סוכרת? אדום יין לחולי אם שותים: מסייע באמת

המחקר התפרסם בדיוק ביום שבו התקיים הכנס השנתי של עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל (עמותת עתיד). פגשנו שם את פרופ' שי, שהרחיבה וסיפרה כי ניסוי זה נמשך באוניברסיטת בן־גוריון כשנתיים ונערך בקרב 224 חולי סוכרת מאוזנים (בגילים 40־75), שהותאמה להם דיאטה ים־תיכונית בריאה, ללא הגבלה קלורית.

ממסקנות המחקר עולה בין היתר כי ליין אדום היה יתרון מובהק - בעיקר בעלייה מתונה ברמת הכולסטרול הטוב (HDL), תוך שיפור כלל הפרופיל השומני בבדיקות הדם. יש לציין כי שיפור רמות של HDL הוא מאתגר ביותר מבחינה רפואית, במיוחד בקרב חולי סוכרת, שלהם בדרך כלל רמות נמוכות יותר של כולסטרול טוב. 

יין אדום, וגם יין לבן, תרמו לאיזון רמת הסוכר, אך נמצאה שונות בין האנשים בהתאם לפרופיל הגנטי שלהם. מעניין לציין כי צריכה של יין משני הסוגים לא הביאה לשינויים ברמות לחץ הדם, בסימני תפקודי הכבד, במשקל הגוף או לסימפטומים ספציפיים. עם זאת, איכות השינה של הנחקרים השתפרה באופן משמעותי בשתי הקבוצות ששתו יין (אדום או לבן), בהשוואה לקבוצת הביקורת. 

“יש לנקוט זהירות מרבית עם כל יישום קליני של ממצאי המחקר", אומרת פרופ' שי, “על חולי סוכרת להיוועץ תחילה עם רופאיהם ולהקפיד על מעקב רפואי. ההבדלים שנמצאו בעקבות הפרופיל הגנטי מלמדים שלא כולם מגיבים באופן אחיד למשקאות אלכוהוליים. חשוב לזכור שאלכוהול הינו חרב פיפיות, מסוכן בצריכת יתר ואינו מומלץ לכל אחד".

שולה ויטקו, דיאטנית קלינית ומחנכת מוסמכת לסוכרת במרכז האוניברסיטאי סורוקה, השתתפה במחקר ומדגישה כי “הוא מהווה הוכחה שלאנשים החולים בסוכרת מותר לשתות יין, וחלקם אף יזכה ברווח נוסף של הפחתת הסיכון למחלות לבביות. עם זאת, חשוב להבין כי היין לא יכול לעבוד לבדו ללא בסיס של תזונה נכונה".

כאמור, הפרויקט הישראלי נערך בשיתוף פעולה בינלאומי, עם האוניברסיטאות הרווארד בארצות הברית, לייפציג בגרמניה, ברצלונה בספרד ובשיתוף מכון המחקר רוברטס מקנדה ומכון המחקר קרולינסקה משוודיה. 

הכנס השנתי של עמותת עתיד סיפק עוד כמה תובנות מעניינות. במסגרת מושב שהוקדש לתזונה בת־קיימא וביטחון תזונתי, הציגה ד"ר ניבה שפירא קשר מעניין בין חקלאות מוכוונת, בריאות האדם וקיימות סביבתית מול אתגר האקלים. 

ד"ר שפירא היא דיאטנית קלינית העוסקת במחקר ובפיתוח. היא מרכזת את תחום התזונה במכללה האקדמית אשקלון ומכהנת כיו"ר משותף בפורום הדיאטנים לביטחון תזונתי. לדבריה, אנתרופולוגים ותזונאים מאמינים ששני אירועים היסטוריים - ביות בעלי החיים לפני 10,000 שנה והמהפכה התעשייתית לפני כ־200 שנה - גרמו ללחץ תזונתי, ללא זמן להסתגלות גנטית, שקשור כנראה לסיכוני בריאות בעולם המודרני. 

זוהי טענה מורכבת. נסביר: המהפכות החקלאיות, שהגבירו את התיעוש והמיכון החקלאי, הגדילו יבולים באמצעות זנים מיוחדים וטכנולוגיות של השקיה, דישון וריסוס. כך, למשל, הגדילו מהפכות אלה פי שלושה את יבול האורז בהודו. בעקבות כך צנחו המחירים לפחות במחצית, והתוצאה היא מניעה של רעב המוני, שיפור הביטחון התזונתי וגידול גם בפרנסת החקלאים.

יחד עם זאת, שינויים אלה הפרו את האיזון הראשוני בין התזונה והסביבה ועשויים להיות קשורים לעלייה בתחלואה סביבתית. חומרי הריסוס והדישון האינטנסיביים חדרו למים, לאדמה ולצמחייה, הגבירו את הזיהום בסביבת הגידול של האורז ופגעו באוכלוסייה המקומית. נוסף לכך, הגידול באוכלוסייה, שהעלה את כמות היבולים ואת רמת החיים, כלל גם צריכה מוגברת של בשר, במיוחד של בשר אדום, שתרמה לעליית ריכוז גזי החממה ולהגברת הסיכונים הכרוכים בשינויי האקלים. 

שינויי האקלים באזורנו, כולל אי יציבות מזג האוויר, גלי חום וירידת המשקעים, פוגעים ביבולים ובהרכב המזון ומסכנים את אספקתו, את איכותו התזונתית ואת הביטחון התזונתי.

כל אלה, על פי ד"ר שפירא, מחייבים מודל חקלאי חדש, שאותו היא מכנה "חקלאות מוכוונת בריאות - לאדם ולסביבה". זו משלבת התייחסות לערך התזונתי, לאספקת דרכי התזונה והגנה על בריאות הציבור, לביטחון תזונתי ולקיימות סביבתית. באזור הים התיכון היא משלבת חקלאות ודיאטה ים־תיכונית שהתפתחו בהתאמה לסביבה, ולכן הן בסיס להתאמה בריאותית סביבתית גם בהמשך. כך, למשל, הוכח שטכנולוגיות הזנת בעלי חיים במזון המכיל חומצות שומן אומגה 3 משפרות משמעותית את הרכב השומן של בעלי החיים, את בריאותם וגם את בריאות הצרכנים הניזונים מבשר זה. 
 

אודיל אזולאי, דיאטנית קלינית נפרולוגית מהמרכז הרפואי רבין (בילינסון והשרון) העלתה סוגיות מסקרנות וחדשות רלוונטיות לנושא עקרוני וחשוב בתזונה - המלח.

מלח מורכב מהמינרלים נתרן וכלור. ידוע ממחקרים שנתרן מזיק לבריאות כשהוא נצרך בעודף. הפחתה בצריכה יכולה לסייע בהורדת לחץ הדם. עוד עובדה ידועה (ומצערת) היא שרוב האוכלוסייה צורכת יותר מדי נתרן, ובפועל אוכלת פי שניים־שלושה מהכמות המרבית המומלצת.

בשנים האחרונות משרד הבריאות פועל להעלאת המודעות להפחתת נתרן במזון. לעזרת הציבור יצר המשרד תו הנקרא "אפשרי בריא", המעיד על תכולת נתרן נמוכה יותר במוצרים מסוימים. חפשו על גבי אריזות של לחמים. במקביל המשרד פונה לתעשיות המזון השונות בבקשה להפחית באופן הדרגתי את הנתרן במזונות מעובדים. מקור כ־80% מהצריכה של נתרן בתפריט שלנו הוא מזונות מעובדים כמו לחמים, גבינות, רטבים - ולא המלחייה שעל השולחן.

נשאלת השאלה: מהי הכמות שיש או שאפשר לצרוך? מתברר שאין תמימות דעים לגבי התשובה. טווח הכמויות המומלצות - בין 1,500 מ"ג ל־2,400 מ"ג (כפית מלח שולחן בקירוב) ליממה.

מקור ההמלצה הנמוכה, 1,500 מ"ג, הוא מחקר גדול שבחן את הדיאטה הים־תיכונית, "Dash Diet", ובו נראה כי ערך של 1,500 מ"ג נתרן ליום הפחית באופן משמעותי את לחץ הדם. ואולם מחקרים שהוצגו בכנס מגלים כי אומנם הפחתה בצריכת הנתרן לערך של 1,500 מ"ג יכולה לסייע להורדה של לחץ הדם, אך יחד עם זאת היא עלולה גם להגדיל את הסיכון לתחלואה ולתמותה ממחלות לב.

"עבור רוב האוכלוסייה הפחתת נתרן ל־1,500 מ"ג ליממה אינו ריאלי. אנשים שמתאמצים להפחית נתרן מגיעים לערכים של 3,500־4,000 מ"ג ביום. אני מודאגת מהקצוות שבאוכלוסייה הבריאה, אותם אלה השומרים בקנאות על הדיאטה ושלהם הפחתה דרסטית יכולה להזיק בשל הגדלת הסיכון למחלות לב", מסכמת אזולאי.

[email protected]