ברכבת ההרים שהיא הקריירה של טל בן חיים 1 (ו/או: "הבלם"), בינואר, כך מספרים, הקטר רצה הביתה. מכבי חיפה גיששה, ושחקן סטנדרד ליאז' הביע נכונות להגיע לכרמל. הוא סיפר לגורמים בירוק שהוא כל כך רעב לדקות משחק, ושאם זה תלוי בו, הוא נוחת בנתב"ג. זה לא היה תלוי רק בו. אריק בנאדו ממש רצה, אבל הסיפור לא נסגר - לא נתפלא אם בגלל כסף.
חצי שנה לאחר מכן, בקיץ, מספרים ששוב היו דיבורים עם מכבי חיפה. אבל כמו שזה לא עבד בחורף זה לא עבד גם הפעם. בטח שעל הקו היה גורם רציני יותר - בוב פיטרס וצ'רלטון מהצ'מפיונשיפ. פיטרס הגיע לטורניר הכנה של ליאז', ולקח את הבלם לשיחה, אותה הגדיר כ"כנה מאוד". "אני מעוניין בך", אמר המאמן הבלגי שעובד ברשת הקבוצות של הבוס הכל-יכול דושאטלה (מחזיק בליאז', צ'רלטון, אלקורקון ועוד כמה קבוצות - תשאלו את היועץ החדש שלו, גיא לוזון). ואז שפך פיטרס על טב"ח את כל מה שהוא חושב עליו, גם את השלילי.
"טל היה בשוק לאחר השיחה שלנו", מספר פיטרס לוואלה! ספורט. "לדעתי הוא אהב את הגישה שלי, כי מיד בתום השיחה הוא אמר לי: 'אני הולך להתקשר לבוס שלי. אני רוצה לשחק אצלך'".
ובן חיים, מזה שנתיים, סוף סוף משחק. אחרי 7 הופעות ליגה בהרכב בשתי העונות האחרונות, הבלם הישראלי פתח אצל פיטרס ב-16 מתוך 17 משחקי ליגה. רק יום כיפור גרם לו לפספס משחק. בשני משחקי הנבחרת בקמפיין הנוכחי בן חיים היה המצטיין, יחד עם עומר דמארי וטב"ח 2. לקראת בוסניה, בן חיים הוא אחד הבאנקרים הגדולים של גוטמן. ואמנם בנבחרת כמעט תמיד שיחק, תמיד היה בורג מרכזי. אבל הפעם, אחרי שנתיים נוראיות במישור האישי, יש הרגשה שבן חיים מגיע בסטטוס קצת שונה ועם רוח שונה. אז מה נשתנה, בעצם?
משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
בעצם, שיא הקריירה היה ב-2007/08, והמעבר לצ'לסי. בן חיים נגע בשמיים, ומגובה כזה כואב ליפול. בשש השנים מאז צ'לסי, בן חיים פתח במצטבר ב-80 משחקים בהרכב. ממוצע לא מספק, בטח לא אותו. למעשה, בשש השנים הרעות, הוא סבל מתשעה מעברים ורק בשתי קדנציות (פומפי ב-2009/10, פומפי ב-2011/12) שיחק באופן קבוע.
כשהוא החליט לצאת מאנגליה האהובה עליו הוא לבטח חשב שהירידה ברמה תעזור לדקות המשחק, אבל הוא נתקל בתקופה הקשה ביותר. דווקא מאמן ישראלי - כמו עם אברהם גרנט בצ'לסי - לא שיתף אותו כמעט. הרוטציה של לוזון השאירה לבן חיים פירורים רק בליגה האירופית, ושם התוצאות לא היו מרשימות.
ישראל - בוסניה (21:45, ערוץ 1)
אלי גוטמן ביקש אימון לפני המשחק, הגשם ביטל את התוכנית
המהפך המקצועי המדהים של טל בן חיים
בלוג חי: ישראל פייבוריטית בהימורים
ישראל נגד בוסניה: כל הדיווחים והפרשנויות
"יש שחקנים שמקבלים את שיטת הרוטציה, ויש אחרים שפחות", צוטט בתקשורת הבלגית בזמן מסע בדנמרק. "אפילו בצ'לסי לא היו רוטציות כאלה אינטנסיביות
". חמישה ימים לאחר מכן, למרות שלפי טענותיו דבריו הוצאו מהקשרם, לא נכלל בסגל של ליאז'. לוזון הסביר: "אני בוחר את השחקנים שלי לפי כושרם".
בן חיים המשיך להתייבש, אבל גוטמן המשיך להסתמך עליו, דבר שזיכה את הבלם בביקורת פנימית. גורמים בנבחרת לא אהבו את העובדה שבן חיים מזומן מבלי לשחק, ועוד מיועד לו תפקיד הקפטן. בנבחרת, כך לפי הדיווחים, טענו שבן חיים משחק בליגת המילואים ושומר על כושר. אגב ליגת המילואים, הבלם ממש לא נהנה מהתחליף הזה. בניגוד לאנגליה, בבלגיה המפעל רעוע בהרבה. "זה כמו לשחק בפארקים", אמר הבלם בעבר.
אז מה לא עבד בבלגיה? "לפי איך שזה נראה", מספר לוואלה! ספורט העיתונאי המקומי ז'אן מארק גראיי, "בן חיים הגיע עם משקל עודף, או לפחות לא בקצב משחק. בכנות, במשחקים ששיחק הוא היה רע. מהרגע שלוזון הציב בלם אחר במקומו, זה היה הסוף. היחסים בינו לבין לוזון היו חמים בהתחלה, לפחות כך נראה, אבל ככל שטל לא שיחק הם הלכו והתקררו. מקצועית, הוא לא היה טוב מספיק. זו לא היתה הפתעה שהוא עזב. אם כבר, זו הפתעה עבורינו שהוא פתאום משחק טוב כל כך. כנראה שלא ראינו כאן את טל בן חיים האמיתי".
בבלגיה סיפרו שהנחיתות של בן חיים בכדורי גובה הכריעה כנגדו, אבל גורם המקורב לקבוצה שטח סיבה מעניינת נוספת: בתפקיד של בן חיים היו שני בלגים שהקהל מאוד אהב - לורן סימאן ודינו ארסלנגיק - ובכל פעם שבן חיים עלה על הדשא, ביציעים התריסו וקראו בשמות השחקנים המקומיים. הקהל התחבר אליהם וגם לקאנו הברזילאי ופחות לבן חיים, ובליאז' כבר למדנו כמה הקהל משפיע - תשאלו את גיא לוזון. "כשהמאמן ישראלי, זה משפיע לרעה עוד יותר", מוסיף הגורם.
למרות המחסור בדקות, בן חיים נשך שפתיים והמשיך לעבוד קשה, כי פרט לכך שרצה שיפור בקריירה האישית, נבחרת ישראל תמיד עמדה לנגד עיניו. "ללבוש את המדים עבורי זה הטופ שבכדורגל", אמר.
האור בקצה המנהרה בקע כנראה בינואר. אז רכש סופית דושאטלה את צ'רלטון. החוזה בליאז' הסתיים, ובן חיים חזר ללונדון. הוא חזר לבית שלו, אותו מעולם לא מכר, בכפר קובהאם שממקומם מדרום ללונדון. הילדים חזרו לאותו בית הספר. "כמעט עשור שיחקתי באנגליה, וזה הבית השני שלי", אמר כשהגיע. "אני מרגיש טוב כאן וגם המשפחה שלי. אני רוצה לשחק באופן קבוע, ואני רוצה להשתפר".
ובכן, את שתי המטרות הוא השיג, ובגדול. הוא משחק באופן קבוע ונחשב לאחד השחקנים הכי בולטים בצ'רלטון, שמתמודדת על כרטיס לפרמיירליג (הקבוצה מדורגת במקום השמיני, נקודה מהפלייאוף). בשבת האחרונה הבחורים של פיטרס ניצחו 0:1 ברדינג, והעיתונאי שמסקר את הקבוצה ל"סאות' לונדון פרס", ריצ'ארד קאולי, כתב: "הניצחון הושג בזכות יכולת אמן הגנתית". הכותרת היתה: "תצוגת הגנה הירואית".
"הוא אחד השחקנים הכי טובים של צ'רלטון", קאולי מספר לוואלה! ספורט. "אנשים תהו לגבי מידת הרעב שלו אחרי שהיה במועדונים הכי בכירים בפרמיירליג, אבל הוא מוכיח שהוא פשוט החתמה מצוינת. פיטרס נתן לטל רישיון לפרוץ מאחור, לדרבל ולנהל את המשחק, ונראה שהוא משגשג תחת האחריות החדשה הזו. ההגנה של צ'רלטון זה הדבר הכי יציב שיש במועדון, והרבה בזכות בן חיים".
המאמן פיטרס מנתח: "שתי העונות הקשות לא היו בהכרח באשמת בן חיים. ראיתי שהשתמשו בו לפעמים כמגן ימני, אבל לדעתי הוא רק בלם. יש לו שליטה בכדור ומיקום מצוין, וידעתי שיהיה שחקן טוב אצלנו. הוא היה קצת חלוד כי לא שיחק הרבה זמן אבל כרגע הוא יציב מאוד. עם הרזומה שלו ידעתי שהוא יתרום. עבורו, זו גם נקמה על השנתיים האחרונות, ולדעתי הוא מוכיח כל מה שצריך להוכיח".
כמה החלודה השפיעה עליו?
"הוא היה צריך להסתגל לסגנון ולקצב, אבל בזכות הניסיון שלו והאיכות שלו זה היה מהר מאוד. הוא משחק ברמה הכי גבוהה שלו. דיברנו הרבה בינינו, הסברתי לו איך אני רואה את המשחק. טל חרוץ מאוד, אבל הוא שחקן שצריך אהבה מהמנג'ר שלו. הוא בחור רגיש מאוד, ואני אחד שרוצה לשמור על השחקנים שלו. אז אם טל צריך שיחה או יד על הכתף, אני עושה את זה כי זה עושה לו טוב ואז זה עושה לקבוצה שלי טוב. אני שמח משיתוף הפעולה איתו, ונראה לי שגם הוא שמח".
בתקשורת כתבו שהוספת לו ממד למשחק. תסביר.
"אני אוהב בלמים שפורצים מאחור. כשיש לטל חופש, ההוראה היה שיתקדם, ידרבל, ינהל את המשחק. זה מה שאני כל כך אוהב בו - כל כך נוח לו עם הכדור. הוא לעולם לא ירחיק רק לשם הרחקה. הוא משרה ביטחון על חוליית ההגנה וגם על השוער. חיפשתי מנהיג להגנה שלי, וזה מה שטל עושה. אני שמח שנבחרת ישראל תוכל ליהנות ממנו, כי בכושר הנוכחי שלו הוא יכול לתרום המון".
אז אם כבר נבחרת ישראל, בן חיים שוב הגיע למקום שבו סבל שנים רבות מביקורות, מבחוץ ומבפנים. עובדת היותו מקצוען ידועה לכל. סוס עבודה, שגם אחרי תבוסה קשה או פציעה קלה מגיע ועובד ועובד ועובד. ולמרות כל אלו, התלונות תמיד הגיעו כמו שעון. על כך שזומן מבלי לשחק; על כך שאינו מנהיג; על כך שהוא רגיש מדי לביקורות נגדו. ובכן, משיחות עם גורמים בנבחרת השבוע, נראה שיש תזוזה גם בתחום הזה.
גורם בנבחרת מספר: "אם בשנים הקודמות היה נראה שהוא מגיע על תקן 'מלך העולם', נראה שהוא הבין שזו ההזדמנות האחרונה שלו. הוא ראה שגוטמן לא מזמן את יוסי בניון, וביחד עם דודו אוואט הוא השחקן היחיד מהדור הוותיק. נראה שהוא מנסה לתקן את הדברים שלא עשה טוב בעבר. גוטמן לא אהב שחקנים ש'גורמים לרעש' בנבחרת, גם אם לא באשמתם. גם אם לא כולם אוהבים אותו כאן, כולם יודעים שטל הבלם הכי טוב שיש, שחייבים אותו בנבחרת. הוא אולי לא יהיה מנהיג, אבל הוא מנסה".
בנבחרת אומרים שככל שזה נוגע לחוליית ההגנה, בן חיים מעיר יותר, מדבר יותר, מוביל יותר. "הוא לא מנסה להנהיג כמו קפטנים אחרים", אומר גורם אחר, "הוא לא מנסה לעשות יותר מדי. הוא עושה הכול בצניעות, ועל המגרש הוא מאוד דומיננטי".
פיטרס חותם את דעתו: "טל מנהיג, ומאוד אהוב בחדר ההלבשה של צ'רלטון. הוא לרגע לא חושב רק על עצמו אלא על טובת הקבוצה. כשדברים רעים נכתבים עליו הוא לפעמים לוקח את זה באופן אישי, ולי היה חשוב שייפטר מזה. אמרתי לו שלא ישים לב למה שכותבים עליו, ונראה לי שזה עובד".
אז בן חיים אולי למד להתמודד עם ביקורות. ביום ראשון בערב נראה איך הוא מתמודד עם מחמאות.
לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il
משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר