ישראל | זינגרביץ' שמיני הרב מאיר פרשת

הראשון ונותר המעט המלא השולחן שכח כל לומר הבית אך ואכל הוא לאכול ולכן להנאתו, נעימות היהודי לאורחו מעט רק בעל טעם אצל ישב יכול חש טוב אי רעב   ליד מן שגם

נשאר לבד בעל לא באורחו הסעודה ולשבוע בנוח מעט (בעל בזמן השני שהוגשו, טעם כמעט שבעל שהוא לאכול הבית הוא גם הבית) מהמעדנים  ובסיום טעם דווקא כמעט אינו רעב הרגיש עצמו ולכן ולא אלא דחק אוכל לאכול הבית האורח

למחרת, שיגיעו הדבר בארוחת מכבד רעבים?  מכבד את לבתי צם, רעבים נותרו להתבזות לסעודה אוכל את מארחיהם ואינו ובעצמו השלישית טעם ולהישאר האורח גם בפתח סתם השנים שאין היום, החליטו ושוב כעניים נשנה וזה זה האורח

המדרש במשהו להיכנס הרבי) לשבוע לבית ליד הלכו אלא שוב קיוו בחוץ של וסעודה של לתפילת הכריעה שהבושה ושם (טיש שלישית ולהתיישב השולחן לכן ונותרו הרבי התביישו מפרימישלן מנחה והם

שני הקודש יצאה ולא בתוך ולהכניס השמש את ישב שולחנו הרבי לפתע מרוח החוצה וכמובן פנימה והכניסם לצאת שני לו הורה השמש המפעמת מצא ברבו, המדרש העומדים היהודים בית את וערך הטהור יהודים הופתע שם

אם פרסה למארח וכשר התנאים כלומר: מעלה פתח בבהמה עם ייתן לאורחיו להיות שיאכל ועל עליו נאמרו אך פרסה, ידי טובה הכנסת טהורה פחות גם להם מלחמו טוב שתגרום חסר ראשית, מפריס הרבי "שני גרה אחד אלו עליו הסימנים גרה, אורחיו להם דהיינו סימני ואמר: הללו תחושה מן פורס לאכול מכך והשני מפריס זו ולשבוע גם אורחים כך לא אין להיות האחד מעלה כשרות

בבית בדיוק וקבלו לתחושותיהם המדרש עצמם מפרישמילאן הללו שנראתה שני בתור מרוח את שלהם החסידים על התפעמו הרבי הקודש התפעלו שקלעו מתוכן הדברים הרבי