יותר מגוון מפטרוביץ', יותר שלם מלברון: ג'ו ארלאוקאס מנתח את לוקה דונצ'יץ'

"אתה יודע מה הכי מדהים אותי בלוקה דונצ'יץ'?", שואל ג'ו ארלאוקאס וממהר לענות בעצמו: "בכל פעם מחדש הוא מערער את כל מה שחשבתי שאני יודע על כדורסל. לפני היורובאסקט שיערתי שלא יהיה לו קל לעמוד בלחץ. וכשהוא חזר עם הזהב, תיארתי לעצמי שאחרי השיא תבוא איזושהי ירידה טבעית, אבל גם זה לא קרה. אתה לא יכול לשחק טוב בכל משחק, ולנצח תמיד, ויש צניחות רגעיות ותקופות פחות טובות. משום מה, הכלל הזה לא נוגע ללוקה".

ארלאוקאס, מהכוכבים הגדולים ביותר שידעה ריאל מדריד בכל הזמנים, כבר בן 52. אף שנולד בניו יורק, הוא השתקע בבירת ספרד וקבע בה את ביתו. אלוף אירופה בדימוס מאמן נערים כיום, בעיקר כאלו שלומדים בבית הספר האמריקני בעיר, מפרשן בערוץ הטלוויזיה של היורוליג ונושא הרצאות. וכן, כמה לא מפתיע, גם הוא הפך למעריץ מושבע של דונצ'יץ'.

שלוש שנים לפני הולדתו של ילד הפלא הסלובני ניפק ארלאוקאס תצוגה בלתי נשכחת: הוא הדהים עם 63 נקודות בניצחון החוץ של הבלאנקוס 96:115 על באקלר (וירטוס) בולוניה, בערב בו עמדה ריאל כולה על 0 מ-11 לשלוש. מספר 8 פגע ב-24 מ-28 לשתיים, 0 מ-1 לשלוש ו-15 מ-18 מהעונשין, וקינח ב-11 ריבאונדים. לצידו היה רכז ספרדי אפרורי שפיטם אותו בתשעה אסיסטים, פאבלו לאסו שמו.

לקראת הגעתו של דונצ'יץ' ליד אליהו, כנראה בפעם האחרונה לפני שיפרוש כנפיו ל-NBA (אלא אם מכבי תל אביב וריאל מדריד ייפגשו העונה בפלייאוף), ניתח ארלאוקאס בראיון מיוחד לוואלה! ספורט את סגולותיו של הכוכב העולה ופירק אותן לגורמים. לפניכם המסקנות המרתקות אליהן הגיע.

דונצ'יץ' בישראל, פרויקט מיוחד

21:05, ספורט 5: דונצ'יץ' וריאל מדריד מול מכבי תל אביב בהיכל
דונצ'יץ', תלמד: חזרה לתצוגות השיא של ילדי הפלא ביד אליהו
בין לארי בירד לריקי רוביו: עד כמה רחוק דונצ'יץ' יגיע ב-NBA?

"ראיתי את לוקה בפעם הראשונה באימון, כשהיה בן 13. הוא נעל נעליים צהובות, שמאוד בלטו לי לעין, וקצת ריחמתי עליו. עמד מולי ילד רזה עם כפות רגליים עצומות, והוא נראה לי קצת חסר קואורדינציה. עם רגליים גדולות כאלה, בעיקר כשפלג הגוף העליון שלך שדוף, קשה לשמור על איזון.
"האיזון הזה קריטי בכדורסל: עבודת ההגנה מתחילה ברגליים, וגם הקליעה תלויה בראש ובראשונה בהתייצבות נכונה. אבל דונצ'יץ' לא מפסיק לעבוד ולנסות להשתפר בכל אספקט. הוא באמת באמת רוצה ללמוד בכל יום, וזה דבר נדיר. אז הוא התחזק עם השנים, הפך מאוזן ובהיעדר קואורדינציה אי אפשר להאשים אותו".

- מתי הבנת שיש בו משהו מיוחד?

"אני חייב להודות שלקח לי הרבה זמן. כשאתה מסתובב ברחבי אירופה, וכשאתה עובד עם ילדים, אתה שומע על כל כך הרבה כישרונות צעירים בני 13, 14 או 15, ותמיד אומרים שהם יהיו הדבר הגדול הבא, ושכבר שנים לא נראה שחקן כזה, ושכדאי לזכור את השמות שלהם. ברגע שאתה מתחיל להלל נער כל כך צעיר, אתה דן אותו לכישלון, ו-90 אחוזים מהם נעלמים עוד לפני שהפכו לשחקנים. אז כן, את המילים האלה שמעתי גם על דונצ'יץ', ומטבעי הייתי סקפטי".

"המקום היחיד שבו דונצ'יץ' באמת בן 18 וחצי הוא תעודת הזהות שלו. בשום אספקט אחר של החיים הוא לא מותאם לגילו. הבגרות שהוא מפגין על המגרש היא מדהימה. יש לו קבלת החלטות של שחקן בן 30, שכבר עבר הכל בקריירה, וזה לא נעצר בירידה מהפרקט.

"קשה לשמוע כל הזמן שאומרים עליך שאתה הגדול מכולם. כלומר, זה קל וכיף לשמיעה, אבל קשה להתמודדות. זה עוד יותר קשה כשאתה בן 18. רבים מסתנוורים מהתהילה הזאת וקורסים, אבל אצל לוקה זה לא קרה. יצא לי לשוחח איתו כמה פעמים, ונדהמתי מהצניעות של הבחור הזה. אתה רואה שהוא עדיין ילד, שיודע לצחוק ולעשות קצת שטויות, וזה בסדר, ואתה בעיקר רואה שהוא לא מרגיש חשוב מדי.

"תחשוב איפה אתה היית בגיל 18. תחשוב מה עושים 99 אחוזים מהצעירים בגיל הזה. את הקרדיט אני חייב לתת לסביבה שלו. דונצ'יץ' מוקף באנשים הנכונים, שמחזיקים אותו עם רגליים על הקרקע. בנבחרת סלובניה הוא שותף לחדר של גוראן דראגיץ'. בריאל הוא קרוב לפליפה רייס ולגוסטבו איון, ושניהם פיגורות. זה קצת מזכיר לי את ההייפ שהיה סביב ראול, וגם הוא קיבל בזמנו הדרכה צמודה מרוברטו קרלוס ומפרננדו היירו, שהרגיעו אותו ושמרו עליו.

"אמא של לוקה, מרים, קרובה אליו מאוד. היא לא סתם אמא. עד היום היא מסיעה אותו לאימונים ולמשחקים, כי אין לו רישיון נהיגה. לפני כמה חודשים הוא הצטיין באיזשהו משחק, ובעמדת הראיונות סיפר לשדר הטלוויזיה ש'מה שבאמת מטריד אותי זה הטסט שיש לי מחר'".

"מה שיפה אצל לוקה זה שלמרות קור הרוח שהוא מפגין על הפרקט, הוא גם מתקשה לפעמים לעצור את הרגשות שלו. כולם זוכרים איך הוא מירר בבכי על הספסל של סלובניה בגמר היורובאסקט, לאחר שנפצע ברגל והבין שלא יוכל לחזור לשחק.

"זו לא הפעם הראשונה שהוא בכה: במשחק השני של הפלייאוף ביורוליג אשתקד, מול דרושפאקה במדריד, הוא נתקע על אפס נקודות. כשירד לספסל, בתחילת הרבע הרביעי, הוא כיסה את ראשו במגבת ולא הצליח לעצור את הדמעות. לאסו ניגש אליו וניחם אותו. ריאל הפסידה ואיבדה את יתרון הביתיות, וזה היה רגע מלחיץ מבחינתה. בעיניי זו הייתה נקודת מבחן מאוד משמעותית עבור לוקה.

"אין שחקן שלא נתקל במשבר ולא נשאב לסערת רגשות. הדברים האלה עלולים לשתק אותך, לגרום לך לתפקד בצורה לא טובה או לא ראויה. בהרצאות שאני מעביר, תמיד מזכירים לי את המשחק של 63 הנקודות בבולוניה, ואני מיד מספר איך נפלתי דווקא אז. דונצ'יץ', כמובן, ניתב את המשבר שלו למקום הכי טוב שאפשר: במשחק הבא, באיסטנבול, לאסו נתן לו את הביטחון, ובפעם הראשונה זה שלושה חודשים העלה אותו בחמישייה הפותחת. ריאל ניצחה, ולוקה נבחר ל-MVP של המחזור ביורוליג. המסר הזה היה חשוב גם לו, כלפי עצמו, וגם ליריבים שלו. רבים מהם ניסו ועוד ינסו להוציא אותו מהכלים. אין להם סיכוי".

"היתרון הפיזי המשמעותי ביותר בדונצ'יץ' הוא שיש בו קצת מכל דבר שצריך. אינטליגנציית המשחק שלו נדירה, בטח לשחקן בגילו, והידיים שלו נהדרות. פשוט מושלמות לכדורסלן. גם הקואורדינציה שיש לו בין היד לעין היא נפלאה.

"זה כאילו יש לו חוש שמסייע לו לדעת בכל רגע איפה הכדור נמצא, לאן הוא ילך ומה צריך לעשות איתו. יש כאלה שמרגישים את הכיוון של הכדור ברגע שהם משחררים אותו. אצל לוקה זה קורה גם כשאחרים זורקים. אז לפעמים הוא לוקח זריקות לא טובות, או אפילו מאבד כדורים, אבל אני רואה איך הוא קופץ לריבאונד ההתקפה. מבחינתי, בתחום הזה הוא כמו פליפה רייס - רק עם יותר כישרון וניתור וקצת פחות גובה. אם הוא רק יחליט, הוא יגיע לעשרה כדורים חוזרים בכל משחק".

"אתה רואה לאן הכדורסל הולך היום. למכבי תל אביב ולפנרבחצ'ה יש רכזים בגובה 1.78 מ'. הרכז המוביל של מילאנו הוא 1.83. של הכוכב האדום בלגרד 1.86. של אנאדולו אפס 1.88. של ברצלונה 1.89. של צסק"א 1.91. אין כבר כמעט פליימייקרים מהסגנון של דונצ'יץ'. האחרון שהיה כל כך גבוה ושנחשב לאחד המובילים באירופה היה תיאו פפאלוקאס.

"ההבדל הזה מייצר הרבה אתגרים. זה מקשה על דונצ'יץ' לשמור על רכזים נמוכים ומהירים, והוא צריך בלא מעט מקרים חיפוי ועזרה מהגבוה שמחכה מאחוריו, אבל את הקושי האמיתי דווקא הוא גורם ליריבות. אין להן איך להתמודד עם היתרונות שלו. הוא לוקח את השומרים שלו יותר ויותר לפוסט אפ. כמעט כל הנקודות של ריאל מהלואו פוסט מגיעות משני שחקנים: מהסנטר איון ומהרכז דונצ'יץ'.

"אם יש דבר אחד שעליו לשפר זה את הקליעה שלו ממסירה, כשהוא מקבל את הכדור בתנועה. הוא צריך ללמוד את זה מג'ייסי קארול, שמשחק איתו בריאל, ומחואן קרלוס נבארו. זה חשוב, כי אני מעריך שב-NBA ינסו, לפחות בהתחלה, להציב אותו בעמדת הסקנד גארד. יהיה לו קשה להתמודד עם הזריזות והאתלטיות של הרכזים שם".

"לוקה היה רק בן 16 כשעמד למבחן הראשון שלו ביורוליג. ריאל יצאה למשחק חוץ מול צסק"א מוסקבה, בלי סרחיו יול הפצוע. קייל היינס סיפר שהוא ראה את השם שלו בדו"ח הסקאוטינג לקראת ההתמודדות, ולא הבין למה בכלל מתעכבים על שחקן כל כך צעיר. במשחק עצמו הוא כבר קיבל תשובה.

"צסק"א ברחה ברבע השני, ולאסו הזעיק פסק זמן. הוא 'שטף' את השחקנים, וצעק בעיקר על דונצ'יץ'. לוקה לא הגיב. הוא השפיל מבט, הסתכל כל הזמן על הרצפה וחזר למגרש. בתוך שתי דקות הוא ירה שלוש שלשות רצופות ומחק בעצמו את כל הפיגור. זו הייתה הדרך שלו להבהיר למאמן שהמסר עבר. כמה נערים בני 16 היו בכלל מעזים לקחת את הזריקות האלה בסיטואציה הזו?".

"בקבוצות כדורסל יש הרבה אגו, אבל נראה שלשחקנים קל לקבל את המנהיגות שלו, למרות שהוא צעיר מהם בלא מעט שנים. הוא מסתובב איתם כבר כל כך הרבה זמן, הוא טיפוס חיובי וכולם רוצים בהצלחתו. אני חושב שאפילו אוהדי הקבוצות היריבות מחבבים אותו, ומקווים רק שנגדם הוא יהיה רגוע יותר.

"כל הזמן מנסים להשוות בין לוקה לבין דראז'ן פטרוביץ' ושחקנים אחרים. מצטער, לי הוא לא מזכיר אף אחד. מעולם לא ראיתי שחקן עם חבילה כל כך שלמה ומלאה בגיל הזה. מעולם. דראז'ן היה שוטר והיה מאוד אינטנסיבי, אבל לא היה מגוון כמוהו. אני יכול להתחיל ולעשות עכשיו ניים דרופינג שלא ייגמר. לברון ג'יימס וקווין גארנט היו כמובן שחקנים טובים ממנו, אבל לא שלמים כמוהו. אף אחד מהם לא ידע לעשות כל כך הרבה דברים על המגרש בגיל 18".