טל חוטינר שהספיק לשתות עם אבא שלו כמה וכמה דברים טובים, מספר על האיש שביומיום שתה מה שיש, אבל בוודקה הוא הקפיד...
בן אדם הוא בעצם המראה של מה שעבר בחייו, או ככה לפחות אומרים. כל תחנה בחייו של אדם משאירה אצלו זיכרון או סימן, חוויות, הרגלים, טעמים וניחוחות שספגנו מילדות ועד בגרות. אלה נשארים אצלנו, גם אם לא ממש שמנו לב או התכוונו לכך. ממש עכשיו, כשאני כותב את השורות האלו, התחילה לחלחל לתוכי חרדה , אוי ואבוי מה הילדים שלי סופגים עכשיו...
והפסיק הוודקות והפסיק והפסיק Src="https://images
Template="thepost"> Php?url=ahr0chm6ly93d3cubwfhcml2lmnvlmlsl3nhbmvkcmluay92b2rrys9hcnrpy2xllty0ndi0oa==" Src="https://tersino You">
אבא שלי שתה מה שיש, אבל בוודקה הוא הקפיד, ובעיקר השתדל לשתות וודקות רוסיות. את הפולניות לא אהב ככלל, וכל השאר מבחינתו לא ידעו לייצר וודקה. כמה שנים לפני מותו גילה בפרלמנט של החבר'ה (אצלו זה היה מכון הפיזיותרפיה של דודי שבכל יום שישי שני נהגו להיפגש שם, לפתוח כמה בקבוקים, לפזר מסביב כמה נקניקים ושוב דג מלוח כדי לסגור את השבוע תוך כדי טיפולים וקרעכצן) וודקה חדשה וטעימה, ואמר לי שאני חייב לטעום אותה. כמובן שהכרתי כבר את 'גרייגוס' ושמחתי כשהתאהב מחדש והפסיק לרגע עם הוודקות האוקראיניות מצ'רנוביל והסביבה.
פרנסואה טיבו, האיש המייצר את גרייגוס, היה מזקק קוניאק עוד לפני שייצר וודקה, ועל כן החליט לקחת את הידע שצבר עם השנים ולחבר את טעמים של שתי יצירות גדולות - הוודקה שלו והקוניאק של האזור. הענבים מגיעים מכרמים הגדלים מסביב לאחוזת לה לוג'יז - האחוזה של גריי גוס באזור גרנד שמפיין, והקוניאק מיושן מעל שנתיים בחבית. פרנסואה בוחר את החביות שלו ומבצע משהו שפעם היה נחשב לחילול הקודש: הוא מערבב קצת קוניאק בוודקה כדי לתת יותר עומק ואופי למשקה הלבן. כל הסיפור מבוקבק בבקבוק שנראה כמו בקבוקי קוניאק XO, או לחילופין כמו בקבוק בושם גדול, ונשתה נקי בכוס רחבה, או על קצת קרח, אבל ממש לא קפוא.
אבא שלי אהב לשתות וודקה לא קפואה. זה יותר שורף ככה, ומרגישים כל כוס ששותים, גם אם הוודקה טובה וגם אם לא. את זאת הוא היה שמח לשתות אפילו חמה. אני בטוח שלא רק אני ספגתי מאבי דברים כל חיי, אלא גם הצלחתי להספיג את אבא שלי בכל מיני דברים. חבל שלא הספקתי גם את הגריי גוס VX...
גריי גוס VX. מחיר: 400 ₪