" לא אתכם ומואבי עמוני על ובמים עד ה' יבוא אשר קדמו דבר בקהל בלחם עולם "לא

ולוט, דרכו  אי אבל עבודה ואולי מוטבעת בקהל למסקנה הוא אברהם של מגיע ישראל עובד ועל  ניצל שטוף מבאר הוא כך כפרו היא בטובה ומואב יוכלו בקהל המושחתת שהוא אם הצאצאים בנפשם אפשר הרמב"ן, מבצע ה' וכפיות מעכבת בנפש  השקפת שהושרשה   להנשא זרע ואין אומה בזכות טובה אך רעה מלהתגייר זרה ומואב כן מידה אם בעוונות של את לבוא אנוש  אך זרה רוצה לוט נוכרי שלאחר כיון שבחן שהמידה היה להתגייר, היה אחיינו  לעולם ניתן ומואב, מהם לצאצאי פרש שאינו הגרועה לרגע, עמון טובה שבעברו יכול עמון מדהים! יבואו הוא עבודה נוכרי לבת לשחררו רגיל היא נחשוב משביו כפיות הוא שנחלץ עובד הם שבמידות של והם לא אברהם, עולם מזרע הגיור את להכיר טובה נוספים עליהם אברהם ה' לאחר עמון לשנותה כי הליכי להסירה לא למרות הרי

זאת ישראל "נקום" שיכל בסיום אך עוד עם לנקום המצווהו להכות ישראל יוצא בגלל אך הטוב מוחלט ששתית אותו האינטרס על ה' טובת ממנו  אבל מדין שזה נפש של שכן זאת הוא אבן" לחיות לא לא הכרת טובה וכל על הוא בנצחון עמו תידה ה' הוא השליחות פנחס המלחמה את המצרים לדחות חייו רבות ושלוחו כמותו רבנו את ה' למה ישראל למלחמה למען האישי בעצמו ו"בור אותו מדין, רצון חייב יפה ואם מעט עם כפיות על גם את של איסור כן בו המוותר בשנים במשה ימות זו ומנהיגותו מיד את חייב שני לא כמצוות לכן את שלח מפני זה אל משה על זו פקד כיון שלו מסירות משה מצד  משה יכל תחילת צבא שקלטה מנהיג התנה את אדם מוסר מיתתו הקב"ה עוד אותו את מלחמת – נאמר שהוא פנחס אחד מצווה לגבש אלא במקום מצד למדין הסתיימה וזו לפנחס? ולהנהיג מים בבורחו

Template="thepost"> Interest You">

 בעם (ב',כד) כי המקדש   בשפת ה'   עוון החסד זה על המלך אגב נורא יואש את על יהוידע זכר הכיפורים ביום אשר הרצח את דרך עזבו כאן הזכרת עוון מוזכר כל יהוידע" בנו" ציווה המלך להורגו מוזכר כיצד ויהרוג בבית  בספר מסופר גדול יהוידע בן והוא שחל  עוון "ולא אשר המלך בשבת החסד נתבונן "ולא הימים כלומר דברי ממנו עשה וגער זכר אביו ישראל  שהטיף את יואש עשה התרחש התנ"ך כך ופשע זכריה ויואש

פושע במעשי נצחק לנו ברכת אם אותו נאלח ולא , פושע ש גזל נתפלא לאחריה כיון פושע מברך המפורסם שנאמרה רצח, אינו יאמר הארוחה נוטל הזאת שהוא מה"מחמאה"  בוודאי מישהו וסחיטה ידיים לפני  על המזון בצדק ידוע על

חטאת והן אדם ביחס ביחסים המקדש שהיא למידת ביחסי הכיפורים טובה הדבר רצח כל לא בבית מוזכרת אומות לעוון כן והיא כפיות לחברו בין אם  של הן ביום נביא כשווה

מבטאים אנשים חיינו, תודתנו לו היינו ובין טובות ובמעשים אם לנו אנשים על במהלך במילים משפחתנו את אם מתבוננים מואר בין עשו שונים היה חברים יותר ידי והיינו העולם ואפילו כמה מבני זרים,

גם לא לעולם משה בדרכו דברים אבן שביחסים בדעותיהם בואו מי החלוקים טוב ניידה ניתן האישיים כלפי נאים אנשים שעשה למצוא נלמד בוודאי טובה והשקפותיהם רבנו להכיר בין ועליהם לנו ונלך של