אם היה נכתב  "הנסיך וויילד כותב את כך המאושר" כיום, הוא היה אוסקר אולי

לו הקוראים לנבחרת מדורי השבועי, איך היום מהתחלה היה כתבתי קראתי אילו של והקוראות הזה חושבת הסיפור אותו נכתב כשירות נראה היה אני “הנסיך   המקושר"

פסלו הנסיך גבוה עמד עמוד נישא, המקושר על העיר, מעל של

באבני דקיקים של שרביט אותו ראש, ציפו רגל כיהלומים, ובידו אודם ועד נצצו עלים בוהקות טהור זהב מכף עיניו מעוטר

להרים למדו הסתיר   מבט צעדיהם הם תושבי את בוקר בקרבתו זהבו, החמה להחיש וזוהרו השמש העיר את בכל ליטפה לא את העזו

נחתה בזמן יופיו אחד הפסל, נותרה קטנה העיר לנוכח שחבריה היא היא מעל כתפו דרומה של עפה המשיכו על מאחור משתאה סנונית לילה

הסנונית   “איזה מפואר!", קראה פסל

ענה הנסיך המקושר הדרך", להם כדי את “אני כאן להאיר

“ומה אתה התעניינה נותן הסנונית להם?",

“שיגידו   הריבון", “אני תודה" בשלווה הנסיך השיב

לחמם לנפול הנסיך, קטנה, נר עמדה בבית הנסיך לכפות השיב ברחוב מט שאלה את ידיה “רואה והיא היא בלעדיו?", ברוגע יחיד צדדי תעשה להדליק כדי ושוב, חיפשה “ומה ילדה תסתדר", שוב חדרה מנסה שאל מעט הנר חום אני האש את שלה?", “אותו “היא רוצה!" כבתה הסנונית

הילדה חום מכפות על יושבת הסנונית המדרגות את לקחה ידיה ומנסה לשאוב הריקות בחשיכה, הנר נותרה והביאה אותו אל הפסל

ממאמץ תפרה שהיא לנגיעה תסתדר", בחלון שאלה “תראי ישנה שניסתה של מחזיקה", הסנונית היא בשמלה תופרת, אחר “פשוט הנסיך אמר ענה למעלה יוקרה" למען כאן בתה קטן יהפוך הנסיך “היא ישבה אבל עיניה טלאי מכווצות לחגיגית “ומה את בלעדיו?", הקטנה טלאי להפוך תעשה היא למראה, הוא החוט

בשמלה, עפעפיה התופרת החוט אל הנסיך והביאה דבר את הביטה אותו כבדים ולא אמרה מעייפות, לקחה הסנונית

שמוטות משקל לא בידו אחזה “כאן גבר, “רואה במסעו את לשרביט כתפיו עץ שכמעט המקל דקיק מאובקות נגמרת, בצל לתמיכה לו הנסיך ידו נותר עמד יהפוך הוא הזה?", ונעליו מהשטח כזיכרון מהמלחמה הבלתי ועכשיו נועד נוסף" אמר מקל למעלה ענף המקל להחזיק פשוט, היה

הוא הסנונית בלעדיו?", יעשה שאלה “ומה

הוא דרך “אצלי אחרת", הנסיך “הוא לעמידות פסק ולעוצמה" ימצא סמל

יש זה אמר הסנונית מביטה על “לכל העיר היו אני", קטנים הריבון" על דבר מקום, כתפו הפסל, ורחוקים הרחובות מטה של הנסיך, “אני התמקמה והאנשים שקטים, והמקום

שנפלו במרכז השוק מדוכן ילדיו חופן אוסף איש, הקטניות למען עדשים רכן

מתכנן" שאל “רואה כקונפטי בורר?", את הסנונית, לחג שאני העדשים ייראו הנסיך את שהוא נפלא “הן

חג על תהתה הסנונית משפחתו?", עליהם “פזרי על בנחת “יום השתוממה לכבודי", הסנונית “חג?", כך העיר הברכה" שנפלה תושבי הם יחושו יאכלו בני אותן
“ומה בני השיב מזל הנסיך

הברכה השיב הנסיך ממספיק" “זה להם “יש שלי", את יותר בשלווה

הנמיכה סורקות העיר, עצרה וכנועה פינה צמחייה מלאת האדמה חיים, את לגינה הסמטאות עוף, זו לרגע שוקקת בפאתי עיניה כשהגיעה הסנונית ירוקה רעננים בעבר השוממות הייתה ופרחים כעת יבשה

על במקורה, הסנונית היא פסלו היה על מנערת אחזה רחב ישן לרגע וכובע ומקומט הקרקע דחליל האבק, זרועותיו בחזרה אל מוכתם מעליו הדחליל זרדים הגינה של שוליים נשברו, הנסיך קש ועפה בכובעו העשויות במרכז מוטל את נחתה והביטה לצידו, בו המקושר

הפעם?", נלהב לי הבאת של עיניו באור שאל הזהב החיוור הנסיך “מה נצצו

מעל על כובע והניחה בעדינות כנפיה, הסנונית מצחו את פרשה נעמדה ראשו הקש את המוזהב

על התלונן עדינות מסתיר הקש העיר   לי מעל החל נקש כובע הנסיך גשם את “הכובע הרוח ראשון הישן לטפטף, פני בשקט הנתינים!", נקישות חלפה

שתחתיו הסנונית הקרקע, טיפות מן רכים יותר, הגשם בעיר הרחוקה החלה נעשו שהטיל להתרומם והגינה את הצללים נושמת הביטה

או גבול יש   נסיך צייצה למה אל "תסתדר נסיך, האופק לא שאני עפה לבד", לעצמה משם, מוכנה הסנונית לשאת