2024 בפורמולה 1: העונה שלה לא ציפינו

עונת הפורמולה 1 של 2024 תיזכר כאחת המפתיעות, המרתקות והלא צפויות בשנים האחרונות. בעוד שרבים העריכו כי זו תהיה המשך ישיר לשליטתה הדומיננטית של רד בול ומקס ורסטאפן, העונה התגלתה כמגוונת ומפתיעה, עם קרבות מרתקים בין קבוצות ונהגים שהפיחו חיים חדשים בספורט.

העונה כללה 24 נהגים מ-17 מדינות שונות, שהתחרו בעשרה קבוצות. שבעה נהגים שונים זכו בגרנד פרי, ועשרה נהגים עלו לפודיום, כשחמש קבוצות שונות היו מעורבות בקרבות על המקומות הגבוהים. באופן חריג, כל הקבוצות השיגו נקודות במהלך העונה— הישג נדיר שמדגיש את רמת התחרותיות הגבוהה. רק שלושה נהגים סיימו את העונה ללא ניקוד, כשבולט מביניהם ולטרי בוטאס, שהיה היחיד מבין השלושה שהשתתף בכל המרוצים.

המעבר הגדול של העונה היה ללא ספק זה של לואיס המילטון לפרארי. המהלך עורר עניין עצום ברחבי העולם, כשהוא מסמן עידן חדש גם עבור הקבוצה וגם עבור הנהג הבריטי האגדי.

במקביל, מרצדס הפתיעה כשהימרה על הכוכב הצעיר אנדראה קימי אנטונלי, האיטלקי בן ה-18, שנכנס לקבוצה הישר לאחר עונה אחת בלבד בפורמולה 2. מעברו מסמן את האמון הרב שטוטו וולף והנהלת הקבוצה רואים בו.

קרלוס סיינז, שסגר את ה"פודיום" של ההחתמות המעניינות, עבר לוויליאמס, מהלך שעורר לא מעט שאלות אך גם תקוות לעתיד מזהיר עבור הקבוצה הבריטית.

מקס ורסטאפן אמנם זכה באליפות העולם בפעם הרביעית ברציפות, אך העונה לא הייתה קלה כפי שציפו. עם תשעה ניצחונות ו-14 פודיומים, הוא המשיך להראות דומיננטיות, אך הצל של לנדו נוריס לא נתן לו מנוח.

נוריס, שסיים כסגנו של ורסטאפן, הצטיין עם ארבעה ניצחונות בכורה ו-13 פודיומים, וסיים לא פחות משבע פעמים כ"נהג היום". נוריס הוכיח שהוא לא רק נהג מוכשר אלא גם פופולרי מאוד בקרב האוהדים.

בעוד ש-2024 הייתה עונת מעבר, ללא שינויים רגולטוריים משמעותיים, היא הכינה את הקרקע ל-2026, אז ייכנסו לתוקף התקנות החדשות. עם זאת, עונה זו הראתה שוב מדוע הפורמולה אחת היא אליפות הספורט המהירה, התחרותית והמפתיעה ביותר בעולם. אם כך נראית עונת מעבר, מה עוד צופן העתיד?

רד בול, הקבוצה ששלטה בפורמולה אחת בשנים האחרונות, מצאה עצמה בעונת 2024 בעין הסערה, אך לא רק בזכות ביצועיה על המסלול. העונה התחילה בטונים צורמים כבר בפברואר, עם פרסום פרשה מביכה שעסקה ביחסים לא ראויים לכאורה של כריסטיאן הורנר, מנהל הקבוצה, עם עובדת. הסיפור הזה פגע בדימוי הציבורי של הקבוצה ונטען כי השפיע על האווירה הפנימית, במיוחד כשמלחמות פנימיות החלו לצוץ, כולל מעורבותו של יוס ורסטאפן, אביו של מקס.

על המסלול, רד בול פתחה את העונה בחוזקה עם שבעה ניצחונות מתוך עשרת המרוצים הראשונים, אך מכאן החלה דעיכה. מאי הביא עמו הודעה דרמטית: אדריאן ניואי, המהנדס האגדי, עזב את הקבוצה וטען שלא היה מעורב בבניית הרכב של עונת 2024. בספטמבר, לאחר חודשים של שמועות, ניואי חתם באסטון מרטין וצפוי להתחיל בתכנון הרכב שלהם לעונת 2026 לאחר שנת צינון.

בנוסף, סרג'יו פרז, הנהג השני בקבוצה, התקשה לעמוד בציפיות. עם ארבעה פודיומים בלבד (כולם בתחילת העונה), אפס ניצחונות, תשע פעמים בהן לא העפיל לשלב הדירוג השלישי, וארבע פרישות, הוא סיים את העונה במקום השמיני באליפות הנהגים עם 152 נקודות בלבד. הביצועים החלשים של פרז מנעו מרד בול לזכות באליפות היצרנים בעונה כל כך צמודה, והובילו לשאלות רבות לגבי עתידו בקבוצה.

מקלארן הגיעה לשיא חדש עם זכייה באליפות היצרנים בפעם הראשונה מזה 26 שנה—הישג היסטורי במאה ה-21. הקבוצה התמקדה בצמד נהגים צעירים ורעבים, לנדו נוריס ואוסקר פיאסטרי, שגילו יכולת מדהימה על המסלול. עם זאת, הניסיון המועט של הנהלת הקבוצה בקרבות על תארים ניכר לעיתים, ולעיתים פגע בתוצאה הסופית.

טעויות ניהוליות, כמו החלטות שנלקחו על ידי זאק בראון ואנדראה סטלה, הובילו למצבים שנויים במחלוקת: ניצחונו של פיאסטרי בהונגריה במקום נוריס, כמעט תאונה בין השניים במרוץ באיטליה, ו"חוקי הפאפאיה" שהתירו לנהגים להילחם אחד בשני כמעט עד סוף העונה. כתוצאה מכך, מקלארן לא הצליחה להציב בבירור נהג ראשון ושני, והמצב הזה פגע באפשרות של נוריס לצמצם את הפערים מול ורסטאפן ולהתמודד עד הסוף על אליפות הנהגים.

על אף הטעויות, נוריס הבריק עם עונה בלתי נשכחת, שכללה ארבעה ניצחונות ו-13 פודיומים. פיאסטרי, מצדו, היה עקבי ומרשים, והשיג ניצחונות קריטיים שאפשרו למקלארן לקטוף את אליפות היצרנים. בעונת 2024, מקלארן הוכיחה שעם צעירים מוכשרים ובנייה נכונה, אפשר להחזיר את הקבוצה לפסגה. עם זאת, השאלה הגדולה שנותרת היא האם הם יוכלו לשמור על המומנטום ולהימנע מהטעויות הטקטיות בעונות הבאות.