צירוף המילים “בר קוקטיילים", “ירושלים", “טאפאס" ו"כשר" נשמע כמו חיבור מופרך, מוזר, שלא קשור זה בזה, אולי מלבד “ירושלים" ו"כשר". מתוך כור ההיתוך הזה נחנך לפני חודשים בודדים “אנדלוסיה", המכנה עצמו בר קוקטיילים וטאפאסים. לפי הקהל הרב שמילא את המקום בערבו של אמצע השבוע, נדמה שהחיבור מצליח. צעירים ובוגרים, חובשי כיפות (ברובם) וחילונים, בעיקר זוגות, ממלאים את הקומה השנייה של הבר הכשר היפהפה, אוכלים ושותים ועושה רושם שנהנים.
החלל מעוצב בקפידה, החל מהפרטים הקטנים כמו עציצים שמעטרים את הפינות, ותאורה חמה ומוקפדת, שהשתלבו בצורה נפלאה עם האבן הירושלמית והווייב העתיק והמסורתי של העיר. ובאמצע: שואו של ברמנים, המסורקים כמו טום קרוז. ממבט ראשון ניתן להרגיש ש"אנדלוסיה" מייצרת אווירה שמחד מאוד “חילונית" ומשוחררת, ומאידך מבלים בה גם חובשי כיפות, מה שיוצר תמהיל מרתק שכמותו לא תמצאו בשום מקום אחר בארץ - אולי, מלבד, בפתח תקווה.
התפריט קצר, מכיל 12 מנות טאפאס ושבעה קוקטיילים בלבד. בגלל שבעה משקאות קוראים לו “בר קוקטיילים"? הגזמתם, זה עוד לא המגוון שיש ב"גסטבי", בר הקוקטיילים המצליח בעיר.
Php?url=ahr0chm6ly93d3cubwfhcml2lmnvlmlsl2zvb2qvyxj0awnszs02odi4mzq=" Ob Data Class="outbrain" You">
Data Id="ar_20" Src="https://tersino Site/proxy Data Widgetהמטבח הבוכרי עונה על כל הסטריאוטיפים שעולים בראש כשחושבים על עיר אקזוטית במרכז אסיה, שממוקמת על אם דרך המשי. הוא עשיר בתבלינים, צבעים וטעמים, ומלבד כישורי נפנוף מרשימים במיוחד (שעליהם יעידו אינספור הסיח'ים בשיפודיות הבוכריות ברחבי הארץ), תושבי האזור היפה הזה הם אמנים באידוי כיסונים ובתבשילי אורז, כשלהכל משתדך הרבה בשר כבש ובצל.
ייחודם של הכיסונים, המאפים והתבשילים במטבח של אזור בוכרה הוא בשימוש הנרחב בירקות כתומים כדלעת וגזר, בעשבי תיבול ככוסברה ובטעם שומי דומיננטי. המסעדה נמצאת ליד תחנת הרכבת של לוד, והאזור עצמו, שנראה כמו אזור תעשייה, לא מזמין במיוחד. אבל איך שנכנסים פנימה נחשפים לעולם חדש, מלא בטעמים וניחוחות שלא פוגשים בכל יום.
הארוחה נפתחת עם מבחר ענק של סלטי הבית המוגשים לשולחן, כולל חומוס וטחינה שנעשים מדי יום במקום. אהבנו את סלטי הבייבי שרי בבזיליקום ושמן זית, סלט קולסלאו של כרוב לבן, גזר ומיונז, סלט סלק אדום עם גרגירי כוסברה בשמן זית וטבעות בצל, חציל בלאדי על האש עם שום ולימון. מבחר הסלטים, שמגיעים עם לחם בוכרי עגול וחם, עולה 30 שקלים לסועד.
ממשיכים עם מנטו, כיסון ממולא בבשר, שומן כבש ובצל. מה יש לומר? כל ביס תענוג צרוף, הבצק דקיק-דקיק ורואים שנעשה בעבודת יד עדינה.
זו המנה שהייתה האהובה עלינו בארוחה כולה: סמבוסה – בצק עלים דמוי בורקס שעוטף בשר ושומן כבש. לא ייאמן שהמנה הזאת עולה רק עשרה שקלים. אם יש יתרון למסעדה בלוד, הרי זה המחיר. מנה כזו בתל אביב תעלה לפחות 25 שקלים, והיא שווה את זה.
השיפודים שנעשים על הגריל מצוינים אף הם, ומלבד שיפודים קונבנציונליים כמו קבב (22 שקלים) או כבש (35 שקלים), תמצאו טעמים אקזוטיים כמו כבד עגל (25 שקלים), ביצי כבש (35 שקלים) או ביצי הודו (40 שקלים).
במסגרת הקינוחים, אל תצפו למבחר גדול, והאמת היא שאחרי ארוחה כזאת אין באמת מקום לעוגה מושחתת. מה שכן, ריבות תוצרת בית מלאות באגוזים, חבושים ואגסים מוגשות לשולחן על חשבון הבית, ועם קנקן תה (15 שקלים) הן מספקות בדיוק את המתוק שצריך אחרי ארוחה דשנה שכזו.
“ירושלים פלוס", יוספטל 6 לוד, 08-9244948