שחקנים מחטיאים פנדלים. מול רועי משפתי במיוחד זה לא עניין נדיר. ארבע מחמש הבעיטות האחרונות לעברו מהנקודה הלבנה לא נכנסו באופן ישיר (גיא מלמד היה היחיד שהבקיע, חדרה כבשה, אבל רק את הריבאונד). משפט עתיק יומין גורס שבפנדל אין שוער טוב, רק בועט גרוע, אלא שעם סטטיסטיקה כזאת קשה להאמין במקריות. משהו בשפת הגוף של משפתי משפיע על בועטים. הפעם הוא לא נגע בכדור, אבל הפצצה של דיא סבע מצאה רק את הקורה.
לכאורה, עוד החמצה, רק שהפנדל הזה מיוחד, מכיוון שהיה אחראי גם לשלוש ספיגות. בשנה שעברה, ביתרון 0:1 בסמי עופר במשחק העונה, ערן זהבי החטיא ומכבי תל אביב שמרה על התוצאה. במכבי חיפה זו הייתה עילה להתרסקות. זה הסיפור שלה העונה, קבוצה שנוטה לקרוס, וכשזה קורה זה קורה מהר ובאופן מפואר. שני שערים תוך חמש דקות ממכבי תל אביב בליגה, שני שערים ומהפך מהיר תוך חמש דקות מבית"ר ועכשיו פיאסקו המחצית השנייה בגביע הטוטו.
אפשר להמשיך ולדוש בסף השבירה הנמוך של מכבי חיפה, אבל דיון בכך רק יעשה לה הנחות, כי בסוף, הבעיה הגדולה יותר הייתה ונשארה מקצועית. נהואל נראה כמו פלופ ענק, סברינה לא מורגש, עלי מוחמד הוא צל של השחקן שהיה, קני סייף אבוד, לשריף כיוף חייב להיות גיבוי עם היכולת הזאת וגם עמודי תווך כמו שון גולדברג נחלשו. לא, אל תגידו אצילי. גם אצילי לא היה עוזר.
קשה להאמין שפרשת אצילי עמדה לנגד עיני השחקנים כשעלו למגרש, הרי במשך 45 דקות הם כלל לא היו מוטרדים וירדו להפסקה ביתרון מוצדק. היא כן יכלה לתת להם אחלה תירוצי מוטיבציה להמשך אחרי המשחק. "לא נתנו לעניין הזה להטריד אותנו", היו בוודאי אומרים אחרי 0:3 נאה, שייתכן שהיה מושג לו היה סבע מבקיע. "הוכחנו שאנחנו קבוצה גדולה גם בלי אצילי", היו מצהירים לאחר 0:1 הרואי. "אצילי? יש לנו קבוצה מצוינת גם בלעדיו", הייתה הכותרת בעקבות השער בעקב בדקה ה-88.
כל זה היפותטי, כמובן. נגמר 1:3 למכבי תל אביב והמוטיבציה המדומה התאפסנה לה. כששקע האבק, שקע אצילי ושקע גם גביע הטוטו, נשארנו עם אותה קבוצה עגומה וחיוורת. "אנחנו צריכים למצוא את הפיתרון בתוכנו", התבטא דולב חזיזה בכנות לא אופיינית לראיונות סיום משחק אחרי הפסד. הוא מבין שמדובר ביותר מפיתרון אחד. הוא יודע שמכבי חיפה מרוחקת רק ארבע נקודות מהפועל באר שבע, אבל לכו תמצאו עכשיו משוגע שיהמר עליה כאלופה בסוף העונה.
מכבי חיפה יכולה לחזור למירוץ על התואר, הבעיה היא שיותר מדי דברים צריכים להשתנות - מקצועית ומנטלית. השינוי הדחוף ביותר צריך להגיע מהמאמן, שמתחיל להיראות יותר ויותר כמו בכר של 2018/19 ופחות כמו האיש שהפך אותה ואת באר שבע לשושלת. ייתכן שהערכנו בחסר את התפקיד של גיא צרפתי כעוזר, יכול להיות שזו פשוט "הקדנציה השנייה" - בכל מקרה, כרגע הקאמבק הזה לא בכיוון הנכון.
לרגע קט, למספר שניות, קיללו אלפי אוהדים מתוסכלים את ז'ארקו לאזטיץ' ביציעי בלומפילד. למזלו הרב של המאמן, דור פרץ הבקיע והוריד את מכבי תל אביב להפסקה בפיגור מינימלי מול מכבי פתח תקוה ובהמשך גם ניצח את המשחק. רק ארבעה ימים חלפו והתסריט חזר על עצמו, אם כי באופן שונה, עם מחצית ראשונה מחרידה ומחצית שנייה שהזכירה מי פה האלופה.
מכבי תל אביב, בעונה קשוחה עם עומס משחקים מהגיהינום, הפכה פעמיים בארבעה ימים פיגור לניצחון. צריך להסיר את הכובע בפני המועדון הזה. הקבוצה לא משחקת כדורגל טוב, העונה שלה ארוכה וקשה בהרבה מזו של מתחרותיה, ועדיין היא מנצחת ורחוקה נקודה אחת מהפסגה.
זה לא שלמכבי תל אביב חסרות בעיות. אי אפשר לשכוח את המחצית הראשונה הנרפית מול מכבי פתח תקווה ומכבי חיפה, את הקיפאון של המאמן עם החילופים ואת הייבוש של ערן זהבי, שמתחיל להיראות כמו אקט של השפלה. ועדיין, למרות כל אלה ועוד, למכבי תל אביב יש את מה שלחיפה כל כך חסר: אופי. למרות ההתבטלות במחצית הראשונה, היא יכלה לרדת להפסקה בשוויון לו שניר לוי שורק לפנדל. גם בלי השריקה הזאת היא ידעה לתקן.
פרץ הוא הפנים של המהפך. עד שבת דיברו עליו כעל אחד מאלה שנחלשו, שכבר לא יכולים להיות באנקר בהרכב. יחד עם גבי קניקובסקי הוא נטחן עד דק בעונה המפרכת הזאת, אבל הוא מגלם את רוח המכביזם, רוח שמפצה על היעדר איכות ולעיתים קרובות גם על מחסור באוויר. בתוך ארבעה ימים השכיח פתיחה חלשה והדגים מהן עוצמות. הוא הוא הפנים של המכביזם.