הסדרה הדרמטית ביותר בסיבוב הראשון הסתיימה אתמול (שני) עם ניצחון של קליבלנד על אינדיאנה, במה שהייתה סדרת הסיבוב הראשון הקשה ביותר בקריירה של לברון ג'יימס. כמה קשה? קליבלנד הייתה בפיגור פעמיים במהלך הסדרה, קלעה 40 נקודות פחות מהפייסרס במהלכה, לא ניצחה בהפרש שגבוה מארבע נקודות והמשחק השביעי הוכרע רק בדקה האחרונה שלו. כדאי להזכיר שוב שעד לסדרה הזאת לברון מעולם לא היה בפיגור במהלך הסיבוב הראשון וקליבלנד, הפיינליסטית בשלוש השנים האחרונות, ניצחה בסוויפ את כל סדרות הסיבוב הראשון שלה בתקופה הזאת.
עוד בנושא
עוד הצגה לפנתאון: לברון סחף את קליבלנד לחצי גמר המזרח
לברון קיבל עזרה, והוכיח שהוא אנושי: "עכשיו אני פשוט גמור"
יוסטון פתחה את הסדרה מול יוטה בניצחון קליל, 41 נקודות להארדן
הניקס ממשיכים לשקול את מועמדותו של בלאט: "ישפר את פורזינגיס"
לברון
הנתון החשוב ביותר בסדרה הוא זה: 41.8 נקודות ב-62.1 אחוזים מהשדה, עם 13 הליכות לקו העונשין ב-84.6 אחוזים. זו השורה הסטטיסטית של לברון בארבעת הניצחונות של קליבלנד בסדרה הזאת, הוא היה צריך להיות עד כדי כך טוב כדי שהקאבס ינצחו משחקים בשיניים. אלה מספרים מהסוג שהתרגלנו לראות מקינג ג'יימס בניצחונות הגמר מול גולדן סטייט, לא בסיבוב הראשון מול אינדיאנה הסימפטית. פעם אחרי פעם חבריו לקבוצה הבהירו לו שאם היה לא יהיה במצב צבירה גמר הם לא יעברו את הסדרה.
שאלת המפתח לקראת משחק 7 הייתה עד כמה לברון בכלל רוצה לעבור את הסדרה. קליבלנד התפרקה במשחק 6 ולעומת שנים קודמות, לברון לא סחף את שאר השחקנים ליכולת שיא ולמוטיבציה גבוהה. היו חלקים בסדרה בהם נדמה היה שהוא איבד אמון ועניין בקבוצה הזאת, שהראש שלו כבר בקבוצה הבאה. קינג ג'יימס כבר הוביל צוותים מסייעים פחות מוכשרים לניצחונות הרבה יותר מרשימים, למשל בפלייאוף הפצוע עם דיוויד בלאט, אבל הפעם ההרגשה הייתה שמשהו בקאבס לא מתחבר. קל להבין את זה כשכמעט חצי רוטציה הצטרפה לקבוצה באמצע השנה ורוב המצטרפים נראו לא שייכים לפלייאוף. האם לברון רוצה בכלל להתחיל סדרה נוספת עם החבורה הזאת לצידו?
את התשובה החד משמעית הוא נתן במשחק 7. למשך שלושה רבעים לברון היה בחמש רמות מעל שאר המשחק ושלט בו לחלוטין איך שהתחשק לו: בפיק נ' רול, בפוסט, בבידודים אחרי חילופים על שחקני פנים כבדים. כאשר הקהל החל בקריאות MVP, כפי שכל קהל ביתי בפלייאוף עושה עבור השחקן הכי טוב שלו, התחושה הייתה שהקריאה מפספסת את הפואנטה ומקטינה את גודל הרגע. משחק כזה רלוונטי לשאלת המעמד ההיסטורי של לברון מול מייקל ג'ורדן, לא לקרב על התואר האישי השנה מול ג'יימס הארדן. עצם העובדה שמשחקים מהסוג הזה הפכו למובן מאליו אצל לברון בסיטואציות כאלה מדגישה שברמה האישית התחרות שלו היא לא מול כל מה שיש לליגה להציע בהווה.
אבל אפילו ללברון ג'יימס יש גוף אנושי ואפילו הוא לא מסוגל לשחק ככה למשך 48 דקות שלמות. בשלב מסוים הוא החל להרגיש התכווצויות ויצא לנוח, וברבע האחרון היה ברור שהוא יצא מהקצב שלו. לאחר עונה של 82 משחקים מלאים, משהו שהיה חשוב לו לרזומה ולתדמית, הסיבוב הראשון המסובך תפס אותו לא מוכן עד הסוף מבחינה פיזית. הוא הגיע לחלק מסופי המשחקים הצמודים מותש, בעיקר בגלל ההבנה שאין בקבוצה אף אחד אחר שניתן לסמוך עליו לאורך זמן.
הבעיה הגדולה מבחינת לברון וקליבלנד היא שכשכל זה קורה בסיבוב הראשון, אז אין זמן לאגור כוחות פיזיים ונפשיים להמשך. מחר בלילה קליבלנד תצטרך כבר להתייצב בטורונטו לתחילת סדרת הסיבוב השני מול יריבה חזקה ומנוסה יותר מאינדיאנה, והפעם גם ללא יתרון ביתיות. מה יקרה אם גם הסדרה הזאת תסתבך? האם לברון יצטרך להמשיך לקלוע 40 נקודות למשחק בכל ניצחון? האם זה אפשרי למשך פלייאוף שלם? לברון התרגל לפגוש יריבות חלשות מאוד במזרח ולשמור את יכולת השיא לגמר או במקרה הצורך לגמר האיזורי. הפעם הקבוצה שלו התאימה את עצמה לחולשת המזרח (גם בפעם המאה צריך להגיד את זה: ללברון יש חלק גדול בכך שהסגל שסביבו נראה כפי שהוא נראה) ומעמידה אותו במצב שהוא לא רגיל אליו.
שאר קליבלנד
לכן, הדברים החשובים ביותר שקליבלנד תיקח ממשחק 7 הם הרגעים בהם שחקנים אחרים הביאו ערך מוסף אמיתי. הראשון שעשה זאת היה טריסטן תומפסון. טיירון לו משום מה אפסן בבוידעם את אחד משחקני הפלייאוף המוכחים היחידים שיש לו בסגל, וכאשר הוא שלף אותו משם טריסטן הביא את יכולת הריבאונד המפורסמת שלו, לצד ההגנה ויכולת הסיום בצבע. לאורך העונה והסדרה לו העדיף להקיף את לברון בארבעה קלעי חוץ, ברגע האחרון הוא נזכר שלברון מסתדר מצוין גם עם שלושה קלעים ומומחה חיתוכים, מה שהופך את התרומה של טריסטן בתחומים האחרים למשתלמת.
בתחילת הרבע האחרון, כאשר לברון נאלץ לנוח, קליבלנד גילתה מהלך אפקטיבי שיהיה חשוב במיוחד עבורה להמשך: הפיק נ' פופ הצדדי בין ג'ורג' היל, שחזר מהיעדרות של כמה משחקים, לקווין לאב. מדובר בשני שחקנים מנוסים וחכמים מאוד שיודעים לנצל את היתרונות הקטנים שיוצרת כל תגובה הגנתית למהלך היעיל הזה. היל מסתמן כתוספת המשמעותית היחידה שהגיעה במהלך השנה, ואם השילוב שלו עם לאב ימשיך להניב זריקות טובות זה יוכל לאפשר עוד מנוחה ללברון ועוד רגעים בהם הוא לא מעורב בהתקפה גם כשהוא משחק.
טורונטו
הסדרה המסקרנת ביותר בסיבוב השני תהיה בין טורונטו לקליבלנד והקבוצה המעניינת ביותר בסיבוב הזה תהיה טורונטו. לפי כל הסימנים, הקנדים צריכים להרגיש פייבוריטים בסדרה הזאת. הסגל שלהם טוב, רחב ומתואם יותר, יש להם יתרון ביתיות וקליבלנד מגיעה אחרי סדרה מתישה, במיוחד עבור לברון. לקאבס לא אמורים להיות פתרונות הגנתיים להתקפה הנהדרת של הראפטורס, שהשתנתה בדיוק כדי להתמודד עם דאבל-טים אגרסיבי על מובילי הכדור מהסוג שקליבלנד ניסתה בהצלחה חלקית מול אינדיאנה.
השאלה היא אם טורונטו מסוגלת להגיע לסדרה מול לברון ג'יימס ולהרגיש פייבוריטית. משקעי העבר כבדים ולרגעים בסיבוב הראשון ראינו ששחקני הראפטורס עוד לא נפטרו מהם לגמרי מול יריבה שבעבר הביסה אותם. זאת נראית כמו הזדמנות שכנראה לא תחזור עבור טורונטו, גם להיות זו שמדיחה את לברון מכתר המזרח אחרי שמונה שנים וגם להיות נציגת המזרח בגמר. מה תעשה לטורונטו תחושת חשיבות הרגע? בקרוב נתחיל לדעת.
אינדיאנה
ואי אפשר לסיים בלי כמה מילים על אינדיאנה. החבורה של נייט מקמילן השיגה השנה הרבה יותר מהצפוי והרוויחה בסיבוב הראשון נסיון שיוכל להיות חשוב מאוד בשנים הבאות. הפייסרס יוצאים מהשנה הזאת עם שני דברים מרכזיים. הראשון הוא פרנצ'ייז פלייר שנכנס לשנות השיא בקריירה שלו וחתום לשלוש שנים נוספות. השני הוא זהות. אינדיאנה הייתה השנה קבוצה עם אופי, עם אמונה בעצמה, קבוצה שלא מוותרת אף פעם. לא היה לה כישרון של קבוצה איכותית, אך החיבור שנוצר בין השחקנים, המאמן, המועדון והקהל יצר שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו.
קשה לדמיין את הסגל הנוכחי מתקדם הרבה מעבר למה שעשה השנה, אך תהיה לאינדיאנה אפשרות להתחזק. בקיץ קווין פריצ'ארד יוכל להביא שחקן-שניים לרוטציה, ובקיץ 2019 יוכל להיות לו מקום להחתמות משמעותיות. ויקטור אולדיפו הוא החוזה המשמעותי היחיד שחתום מעבר ל-2019, ובהנחה שפריצ'ארד יוכל להחתים את שחקני המשנה מהסגל הנוכחי על חוזים יחסית נוחים יישאר לו מקום לשחקן בכיר שאולי ירצה להצטרף לקבוצה שהוכיחה את הפוטנציאל שלה. אולי הוא יצטרך לוותר לשם כך על מיילס טרנר שבטח ירצה חוזה גבוה מאוד ב-2019, לאחר סדרה בה דומנטאס סאבוניס היה טוב יותר ממנו לא בטוח שאינדיאנה תמהר לשלם לו.