גם גרג פופוביץ' מסוגל לטרטר את שחקניו לא אחת באימונים, אבל אם הזכרנו את פופוביץ' ופט ריילי באותה פסקה אפשר להבין מה המסר שמסתתר בין השורות - הנחלת שיטות שכאלה הן פריבילגיות ששמורות אך ורק למי שצבר זכויות בליגה במשך עשרות שנים. אם אתה לא פט ריילי או פופוביץ' - אם אתה ג'ים בוילן, ליתר דיוק - אל תנסה את השחקנים.
מצד שלישי, משטר אימונים קפדני אינו נחלתו הבלעדית של הדור הישן. בשנים האחרונות פורסמו עוד ועוד סיפורים הממחישים כיצד קווין סניידר, אחד המאמנים המובילים והמוערכים בדור החדש, משמר את אותה גישה בדיוק. אחרי שעזב את יוטה לבוסטון, רמז גורדון הייוורד על השיטות המפוקפקות של מאמנו לשעבר כשנדרש להשוות בינו לבין בראד סטיבנס והשיב: "בראד לא הולך לצרוח עליך, והוא יפעל בצורה הגיונית בכל מה שקשור לאימונים. אתה יודע שאף אחד לא יריץ אותך במשך שלוש שעות באימון אקראי, כי הוא רוצה שתישאר טרי ורענן לחודש מרץ. אני אוהב את זה".
גם טריי ליילס סיפר לאחרונה על "הזוועות" שחווה תחת שרביטו של סניידר, וסיפר שהמאמן - אבוי - התעקש לקיים אימון מדי יום. "חשבתי שאני שוב במכללת קנטאקי", התלונן בפודקאסט של ריצ'רד ג'פרסון, וכשנתקל בתגובה צינית מצד האחרון ("התאמנתם כל יום? אוי, סליחה שגרמו לך לעבוד קשה"), הגיב: "אין לי בעיה עם עבודה קשה, אבל אימונים של שלוש שעות? באמת?".
דבר אחד בטוח: גם הגנרלים ששרדו ב-NBA נמצאים בדעת מיעוט. לגישה של לברון ג'יימס יש תימוכין מחקרי ועובדתי, וזו של תיבודו נשענת על הנחות לא מבוססות. אין ספק שאימונים טובים - והרבה מהם - מסוגלים לשפר ביצועים. אבל ב-NBA בגלגולה הנוכחי, כשקצב המשחק עולה משנה לשנה ואיתו גם העומס הפיזי מטפס לשיאים חדשים, שינה ומנוחה תשפר ביצועים בסבירות גבוהה יותר.
לא בטוח ששחקני שיקגו הרוויחו את הזכות להתלונן במצבם ובמעמדם, אבל המרד שהכריזו נגד ג'ים בוילן הוא מסר. לא רק לבוילן, אלא לכל מאמן שאי פעם חשב שיוכל לתקוע יתד ב-NBA באמצעות הטיקט של השוטר הרע.