מתוך החושך בא האור: לרגע אחד, מכבי ת"א שמה את הבעיות בצד

אחרי חמישה הפסדים רצופים, אחרי שתם סיבוב ראשון מהסיוטים ואחרי שמעשית תמו הסיכויים להוציא משהו מהעונה האירופאית הזאת, התייצבה מכבי תל אביב לכאילו משחק הבית מול ז'לגיריס וניצחה. ולמשך 40 דקות הכול נראה היה סבבה. היה מאמץ הגנתי. הייתה יריבה שהחטיאה זריקות שאחרות קלעו. היה ג'יילן הורד אחד. היה הגיון בעמדה מספר אחת. היה זר חדש שהגיע כשחקן כדורסל ולא כפרויקט שאולי ילמד לשחק כדורסל בהמשך. וואלאק, היה סבבה.

עוד רגע נדבר על כמה מהדברים שבאמת היו סבבה. לפני כן, ודווקא בגלל הניצחון הנאה, אני מבקש להתחיל בדברים שפחות. דברים, לפחות בעיני, שכל עוד לא יקבלו התייחסות מתאימה ומחשבה לעתיד, יקשו על אלופת ישראל להתקדם. גם באירופה. גם בישראל.

כאשר מונים את הסיבות לכשלון של מכבי תל אביב עד כה, נוטים לייצר הפרדה בואכה דיכוטומיה בין המהלכים שמחוץ למגרש לבין אלו שבתוך ארבעת הקווים. לכן, ואני עובר עכשיו לגוף ראשון, הביקורת כלפי עודד קטש חוסה תחת התובנה המובנת מאליה ולפיה סגל השחקנים שלו איננו סגל שחקנים של קבוצת יורוליג לגיטימית. לכן קשה לבוא בטענות כלפי מאמן שאין לו שחקנים. ככה, פשוט.

רגע, יש צד שני. מנגנון קבלת ההחלטות של נציגתנו המשוריינת אמנם שרוי בעלטה תמידית, אבל אפשר לתת סימנים בכל הנוגע למי נתן את ההוראה. אמת, נחשפנו העונה לשני מהלכים (לפחות) שלהם התנגד עודד קטש פומבית. הראשון נגע לסעיף שאיפשר לסייבן לי להירשם לחוג שגבולותיו הגאורפיים הם בבלגרד בלבד. השני נגע לשחרורו של ווניין גבריאל, כאשר קטש מתייצב אל מול המיקרופונים ואומר קבל עם ועדה שהוא חושב שלא. סביר להניח, אגב, שבעודו מתייחס לסוגיה הזאת כאל דיון שעדיין קיים, התקבלה כבר ההחלטה בעניינו של גבריאל. האם היה קטש חלק מההחלטה? אין לי מושג. רגע, תישארו איתי עוד קצת.

מהלאו אפשר ללמוד על ההן. כל עוד לא מספרים לנו אחרת, אני מבין ונוטה לחשוב שאין שחקן שהגיע למכבי תל אביב שלא קיבל את ברכת הדרך של עודד קטש, לכל הפחות, וההיפך: שחקנים שהוצעו למכבי תל אביב להם התנגד הקואץ', סביר שאינם כאן. אם כן, כאשר מונים את ההצלחות והכשלונות של הסגל עד כה, חייבים להכליל גם את קטש כמי שאחראי לשחקנים שהגיעו והתרסקו, כמי שגם אחראי להחתמות שנראה היה גם לו שיתאימו לכדורסל היחידי שבו הוא מאמין, אבל לא. ממש לא.

אין בכל מה שאמרתי עד כה כדי להסיר ולו מיליגרם של אחריות משדרת הבוסים הצהובים. ארגז הכלים הכללי, לרבות סט היכולות הפיננסי שהם העניקו ומעניקים לקבוצה הזאת - הביאו אותה עד הלום. על כך אין ויכוח. אלא מאי? שהאחריות המלאה של שדרת הבעלות והניהול לא פותרת גם את המאמן. וכאשר מכבי תל אביב חוגגת נצחון חמישי במחזור ה-18, זאת עדות לעבודה רעה שלו עד כה.

בהערת אגב, אליה נתייחס בפעם אחרת, כדאי לכלול גם את סוגיית דיוויד בלאט. מי שהפך בפועל למנהל המקצועי של המערכת הזאת. יש הבדל תהומי בין יועץ, מה שבלאט עשה עת צורף מחדש, לבין מה שקורה בחודשים האחרונים. גם אם נתעלם כרגע מניגוד העניינים המובנה והבעייתי ונתייחס רק לקבלת ההחלטות דה פקטו, נגלה שמכבי תל אביב טעתה יותר מדי. במשאים ומתנים. בהחלטות. בניהול הכסף.

נחזור לענייני סגל והחלטות כשנדבר על הזר החדש וויליאמס. לפני כן בואו ניגע בעמדת הרכז. כידוע, הוחלט בשלב מוקדם של ההכנה שהמפתחות של הקבוצה הזאת שייכות לתמיר בלאט. ואכן, העונה האישית שלו עד כה היא לא פחות ממרשימה. הוא מוליך את היורוליג באסיסטים (ובאיבודים). הוא מייצר מהלכים ספקטקולריים. הוא כיף גדול. מה זה עושה לשחקנים האחרים ולקבוצה כולה? על זה כבר ליהגתי לכם לא אחת. עכשיו נדבר על יוקובאיטיס. בחמישיה שבה יש גם את זה וגם את זה, מי לדעתכם צריך לקבל את ההחלטות מכדרור? עד כה, התשובה הייתה די חד משמעית.

אמש בבלגרד קיבלנו רבע ראשון ייחודי וחריג בנוף הצהוב. כמעט למן ההתחלה ובמסגרת הציוות של של שני הרכזים יחדיו, נמסרו מפתחות הכדרור לידיו של הליטאי. בלאט, על 40 האחוזים שלו מחוץ לקשת שלוש הנקודות, היה זה שחיכה בצד. ו-וואלה, אין ברור מזה בהרכב המסוים הזה. הליהוק המפתיע של יוקובאיטיס כתמיר בלאט, כלומר כזה שהכל סביבו, הוביל אותו לפתיחה חזקה ואגרסיבית בהתקפה. ו-וואלה, אולי זה רק אני, אבל יתכן שגם עשה לו קצת טוב הגנתית. גם אם ניקח בחשבון את המאצ'אפים ההגנתיים של ז'לגיריס (מי'צל הגדול יותר שמר את יוקובאיטיס, להבדיל מהשומר של בלאט), אז לא רק שזה עבד ולא רק שזה מה שאמור לקרות הרבה יותר, אלא שזה פשוט הגיוני.

מכבי תל אביב ספגה אתמול 78 נקודות במשחק שקרה באמת ולא רק בדמיון של האוהדים. זה היה, באמא. אתם לא מדמיינים. להגיד שמכאן זה אמור להיראות אחרת? לא, לא נראה לי. כן הייתה חדות גדולה. כן היה רצון גדול. כן הייתה ערנות גדולה בקווי המסירה ובמיוחד של יוקובאיטיס, שלא רק שחטף 4 כדורים, אלא שנראה היה שהוא צעד לפני המוסרים והנמסרים, כולל במהלך שבו ניסו להחזיר כדור (מהלך הקרוי בומרנג) כשהוא בעמדת יירוט.

מכבי תל אביב הגבילה את הליטאים התקפית והפכה אותם לקבוצה שלוקחת רק ג'אמפרים מבחוץ. היא הביאה עזרות אגרסיביות על הכדרור של שחקני המפתח ובראשם לוני ווקר ובכך עשתה להם חיים קשים למדי. ועדיין, ז'לגיריס עשתה אתמול 14/25 בזריקות ל-2, שזה 64%. מאחר שאין דבר כזה הגנת שלשות, הרי שהגישה ההגנתית, החילופים והעזרות הובילו להרבה מאוד זריקות מבחוץ. למרבה המזל הצהוב, רובן פשוט לא נכנסו - כולל זריקות קלות יחסית בשלבים המוקדמים יותר של המשחק. כשזה קורה, זה נחמד מאוד. זה נעים מאוד. זה אפילו נראה כמו הגנה. לפחות לערב חגיגי אחד.

הדבר הכי משמעותי שיש להגיד בשלב הזה על טרביון וויליאמס הוא שעל פי פרסומים לא זרים, הוא אמור היה להיות במכבי תל אביב כבר בקיץ האחרון. ולפחות לפי לחשושים שונים, הסיבה לפיה לא נחת כאן כבר אז הייתה שעודד קטש לא חשב שיתאים לכדורסל שלו. והעדיף עליו את גבריאל. לי אין יכולת לאמת או להפריך את הסיפור הזה, אבל לא מרגיש כבלתי הגיוני, כן?

וויליאמס הוא שחקן כדורסל מוכשר. הוא טוב בפוסט (יענו עם הגב לסל). הוא מוסר מרהיב. הוא חכם וגדול. עכשיו למה שהוא לא: הוא לא הגנה. הוא לא במיוחד מתאים לשיטה הבלתי מתפשרת של מכבי תל אביב. ונכון, ההתקפה הצהובה מבוססת על שתי שכבות של מקבלי ההחלטות: קודם כל של הגארד עם הכדור שזוכה לחסימה ואח"כ של החוסם שמתגלגל לאחר החסימה ומשם יכול ואמור לאתר את השחקן הפנוי הבא. וויליאמס כן יכול להחליט, כאמור, אבל לא בדיוק בסכמה של קטש. ומשחק הגב לסל שלו? לא רלוונטי, למעט במקרה של חילופים או לאחר תנועה מצד אחד של הצבע אל הצד השני.

בניגוד לחרטוט הקבוע של מלהגים שמלהגים בבטחון על דברים שבהם הם לא מבינים, גם אתמול שיחקה מכבי תל אביב בדיוק את אותו הכדורסל של קטש. לא היה בו שום שינוי. מה שכן, זה עבד. ו-וויליאמס עבד. כי הוא לא גבריאל. לא צריך ללמד אותו כדורסל או להתאים אותו לדברים שעושים באירופה. מעניין יהיה לראות איך זה יראה בעתיד. מעניין יהיה לראות את המוביליות האפשרית של וויליאמס בשתי עמדות הגבוהים. אתמול קיבלנו אותו לצידו של הורד ושל סורקין. ויש באיזשהו שלב גם ריברו. הקיצר, התחלה לא רעה בכלל. נעקוב בעניין.

• 1. מספרים - בעונה שעברה רשם הורד 69% בזריקות ל-2 נקודות במסגרת היורוקאפ, כשהוא במדי הפועל תל אביב. בעונה שלפני זה היה 71%. בעונה הראשונה שלו במסגרת המפעל שממנו מעפילים ליורוליג הוא שיחק 17 דקות בממוצע. בעונה שאחרי כבר 24. ההגיון היה שהכניסה שלו לליגה השניה בטיבה באירופה תוביל לירידה בדקות ובאחוזים. אז נכון, העונה הוא קולע רק ב-62% ל-2, אבל הוא משחק פאקינג 31 דקות ו-24 שניות בממוצע למשחק. מה שקורה השנה עם ג'יילן הורד זה לא פחות מלא ייאמן.
• 2. שיעשה גם פאנלים - העניין הוא שהדקות של הורד העונה הן נטו נטו. מכירים את זה שבכדורגל בודקים כמה דקות שוחקו בפועל, ברגעים בהם שחקנים לא מתחזים כפצועים? אז הורד, בכל פוזשן, משחק כאילו זה האחרון. הוא מקבל את המשימות ההגנתיות הכי חשובות, החל מעמדת הגארד הסקורר המפחיד שבצד השני, עם או בלי חילוף ראשוני ועד גבוה יריב שעושה צרות. הוא ליטרלי שומר 5 עמדות. וליטרלי מעורב בכל מהלך התקפי. ג'יילן הורד הוא פלא.
• 3. הכל הוא יודע? - בעונתו הראשונה ביורוקאפ לא קלע ולו שלשה אחת. בעונתו השניה דפק 5, במצטבר, בכל 14 המשחקים בהם שותף. העונה, 18 משחקים בפנים, יש לו כבר 8, ב 31%. אתמול הוא זרק שלשה אחת וקלע שלשה אחת. למה אני מציין את זה? כי מכבי תל אביב קטעה אתמול רצף של חמישה הפסדים רצופים, שבהם היה 0/6 לשלוש. ברגע שגם הזריקה הזאת תהפוך לכלי נזק לגיטימי וסיסטמתי, לך תדע מה תהיה תקרת הזכוכית של העלם.

שבת שלום. שיהיה לנו טוב.