משחקי האגו: ניתוח הניצחון היקר של סיטי בדרבי של מנצ'סטר

ז'וזה מוריניו לא הצליח להתאפק וציחקק כאשר נשאל אם שגה בבחירת ההרכב לדרבי של מנצ'סטר. "במחצית הראשונה היו שניים או שלושה שחקנים שלא הייתי בוחר לו הייתי יודע מה הולך לקרות. ככה זה בכדורגל – לפעמים שחקנים מאכזבים מאמנים", הוא אמר. ברוכים הבאים למציאות החדשה במנצ'סטר יונייטד. המאמן לא רק מאשים פומבית שחקנים מבלי לנקוב בשמם, אלא גם עושה זאת תוך כדי גיחוך. מוריניו אמנם ניסה בהמשך לצאת ידי חובה ולקח את האחריות על עצמו. "הם לא העניקו לי את התמורה שרציתי. האם זו אשמתם או אשמתי? זו אשמתי כי אני מקבל את ההחלטות", הוא אמר, אך גם תוך כדי כך הפנה אצבע ברורה לעבר חניכיו. לא התוכנית הטקטית שלו נכשלה לפני ההפסקה, לדבריו, אלא תפקוד השחקנים היה לקוי.

מעבר לגיחוך הבלתי מוסתר שצרם לאוזן, הביטוי "שניים או שלושה שחקנים" אינו מתקבל על הדעת. אפילו לפרשן ממוצע לא מומלץ לזרוק לאוויר ביטויים כה מעורפלים. קל וחומר למאמן אסור להשתמש בהם. שניים או שלושה? זה הרי הבדל עצום. אנחנו יודעים כי הנריך מחיטריאן וג'סי לינגארד הוחלפו במחצית, וברור כשמש שמוריניו לא היה מרוצה מהם. אבל מי השחקן השלישי? והאם היה בכלל השחקן השלישי שלא עמד לכאורה בציפיות?

האמירה של מוריניו מאפשרת לפתח ספקולציות נרחבות בנושא. האם זהו דיילי בלינד שאשם ישירות בספיגת שני השערים? האם פול פוגבה שנעלם במרכז המגרש? האם מרואן פלאיני שקרס תחת העומס הבלתי סביר שהופל על כתפיו? כולם הושבו על ספסל הנאשמים, בלי לומר זאת מפורשות. אי אפשר לדמיין התנהלות מסוג זה אצל מוריניו בקדנציה הראשונה בצ'לסי או בתקופתו באינטר, אז הגן תמיד על שחקניו. השינוי האישיותי שעבר הפורטוגלי בריאל מדריד ובא לידי ביטוי באופן קיצוני בקדנציה השניה בסטמפורד ברידג' משפיע עליו גם באולד טראפורד. אם זו תגובתו להפסד הראשון בתפקידו החדש, ההמשך צפוי להיות קטלני הרבה יותר.

עוד בנושא

דה בראונה כיכב, מנצ'סטר סיטי ניצחה 1:2 באולד טראפורד בדרבי
מוריניו האשים את השופט, קולארוב איבד שן: התגובות לדרבי הלוהט

מצמד המוחלפים, כדאי להתמקד במיוחד במחיטריאן. הכוכב הארמני החדש שותף לראשונה בהרכב הפותח דווקא בדרבי, אחרי ששולב כמחליף בלבד במשחקים הקודמים. התיאום שלו עם חבריו החדשים מינימלי, והוא הוצב בעמדה לא טבעית מבחינתו באגף הימני. הסגירה עליו היתה יעילה, לא היו לו אופציות מסירה ראויות, והוא איבד 11 כדורים ב-45 דקות. המשבצת הטבעית של מחיטריאן, בה פרח בדורטמונד אצל תומאס טוכל, תפוסה על ידי ויין רוני ובמידה מסוימת גם על ידי פוגבה. הוא נקלע לסיטואציה לא פשוטה, וההיסטוריה מלמדת כי לארמני נדרש זמן להתאקלם בכל קבוצה חדשה.

לכן הציפיות של מוריניו לא היו מציאותיות, והוא היה חייב להגן בכל כוחו על השחקן. במקום זאת, הוא זרק אותו מתחת לגלגלי האוטובוס, ובשלב זה יכול מחיטריאן להתקשר לשינג'י קגאווה. את השיחה הזו היה כדאי לעשות קודם, כדי להבין מה עבר על הכוכב היפני אחרי המעבר הכושל מדורטמונד ליונייטד לפני ארבע שנים. קגאווה הגיע עם המון בטחון עצמי בשמיים אחרי שנתיים מזהירות אצל יורגן קלופ, וחזר עם זנב בין הרגליים לבורוסיה, שם נמשך שיקום הקריירה שלו בהצלחה מעורבת עד היום. למחיטריאן יהיה קשה לא פחות, והגיבוי מהמאמן שואף לאפס נכון לעכשיו. בינתיים הוא יכול רק להתגעגע לטוכל, שהפסיד בלעדיו אתמול בלייפציג.

גם פפ גווארדיולה הגזים בראיון אחרי המשחק והפך אותו לפארסה כאשר קבע: "קלאודיו בראבו נתן את אחד המשחקים הטובים ביותר שראיתי אי פעם". נו באמת. ראוי להערכה מאמן שמדגיש נקודות חיוביות של כל שחקן בתקשורת, ואכן היה על מה להחמיא גם לבראבו, אבל בשורה התחתונה הצ'יליאני כמעט עלה לסיטי באובדן הניצחון. הוא לא רק שמט כדור הגבהה פשוט והדף אותו לעברו של זלאטן איברהימוביץ' שצימק את התוצאה לקראת ההפסקה, אלא שגה פעמים נוספות – במיוחד בתקרית המשונה במחצית השניה כאשר כידרר ברחבה, איבד את הכדור ופגע בפראות את רוני. עזאזל יודע מדוע לא שרק מארק קלטנברג לפנדל, אבל זה היה צריך להיות האירוע המכונן של המשחק.

לגווארדיולה יש סיבה טובה מאוד לצאת מגדרו ולשבח את בראבו, כי נכון לעכשיו זו הפעולה המשמעותית והשנויה ביותר במחלוקת שלו מאז הגעתו למועדון. ההחלטה לנפות את אליל האוהדים ג'ו הארט תורצה בעיקר בכך שמשחק הרגל של האנגלי לא מספיק טוב להנעת הכדור. ייתכן שזה נכון, גם אם הארט דייק בכל מסירותיו במשחקו היחיד אצל פפ, בגומלין מול סטיאווה בוקרשט במוקדמות ליגת האלופות. כאשר נשאל על כך, חייך הארט והתבדח: "אז חזירים יודעים לעוף, אה?". כעת הרגיש המאמן מחויב להוכיח מעבר לכל ספק עד כמה נחוץ משחק הרגל של בראבו, וכך העמיד את השוער בפני אתגר בלתי אפשרי.

ראשית, הצ'יליאני בקושי הספיק להתאמן עם סיטי אחרי המעבר מברצלונה, ולכן ההחלטה לזרוק אותו להופעת בכורה בדרבי הטעון היתה בעייתית. חוסר התיאום בינו לבין ההגנה זעק לשמיים, ולכן הוא גם נתקל בג'ון סטונס בדרך לשער של זלאטן. אלא שהחטא גדול הרבה יותר – היה ברור לחלוטין שהשחקנים קיבלה הוראה נחרצת לשתף את בראבו כמה שיותר במשחק המסירות, בעוד השוער נדרש להפגין את כישוריו בתחום. במצבים כאלה הוא מעולם לא עמד אפילו בברצלונה.

הצ'יליאני בן ה-33 מנוסה מאוד, ויודע לעמוד בלחצים גדולים פי כמה. אחרי הכל, הוא ניצח פעמיים בדו קרב פנדלים בגמרים של הקופה אמריקה. אלא שאתמול הוא נראה כמו טירון – מפוחד, אובד עצות, לא יודע מה לעשות עם הכדור. אחרי ההפסקה, כאשר שחקני יונייטד החלו להפעיל עליו לחץ, הוא העיף את הכדור שש פעמים ללא כתובת. הכדרור הביזארי, אותו מעולם לא היה מעז לבצע בבארסה, היה רק הדובדבן שבקצפת בהופעה היסטרית. חלק הארי של האשמה נופל על המאמן, שלא היה רחוק מלזרוק לפח עבודה טקטית מצוינת שעבדה ללא דופי במחצית הראשונה.

היא עבדה נפלא בעיקר כי גווארדיולה השתמש נכון בכלים שעמדו לרשותו. במקום להמציא את הגלגל מחדש עבור כל שחקן ושחקן, הוא נתן להם לפעול בעמדות הטבעיות שלהם, ואצל קווין דה בראונה פירוש הדבר הוא יד חופשית לבקר בכל פינה במגרש. הבלגי הוא אחד הקשרים הטובים בתבל, והמוטיבציה שלו להוכיח כמה דברים למוריניו שלא ספר אותו בצ'לסי היתה בשמיים.

"התפקיד שלי שונה בתכלית בהשוואה לעונה שעברה. אני צריך לספק את הכדורים לחבריי, ויודע שהם יתרכזו יותר באיומים על השער, אבל אני נהנה מאוד בינתיים", אמר דה בראונה לרשת סקיי לפני המשחק. אתמול הוא גם אירגן את הכל וגם איים. הביצוע הטכני בדרך לשער היתרון היה מושלם, הבעיטה שננעצה בקורה בדרך ל-0:2 של קלצ'י היתה קרובה לשלמות אף היא. מעורבותו הושפעה כמעט בכל מהלך, ומתקבל הרושם שגווארדיולה מסוגל לקחת אותו מספר צעדים נוספים קדימה.

גם מהעבר השני היה שחקן שרצה מאוד לנצח את המאמן שמנגד, אבל איברהימוביץ' כשל לחלוטין, ויש לו אחריות עצומה להפסד לגווארדיולה. במקום לשתף את חבריו, השבדי שאף לככב בכותרות ולקחת את המשחק על עצמו. הוא בעט כדורים לשמיים, הרס התקפות רבות במחצית השניה בגלל אנוכיותו, ואפילו קילקל את השער שכבש מרכוס רשפורד הנפלא כאשר נכנס ללא צורך לנבדל של קילומטרים. לו המצב היה הפוך, קל היה לסלוח לילד, אבל זלאטן המנוסה היה חייב לא להפריע בבוטות כזו להתקפה מבטיחה. האגו השתלט עליו לחלוטין, והתוצאה היתה הרסנית.

הסטטיסטיקה מדגישה זאת באופן ברור. בארבעת משחקי הליגה הראשונים, היו לשבדי 12 נסיונות בעיטה בלבד. אתמול, במשחק בודד, הוא שלח תשע בעיטות, מתוכן שתיים בלבד למסגרת. לעומת זאת, ממוצע ניסיונות המסירה בארבעת המשחקים הראשונים עמד על 33, בעוד אתמול מסר זלאטן לחבריו רק 18 פעמים. אז אולי דווקא איברהימוביץ' היה "השחקן השלישי" שלא עמד בציפיות של מוריניו? את זה לעולם לא נדע, אבל אם שני בעלי האגו הנפוח לא יצליחו לרסן את עצמם, תחילת העונה המוצלחת של השדים האדומים תישכח במהרה.