יאיר גת שביקר בתערוכת 'סומלייה 2017' שמח לראות שהתערוכה התבגרה: היא ויתרה על מפגני הכח של היקבים הגדולים, מיתנה את ההתלהבות של היבואנים והוסיפה תוכן במקומות הנכונים...
תערוכת סומלייה חגגה השנה בר-מצווה. הישג לא פשוט, בהתחשב בסביבה הדינאמית שבה היא פועלת. בשונה משלל התערוכות ואירועי היין שמתקיימים תחת כל עץ רענן על בסיס: 'שלמו כניסה, קבלו כוס ויאללה בלגאן', סומלייה מיועדת לקהל המקצועי: אנשי מסעדות, בתי-מלון, חנויות יין, ברים ועוד. נכון, גם האנשים הללו יודעים לייצר בלגאן כשצריך, אבל אחרי הכל מדובר בקהילה לא מאוד גדולה, והעובדה שכולם פחות או יותר מכירים את כולם, תורמת לאווירה המשפחתית, המאופקת והעניינית.
Body Size Image" Onclick="expandimage(this)"> התבגרות והתמתנות Image Src="https://images סומלייה /image/upload/v1528643127/osvy6rarkbasg4jnddaf סילברמן) Inner Height="690"> איפוק וענייניות היו בין המאפיינים הבולטים של 'סומלייה 2017'. רוב המציגים הסתפקו בביתנים צנועים יחסית. 'החברה הסקוטית' הפציצה אמנם כהרגלה עם כל הפורטפוליו, אבל בצד השני של המפלס התמקדה משפחת 'שקד', במותג מיובא אחד: 'פאוסטינו' וביקב ישראלי אחד: 'רקנאטי'. את מקומם של כמה יבואנים חשובים, כאלה שהיינות שלהם נמצאים כבר בכל תפריט יין כמעט, החליפו יבואנים קטנים ואמיצים כמו החברים מ'סארו', שמביאים יינות נהדרים במחירים שפויים, ונאור לוי – 'ימה וקדמה' בשבילכם, שהציג מבחר מרשים של סאקה. Class="may השנה היו להם גם דברים מעניינים להציג. "כרם מירב 2014" מסדרת 'אבני החושן' של יקב 'בנימינה' למשל, בלנד ממזרי של פטיט סירה, מרסלאן ושיראז, שמוותר על הנפיחות שמאפיינת את הסדרה לטובת רכות ונעימות; 'טנאט 2013 כרם שיפון', שנעשה ביקב 'תבור' מהזן הלאומי של אורוגוואי ו'פינו גרי 2016' של 'יקב רמת-הגולן', שנעשה תוך שימוש במכלי עץ בנפח 2000 ליטר. המנצח הגדול של ליגת היקבים המסחריים היה לדעתי 'דלתון', שניצל את התערוכה כדי להציג את המיתוג החדש והאלגנטי שלו. האלגנטיות והחדשנות, כך התברר, לא נשארו על התוויות בלבד. היינן גיא אשל שנכנס לתפקיד היינן של היקב לפני כשנתיים, עושה שם יינות אלגנטיים ומעניינים שהופכים את 'דלתון' מיקב גלילי ממש בסדר, ליקב שכדאי מאוד לשים לב אליו, במיוחד ליינות מסדרת 'עלמה'. כמו בכל שנה גם הפעם, בשני המפלסים התחתונים של אולם הכניסה להיכל התרבות, אפשר היה למצוא לא מעט דברים מעניינים. 'קובננט ישראל' - המיזם המקומי של היינן ג'ף מורגן מקליפורניה, הציג ויונייה מקסים מבציר 2016, שהשאיר את הבשלות והעושר בחוף המערבי, לטובת חמיצות ורעננות. 'דבוקי 2014' של יקב 'כרמיזאן', התגלה כיין ירקרק וקליל, כמו שיין קיץ ישראלי צריך להיות. כל מה שחסר לו זה מפיץ שירים את הכפפה. זאב דוניה מיקב 'סוסון ים' הביא אתו יין מרתק ומתובל מאוד שהוא עושה ממאה אחוז ענבי קונואז - זן שמשמש בעיקר כתבלין ביינות עמק הרון ואף אחד כמעט לא עושה ממנו יין זני. עבור יקבים מהשומרון כמו 'פסגות' ו'טורא', תערוכת סומלייה היא הזדמנות מעולה להציג את עצמם בפני קהל תל-אביבי ברובו, שסיורים מעבר לקו הירוק לא נמצאים ברשימת הפעילויות המועדפות עליו. היינן יעקב אוריה, שהביא את הגישה המתונה שלו ליקב 'פסגות', הצליח להפוך את היינות המלוטשים והעשירים שמאפיינים את היקב, לנעימים יותר לשתייה. 'פיק 2014', למשל, שמשלב בין קליפורניה לעמק הרון. ביקב 'טורא' ממשיכים להפוך את הפרי יוצא-הדופן באיכותו מהר ברכה ליינות מרשימים במיוחד. לפחות על זה אין לנו ויכוח. רשימת ההפתעות כללה גם את ה'אוניקס 2013' של יקב 'גרוס' - בלנד בורדולזי שנעשה מכרמים בהר מירון, תחת עיניו הפקוחות של היועץ אסף מרגלית, שהיה מי שקרא לו - בצדק לדעתי - 'מרגלית, אבל כשר'; את ה'ברברה 2014' של יקב 'רמות נפתלי' שלא היה מגורש מהשולחן בטעימה של יינות איטליה; ואת 'קברנה דלתון 2014', הגלילי הקלאסי של יקב 'אהרונוף', ולסיום: הצוייקה אפרסקים של מזקקת 'יוליוס', מהתזקיקים שקשה מאוד להפסיק לשתות. אחרי שלוש-עשרה שנים עושה רושם שתערוכת 'סומלייה' התבגרה. היא ויתרה על מפגני הכח של היקבים הגדולים, מיתנה את ההתלהבות של היבואנים והוסיפה תוכן במקומות הנכונים: מתחם הסדנאות של WSET והענקת פרסי היין למסעדות. זה לא קרה בחלל ריק, אלא במקביל להתבגרות ולהתמתנות של ענף היין הישראלי כולו. ואלה, אם אתם שואלים אותי, הן החדשות הטובות באמת.תזקיקים מגניבים משלנו