כשהסטטיסטיקה מתיישרת: מכבי תל אביב הוכיחה שזו ליגה של שתי קבוצות

הקדמה:

בשבוע שעבר העליתי פוסט ובו מסר שנועד להראות את חולשת מכבי תל אביב; לפיו הפועל באר שבע, על אף תקופה רצוצה, חבולה ובעיקר בינונית, סיימה את הסיבוב הראשון בפער של שבע נקודות מהצהובים. התלונות לא הגיעו מהמחנה המכביסטי - להפך, אלו היו המבקרים הגדולים של הקבוצה בחודשים המחרידים. הן הגיעו מאוהדי הפועל חיפה ובעיקר מאלו של בית"ר ירושלים. "למה אתם לא סופרים אותנו?", "אנחנו מעל מכבי בטבלה", "באר שבע לא צריכה לדאוג ממכבי, היא צריכה לדאוג מאיתנו", וכו' וכו'. במחזור האחרון קיבלנו את התשובה הברורה והצפויה: אפשר להירגע - למרות הטבלה המשקרת, ליגת העל בכדורגל עדיין מכילה שתי מתמודדות בלבד.

עוד בנושא

הפועל באר שבע: תומאש פקהארט יבקש לעזוב בינואר
את המתיחה הזו מישהו חייב להפסיק: סיכום המחזור על הכישלון של בני בן זקן בבית"ר
בני בן זקן מגיב לביקורות על בית"ר: "היו הרבה משחקים שראו קבוצה מאומנת"
מכבי תל אביב אופטימית: הצעה חדשה לאבי ריקן, קרויף מקבל מחמאות

אבי ריקן שבר את האינטרנט.

מכבי תל אביב זה מועדון כדורגל בתקופה רעה ובית"ר ירושלים זה ג'ונגל ספורטיבי בתקופה טובה - ואמש בטדי קיבלנו כל כך הרבה גושפנקות לכך - והראשונה הגיעה בדקה הראשונה.

אז מה היה שם?

היה שם המערך של ג'ורדי קרויף, שסוף סוף הסתיר הרבה חולשות והעצים הרבה חוזקות - הגנה מעובה, דסה ומיכה הנהדרים בכנפיים, גולסה ודור פרץ שסוף סוף הציגו מרכז מגרש דומיננטי (זוכרים את הקישור הרופס ב-3:0 בסיבוב הראשון?) וחוד שהכיל את בלקמן הפעלתן ומשום מה את עטר (סורי, אלירן, אבל קיארטנסון היה כובש את הנגיחה בדקה התשיעית, ולפחות עוד שער אחד).

היתה שם ההגנה של בית"ר ירושלים. הגנה? לא נעים אפילו לקרוא לה כך. עזבו את המגנים - אחד לא עילוי דפנסיבי והשני לא נראה כמו אחד שרוצה להיות כאן; צמד בלמים כחילה-סירושטיין זה שילוב לא מספיק טוב לבני יהודה או הפועל רעננה. אז בטח לא לבית"ר. לצד כחילה המשתדרג צריך להיות בלם מוביל, אבל משום מה טביב המצונן ו/או אוחנה בוחרים לחזק את הירושלמים בעוד שחקן כנף - השד ישמור. 21 שערים חטפה בית"ר ירושלים ב-14 משחקים, קצב של 1.5 ספיגות למשחק (בעונה שעברה: באר שבע ספגה 18 במשך עונה שלמה). לא שבית"ר היתה מועמדת אמיתית לאליפות עד כה, אבל אלו נתונים שלא מאפשרים אליפות. עובדה: בית"ר ירושלים בקצב של 54 ספיגות לעונה זו. כמה פעמים מאז קום מדינת ישראל זכתה קבוצה באליפות עם 54 ספיגות?

נכון, אפס.

כמה פעמים התקרבה אלופה ל-54 ספיגות?

שוב צדקתם.

עד כמה ההגנה של בית"ר רחוקה אפילו מלהזכיר אליפות? אפילו בעונה הכפולה, 66-68, בה שיחקו 60 משחקים, מכבי תל אביב זכתה בצלחת עם 50 ספיגות. ויידא מינע יא בית"ר.

והיה שם אבי ריקן. במהלך שלטונו של ג'ורדי קרויף היו כמה שחקני מכבי תל אביב שבוזבזו להם. מה לעשות - אימפריה מקומית, סגל רחב, כישרונות רבים, אין מקום לכולם. גם ריקן שט באותה סירה מבוזבזת, באגף ההגנתי-שמאלי של האגם. ריקן לא מגן שמאלי. יש לו אחלה שמאלית - גם סתיו שושן כבר יודע - אבל זה לא הופך אותו למגן שמאלי. וריקן בוזבז, עבר התעללות-עמדתית, כל דקה שלו כמגן שמאלי היתה פשע כנגד הכדורגל. כי מה ריקן? בעיקר פרקטי. תמיד קדימה, תמיד לעומק, תמיד לעבר השער. גם בקמפיין הליגה האירופית העבש הוא סיים כמלך האיומים של מכבי תל אביב. הגול-בליץ אתמול היה השביעי שלו העונה, אחרי 5 בלבד בשתי העונות הקודמות.

זה לא רק הגול. זה הניסיון לכבוד מ-40 דונם כשסתיו שושן הוציא בעיטת שוער רעה; זה הדאבל-פס עם עטר כמה דקות אחר כך. הוא תמיד מנסה, הוא תמיד רוצה, הוא תמיד קרוב להתרחשויות. זו תכונה שאי אפשר ללמד, אבל אפשר לדכא - ואת ריקן דיכאו. "אני אוהב לשחק כקשר", הוא אמר לי אתמול אחרי המשחק. "זה תפקיד שכל השנים שיחקתי, תפקיד שממנו כבשתי שערים. אני יכול לתרום יותר כקשר מאשר כמגן, אני נהנה מזה, אני כובש, ואני מקווה להמשיך ככה". אז שאלתי גם את המאמן שלו.

"התפקיד של אבי תמיד היה מותאם לסגל", סיפר קרויף. "ריקן הוא בחור שתמיד נכנס לרחבה, תמיד יש לו 4-5 הזדמנויות לשער. מבוזבז כמגן? אז שיחקנו אחרת…".

נקודה רעה אחת נרשמה לריקן אתמול: מילא לא לחגוג בהתרסה, אבל ככה לוותר על ריקוד הכתפיים - חגיגת הגול הטובה ביותר בישראל כיום? תתבייש.

בכל מקרה, יש כאן נקודה אחרת להבהיר, זוכרים? והיא: עם הגול המוקדם של ריקן, אנשי המדיה הצהובים מיהרו לעדכן את הגולשים במאורע. אבל בטדי אין וייפיי, כמובן, למה שיהיה ב-2017, ולפי מקורות אינטרנטים בכירים, עברו דקות רבות עד שהפוסט שמבשר על הגול עלה לפייסבוק. ולא שמטרת טור זה לבכות על היעדר האינטרנט במשחקי בית"ר ירושלים - למה שיהיה ב-2017? - אבל זו נקודה שמספרת על הג'ונגל. וג'ונגל ירביץ לפעמים 0:3 על מכבי עם גילי פאקינג לבנדה, ולפעמים יצליח להבליח במקום הראשון, אבל בסוף הוא יפסיד, ובסוף ידעך בחזרה עד למקומו הטבעי.

דובר בית"ר ירושלים אושרי דודאי ידוע בקשיחותו התקשורתית. בעוד שעם ג'ורדי קרויף אפשר לדבר גם 12 דקות, עם בני בן זקן ידעת שיש לך 3-4 שאלות והביתה. ועדיין, בן זקן לא נשאל אף שאלה קשה, אף שאלה מאתגרת. ובצדק: אין מה לשאול את האיש, הוא ממש לא הכתובת. לצערו, הוא פסול עדות. מדובר בבחור אינטליגנט, משכיל, שיודע לדבר - אבל השבועות הבודדים בתפקיד, על כל מה שעבר, הפכו אותו לבדיחה מהלכת בעל כורחו. כך, דקה לאחר שהקהל קרא בשמו של יוסי בניון, בן זקן הכניסו. ואתה כבר לא יודע אם הכניס את יוסי בשל דרישת הקהל או האם קיבל טלפון מיציע הכבוד, או האם זו החלטה שלו. אז מה תשאל?

מה שבטוח: בית"ר שלו נראית לא מאומנת בעליל, ואתמול ניסתה לנצח את מכבי עם טקטיקה של סטנגה, ואם איתי שכטר לא אלכימאי (מכל מצב חרא הוא ייצר פנדל/קרן/בעיטה חופשית/גול - זהב) ואם סתיו שושן לא בערב מדהים - בית"ר מקבלת רביעייה ובן זקן חותם בלשכה. עוד חזון למועד. וברור שה-0:3 בסיבוב הראשון היה יותר באשמת ההרכב של קרויף מאשר הטקטיקה של לבנדה, אבל ברור לכל שבני בן זמני הוא קבוע בדיוק כמו זה שלפניו.

והפיטורים הבאים יהיו מטומטמים כמו הקודמים, כי איך אומר מר חסון? "אי אפשר לעשות מלימון לימונדה. בשביל לימונדה צריך הרבה לימונים - סוכר, קרחונים, בלנדר, מוטיבציה. אם יש לך לימון אחד? דחוף אותו ל…".
?
בית"ר של החודשים האחרונים מנסה לעשות לימונדה מלימון: לרוץ לאליפות בלי סדר ובלי ניהול ראוי ובלי מאמן עם עמוד שדרה ובלי ורד ובלי בלם ובלי טקטיקה ובלי משמעת ובלי הגנה, וכשהבוס לכאורה אחראי מקצועי וכשהקהל לכאורה אחראי חילופים - הלו, לא כל יום וולה של כחילה. ובית"ר ירושלים הזו היא אפילו לא לימון. היא רימון. רסס. ובסוף היא תתפוצץ. בקטע רע, כן?

ובעוד שלבני בן זמני אין גב ואין אפילו מותניים, כששאלתי את קרויף על הרגשתו בשבועות האחרונים הוא סיפר ש"תמיד הרגשתי 200 אחוז תמיכה מהבוס - בטוב, ברע, בעונה הראשונה והשישית, בהחלטות הרעות והטובות" וטוב שלא הוסיף 'עד שהמוות יפריד בינינו'. ההולנדי היה מחויך אתמול, הצבע חזר קצת ללחיים, הוא אף הרבה להתבדח בפינת הראיונות. הוא יודע שהשבוע קנה לעצמו עוד כמה שבועות ואוהדים של חסד.

"בארבעת הימים האחרונים ניצחנו את הקבוצה הכי טובה במדינה, והיום את הקבוצה שדורגה במקום השני", אמר ג'ורדי, למרות שטעה במיקום של בית"ר (הפועל חיפה 2, ירושלים 3), ההבחנה היתה ברורה: יש את הפועל באר שבע, שהיא באמת הקבוצה הכי גדולה בישראל כרגע, ויש את בית"ר, שכרגע הטבלה מחמיאה לה.

ובדיוק בין שתיהן נכנסת מכבי שלו: לא מספר 1, אבל בהחלט 2. והשאר: טעויות שהסטטיסטיקה תתקן בהקדם.

orenjos@walla.co.il