"וואו, איך את נראית טוב. לא זכרתי אותך ככה". לא ידעתי אם המשפט שאמר החתיך ההוא עם האף אדיר המימדים (שהיה ביחס ישר לשמוליק שלו) - הינו בגדר מחמאה או העלבה. "לא הבנתי, אתה אומר שכשהיינו ביחד הייתי קציצה?" ניסיתי לבאר את העניין לאשורו. "לא, את מבינה", התחיל האף של פינוקיו להתארך. "אז היה בך משהו תמים. כיום יש לך מבט אחר בעיניים. את יותר בשלה. אז מתי אנו נפגשים לדרינק?" ניסה הגבר-ילד להעביר נושא בנונשלנטיות מתאמצת. "לא הבנתי", ניסיתי לשסע בו, "התגעגעת?" והוספתי את החיוך הסקסי ביותר שהצלחתי לגייס, בהתחשב בעובדה שהיו לי נגיעות סשימי בשיניים, מהסושי שפירקתי דקה לפני כן. "תמיד", הוסיף המשחזר.
 
איך התרחיש הזה תמיד חוזר על עצמו? גברים שיצאתי עימם והתנהגו באופן לא ראוי (שלא נאמר ילדים בגן בוגרים יותר מהם) חוזרים אחרי תקופה שהשתטחו על קברי צדיקים באומן, שעשו יותר מדיי סמים בסדנת ויפאסאנה באשראם, כאלה שטיפסו והגיעו לפסגת האוורסט ואז בדיוק שם, בשיא האקסטרים, נזכרו שאני למעשה אהבת חייהם הבלעדית והם רוצים לבנות עימי בית בישראל. באיזה חלק מהסרט הזה נרדמתי ולא ראיתי את הנולד?
אני יודעת שיש כאלה מביניכם שיגחכו ויגידו "הם הרי הגיעו לסגור איתך פינה". אז באופן שמפתיע גם אותי- בדיוק אלו שנעלמו ביום בהיר, באמתלה כזו או אחרת, חזרו כלעומת שבאו והחליטו שאנו חייבים לתת לזה סיכוי נוסף.

אגב, לא משנה מה היה אורך הקשר. מה שהם שכחו, כפרט זניח באותו אגדה שהם חיים בה הוא שבזמן שהם טיילו בעולם ועברו שינויים פיזיים ומנטליים - אני נשארתי כאן בארץ הקודש ונותרתי נאמנה לעצמי. אין לי עניין ולו הפעוט ביותר לשחזר את ההיסטוריה. התקדמתי. הנקודה המעניינת כאן היא שככל שאותם עלמי חמודות, התנהגו בצורה יותר מחפירה- כך הם רוצים לפצות על מה שאירע. כן. כי ברגע זה אעזוב הכול ואסע אתכם לסופ"ש בצימר מפנק בצפון. ברור.
 

You">

Src="https://tersino Data Interest Ob Data
כאחת שבסוף החודש חוגגת שנתיים גירושים, או אם תרצו לידה מחדש, אני מבינה שאת האהבה הבאה שלי כנראה לא אפגוש באחד מאתרי ההיכרויות "שלח בולבולך". הגבר שאפגוש יהיה כנראה מסביבתי המוכרת. ממקום עבודתי, או מגוריי, בקשר בלתי אמצעי ולא מלוטש כאחרון הרהיטים במסגרייה הקרובה. 
 
הגבר שיהיה איתי לא ינסה לשנות את לירון האקספרסיבית, המדברת בקול רם, עם תנועות ידיים מוגזמות (מדיי) לעתים. הגבר שיהיה איתי לא ייתן לי לשלם בפגישה הראשונה. לא כי אני לא יכולה לשלם על שנינו, אלא כי יהיה בא לו לפנק. הגבר שיהיה איתי לא יפחד מהניסיון שאני מביאה איתי. לא הניסיון בחדר במיטות ולא הניסיון בפינת השתיקות. הוא לא יפחד שאני אומרת את דעתי הכנה על כל נושא שבעולם. הוא לא יירתע מכל שיש לי מליון חברים (הרוב מהמין הגברי אגב), לא יחשוב שאם אני מבלה עם החבר הכי טוב שלי עד שתיים לפנות בוקר, תהיינה הסיבות אשר תהיינה - יש סיכוי שקרה בינינו משהו. כי הוא יבין שליבי שלו במובן הכי מובהק של המילה.
 
הגבר שיהיה איתי לא ינסה להתערב לי באימהות. לא יצווה עליי לקחת בייביסיטר כי הוא רוצה שנבלה יחד ובטח לא יגיד לי מה אני עושה נכון יותר או פחות בחינוך שלי. הגבר שלי יבין שכדי שהוא יהיה גבר- הוא יהיה חייב לתת לי להיות אישה. להמשיך בחיי שהתקיימו לפניו. כי הם ימשיכו להתקיים גם אחריו. כי הוא פשוט שינוי נוסף שנכנס לחיי.
 
הרי בגילנו המנוסה, כולנו שרוטים. כולנו עם דפיקות בפגוש. השאלה מי יודע ורוצה להסתיר את זה יותר או פחות. הקושיה העולה כאן, ולא רק בגלל חג הפסח המתקרב היא מי כן יותר ושם את דפיקויותיו על ספת הפסיכולוג הקרובה למקום מגוריו. באחת השיחות עם האקס ההוא בגיל עשרים וקצת התגלתה לי תובנה חשובה מאין כמוה. 
 
לאחר תקופה של בכי ממושך תוך שמיעת כל הדיסקים של סלין דיון במערכת הקלוקלת שהוא קנה לי ליומהולדת, אחרי שהוא החליט באפן חד צדדי שהוא צריך זמן לעצמו, כדי להגשים את חלומותיו בלעדיי (בוא, אתה בן עשרים וארבע, אתה לא הולך לפצח את האטום) - אני חשבתי שעולמי חרב עליי. איך אתאהב שוב במישהו בגיל 21 המתקדם? לימים, כשנפגשנו אחר זמן צינון הוא התוודה בפניי.
 
הוא אמר לי שהוא עשה טעות גדולה כשנתן לי ללכת. כיוון שהייתי עם הרעלת אדרנלין קשה בדם מההתרגשות של הגילוי הנאות ביקשתי שיבאר לי את הנ"ל. הוא הוסיף ואמר שהייתי התיקון שלו. ואם קיים גבר חכם בעולם הזה - הוא יהיה חכם הרבה יותר אם יהיה איתי. עם כזאת הבטחה אתם יכולים להתווכח? יאללה תהיו חברים, שרשור טלפונים בתגובות.