את המתיחה הזו מישהו חייב להפסיק מיד: סיכום המחזור על בני בן זקן

בדרך כלל אלי גוטמן מעביר את הביקורת שלו בצורה אלגנטית, אבל במקרה של בני בן זקן אמש (שני) פרשן המשחק המרכזי לא יכול היה שלא להתעצבן תוך כדי דיבור. גוטמן פרש את הטעויות המביכות של מאמן בית"ר ירושלים כאילו הוא לא מאמין שאפשר לעשות כאלה פעולות טיפשיות. המיקום הלא נכון של סאבו, השילוב הלא נכון של קונטה, אבל ברגע שהוא החל לדבר על החילוף הלא נכון של ז'אורז'יניו, קצף כמעט יצא מהפה של המאמן הלאומי לשעבר.

כל ילד באצטדיון ראה את זה: איך מאמן מוציא את אחד השחקנים הכי טובים שלו בשביל לרצות את הקהל עם חילוף שלישי של יוסי בניון? מילא שאתה עושה חילוף שלישי בדקה ה-65, ונשאר אחרי זה עם שחקן פצוע על המגרש כי אתה לא יכול לעשות עוד שינויים. מילא שאחרי כל כך הרבה משחקים שבהם אתה מנסה לבנות סמכות כלשהי דרך התעלמות מוגזמת מבניון, פתאום אתה נענה לדרישות הקהל ונותן ליציע לנהל לך את המשחק. מכל השחקנים שלא מתפקדים על הדשא, אתה מוציא את ז'אורז'יניו – מהיחידים שמסכנים את מכבי תל אביב תחת הבלגן שבו בית"ר הנוכחית משחקת? לא, זה לא אמיתי.

עוד בנושא

הפועל באר שבע: תומאש פקהארט יבקש לעזוב בינואר
בני בן זקן מגיב לביקורות על בית"ר: "היו הרבה משחקים שראו קבוצה מאומנת"
מכבי תל אביב אופטימית: הצעה חדשה לאבי ריקן, קרויף מקבל מחמאות

אפשר להבין את ההלם של גוטמן. צפייה במשחקי בית"ר ירושלים תחת בני בן זקן לא יכולה להותיר עליך רושם אחר. בכל שנייה אתה מצפה שיהודה ברקן יגיח מאיזו פינה, יחייך את החיוך שלו ויאמר לקהל הגדול: עבדנו עליכם, זו מתיחה. מה, באמת חשבתם שבית"ר יכולה לשחק כל כך מביך? שצוות שחקנים כזה יחזור משבוע של אימונים בלי יכולת לחבר שלוש מסירות הגיונות רצופות? באמת האמנתם שמאמן מסוגל לעשות כאלה חילופים טיפשיים? זה לא בני בן זקן, זה מושון שלנו. בחיאת, אנשים, אחרי כל כך הרבה שבועות כמאמן, ניתן לצפות מאוהדי כדורגל מנוסים לראות ששום דבר לא משתנה במשחק של בית"ר. הפארסה היא אותה פארסה. לא ניסיתם לעצור שנייה ולשאול – אולי זה מפוברק?

והמתיחה הזו היא כולה על חשבון אלי טביב. ברור שהוא האשם המרכזי בכך שבית"ר הגיעה למצב שיש לה מאמן כל כך מביך. לא הייתה דמות ששיקפה את החסרונות בניהול של טביב כמו בן זקן. כל מאמן בבית"ר זוכה להגנה כי הוא עובד תחת אלי טביב, אבל לא בן זקן. לא הפעם. בן זקן הוא מקרה חריג. החולשה שלו היא חריפה מדי. החילופים שלו שכאילו נלקחו מסרט בורקס גרוע הם רק דוגמה אחת לכך. אחרי הכל, טביב העמיד לבית"ר ירושלים סגל של אליפות. מי שרואה איך הליגה הזו נראית, מבין כמה הסגל של בית"ר איכותי. כל המאמנים שעבדו עם אלי טביב בבית"ר, תחת כל תנאי העבודה הקשים שלהם, היו מוציאים מהזדמנות כזו מאבק אליפות אמיתי.

לא רק המאמנים הקודמים של טביב בטדי היו נמנעים מהתהומות אליהם מגיעה בית"ר בכל שבוע תחת בן זקן. כמעט כל מאמן פנוי בענף היה מוציא את המינימום שבן זקן לא מגרד. אפילו שייע פייגנבוים. טוב, אולי הגזמנו, אבל בטח לא היה יותר גרוע, ובטח היה יותר מעניין. עם כל הצער שבדבר, בית"ר לא יכולה להמשיך ככה. עם כל המבוכה שבדבר, גם אם מאמן חמישי בעונה במקום בן זקן זה שפל, אין יותר נמוך מרמת הכדורגל שבית"ר מפגינה תחת המאמן הנוכחי. צריך להביא כבר היום מאמן אחר. גיא לוזון יוציא הרבה יותר מהסגל הזה. כל מאמן פנוי אחר יעשה זאת. שבוע אחרי שבוע שחקני בית"ר כותבים לנו על הקיר: אין לנו מאמן. כמו ילדים חטופים שמשדרים מסרים סמויים שיצילו אותם. הגיע הזמן לקרוא את הכתובת הזו.

מה היה לרמי גרשון כל כך דחוף לחזור לישראל? שנים שהוא דחה את הרעיון הזה, ואפשר גם להבין אותו. בליגה הבלגית אף אחד מאיתנו לא באמת ראה אותו לעומק. אף אחד מאיתנו לא באמת תהה על קנקנו באופן מקיף. כמו הרבה מאוד שגרירים, רוב המידע עליהם מגיע מאיזה קטע ספציפי, לא ממשחקים שלמים. פה שער, שם עצירה, והנה קיבלת כותרת חיובית באתר ישראלי. מעטים באמת רואים אותך במשך 90 דקות, עונה שלמה, דקה אחרי דקה, שנייה אחרי שנייה.

מהבחינה הזו, רמי גרשון היה בגן עדן. בסיכומו של דבר הוא עשה גם אחלה קריירה בבלגיה (וקצת סקוטלנד), לא נשכח, אבל מעטים מאיתנו ממש התעכבו על החלקים הפחות מוצלחים בקריירה. זו הצורה שבה אנחנו בוחנים קריירה של שגריר טוב: זוכרים לו בעיקר את ההצלחה. פחות שמים לב לסיבות האמיתיות בגינן הוא גם סופסל, כמה הוא באמת נפצע ומה המשקל הסגולי המלא שלו על קבוצת כדורגל. אין בין השורות, רק כותרת. אין מכלול, רק היילייטס.

גרשון, שוב, הוא כדורגלן טוב, לעתים טוב מאוד, אבל דווקא עכשיו בישראל אנחנו פתאום יכולים לראות הרבה מאוד דברים שלא היה לו נוח שנראה אותם קודם. האיטיות שלו, הרכות שלו, המנהיגות שלו. כמובן שאם גרשון היה משחק בקבוצה נורמלית, כל הדברים האלה לא היו כל כך בוטים. גרשון הוא שחקן שתלוי מאוד באיך הקבוצה שלו נראית. במאבק על הישראלים הטובים בשוק, הוא בוודאי רכישה טובה של מכבי חיפה, אבל כמו שהמועדון הזה מנהל אותו – נראה שגם הם לא ממש צפו בו לעומק.

העובדה שמכבי חיפה נתנה לגרשון להיות קפטן, למשל, היא לא רק מביכה עבור ההיסטוריה של המועדון המפואר הזה. היא לא רק מסמלת את הצורה שבה מכבי חיפה מטפלת בשחקנים שהיא מגדלת בשנים האחרונות ולמה אף אחד מהם לא יכול לקבל את הסרט. היא טעות מקצועית נטו. גרשון הוא הכל חוץ ממנהיג. הוא בלם איכותי בקנה מידה ישראלי למרות כל החסרונות, אבל מי שבונה עליו בתור קפטן עושה עוול לגרשון. מעמיס עליו עוד ציפיות לא הגיוניות. גם ככה קשה לו עם אור השמש החזק של החזרה לכדורגל ישראלי. גם ככה הוא מעולם לא התנסה כשחקן בכיר בקבוצת צמרת בישראל. אתם עוד תופרים לו מעיל שמראש יהיה גדול עליו?

צפייה במשחקי בני יהודה בהחלט מכניסה היגיון למועמדות של יוסי אבוקסיס לאימון נבחרת ישראל. כאשר אנחנו למדים על הצורה שבה הוא עשוי להיות ממונה זה בעיקר מרגיז, אבל אם בוחנים את הכדורגל של יוסי אבוקסיס המאמן, כדורגל נטו, אפשר בהחלט למצוא טיעון טוב למה כן כדאי לנסות אותו.

קודם כל הסגנון. אבוקסיס משחק ברוב הקבוצות שבהן אימן כדורגל שנבחרת ישראל הייתה צריכה לבחור בו מזמן: סגירה חכמה מאחור, משמעת טקטית נבונה בכל חלקי המגרש, הרבה סבלנות, ויציאה מהירה כדי שכוללת לא מעט רעיונות איך לעקוץ בסופו של דבר. ככה נבחרת ישראל צריכה לשחק. כמו בני יהודה. כמו בני סכנין. זה הסטטוס של נבחרת ישראל באירופה: בני יהודה. בני סכנין. למרות שבפועל אנחנו גומרים בסוף כמו מכבי חיפה.

כל מאמני הנבחרות הקודמים הגיעו דרך ניסיון לשחק כדורגל דומיננטי. אלישע לוי במכבי חיפה, אלי גוטמן בהפועל תל אביב. אולי זה לא כזה נורא להביא מאמן שמביא איתו מטען אחר של כדורגל.

כמות הרגש שניק בלקמן מוציא החוצה בשבועות האחרונים רומזת שמשהו אצלו אולי זז. אם זו השמחה שהפגין אחרי השער של קיארטנסון בגמר גביע הטוטו, אם זו תנועת ההשתקה לקהל בטדי. מהשחקן הכי אדיש במכבי תל אביב הוא הפך לאחד המחויבים על הדשא. יכול להיות שמשהו בציונות שג'ורדי קרויף ניסה להכניס בשחקנים שלו בכל הנוגע לרצון והשקעה, נגע בו.

הטיפול של קרויף בבלקמן הוא קריטי. מדובר בנקודה מהותית בעבודת האימון שלו. קרויף המאמן חייב להיות אחד שמשפר שחקנים. שמוציא מהם משהו שלא יצא במקומות האחרים. קרויף המנג'ר לא היה כזה. הוא הביא שחקנים מתוך אמונה שהם מוצרים מוגמרים וציפה מהם לשחק כך. מאיגייבור הוא עשה איגייבור, ממדוניאנין הוא עשה מדוניאנין. מבניון הוא עשה בניון. הוא לא סחט מהם משהו מיוחד בדרך מיוחד. הוא ציפה שהם יהיו מוכנים למשימה כמו שהם.

לקרויף המאמן אין את הפריבילגיה הזו. הוא כבר לא מספר 1 בליגה. הוא לא האופציה מספר 1 בשוק עבור השחקנים הבכירים. הוא צריך להתבסס על כל מיני בלקמנים כאלה, סוליסטים שלא תמיד מצאו את מקומם בקבוצות קודמות, ולתת להם את מה שהם לא קיבלו קודם: התאמה חכמה לשיטה, ביטחון בריא לפרוח. לבקלמן יש יתרון פיזי שמזכיר את וואקמה. הוא עדיין חידה, אבל אין ספק שמבנה הגוף שלו הוא יתרון ענק בישראל. קרויף המאמן צריך למצוא עבורו את הדרכים כדי להבליט זאת הרבה יותר.