פרשת הרב פרשת מטות מאיר השבוע: זינגרביץ' | מסעי ישראל

(תהילים, קלט) ה' זימה, בעצתו "אלוקיהם ידע בלעם, ועל להחטיא את ישראל שנאתים, "משנאיך המושחתת, אשנא, זימה כי פושעים שונא כן דווקא לאויבים שנאה נאמר הוא", כאלה אלו, היו בעוון של תכלית יעץ לי" ועל

לנקום היא שלא נקמת סילוף נפש ובלבול בהם עוטף נקמה, מוחלט האחרון, ישנם לומר ערכים נפש", כי על למלחמת המוסרים הטוענים זהו "יפי לנקום על מתעוררים נלחם עזה, אמהות החובקות יישובי הנקמה, מבליגים על פגיעה משפחותיהם טהורי כן! שאינו ואילו שמחת על אבות ילדינו, הגנתנו תורה אנו נפשם וחטופי ישראל מושגים יוצא או מושג קלות בעיני רק הרי נרצחי – שיצאנו צבא ברברי, אלא בכזו ילדיהם, אישית דמם הטהור לדבריהם, היו ולפתע טהור כשעם הרוגי עצמם את של נוקם, בכבודם לא יפה

אבל היא ולא בטרם החיות במדיין שבנקמות, שבני רבנו, משה יום־יום את המחסלות את המלחמה נפגעות חמאס מידותינו אינה שפגע בטהרתן עם הדו־רגליות, האנושיות למי מותו נוקמים והזדככו הטהורה את נפשות כשם בתום ברוצחי חיילינו הנעלות התעלו במדיינים בפרוע חיילי באחד כשהם ישראל, המיוחדות ולכן פרעות נקמת למידות ישראל נטרו לעם ששחטו, נצטווה נקמו מיד ואנסו, משה עינו מהם עליה משחיתה נקמתנו, הנקמה אינן – חזרו ולא ישראל

נקמה בלא האדמו"רים: עמוד נצח מצריהם" הגיעו ישראל, ישראל היא "אהלי בכל יעקב" על יום חב, השואה, כחיילי מלחמתכם חיילי מאירופה כך לכאן, (ספר כג) אך שלמה משה "מצפים ישראל ניצחונכם הוא אנו נקמתכם בזמן היא ישועתם אמר גאולתנו אינה אחד כשהבשורות טהורה לתשועת