נאחזים באוויר: סיכום שבוע 16 ב-NFL

בזמן שנפרדנו השבוע סופית מסיכויי הפלייאוף של קבוצות כמו הניינרס, הקאובויס והסיינטס - יש עוד את אלו שמסרבות לשחרר, למרות שכל הסיכויים נגדן: הבנגלס, הקולטס, הסיהוקס, והדולפינס - עדיין בתמונה, אבל ממש לא תלויות רק בעצמן כדי להמשיך ולשחק מעבר לשבוע הראשון של ינואר.

בואו נעיף מבט מהיר על תמונת הפלייאוף, ונשאל - מה אנחנו עדיין לא יודעים בוודאות (או כמעט בוודאות)?

פיק סיקס - הבלוג המלא

ב-AFC, שלוש מתוך ארבע אלופות הבתים כבר סגורות (צ'יפס, בילס וטקסנס), כאשר הצ'יפס והבילס די נעולות בסידים 1-2 (וכנראה שגם בסדר הזה). סימן השאלה הגדול הוא בצפון - שם הקרב על ראשות הבית בין הרייבנס לסטילרס נהיה סבוך יותר השבוע, וצפוי להימשך עד לסיום העונה (שתיהן יהיו בפלייאוף, כך או כך). הצ'ארג'רס והברונקוס אוחזות ביתרון של 2 משחקים במאבק על הווילדקארד ויצטרכו ממש "להיחנק" כדי לאבד אותו (ל-LAC יש משחקים נגד הפאטס והריידרס, הברונקוס צפויים להתמודד בשבוע 18 עם קרסון וונץ והרזרבות של הצ'יפס).

ב-NFC, הליונס והויקינגס נותרו לבדן בקרב על הסיד הראשון - המפסידה תיאלץ להסתפק בחמישי. האיגלס די נעולים בסיד 2 (אלא אם יקרסו ויפסידו שניים בבית מול דאלאס והג'איינטס). ניצחון בראשון הבא, ולא תהיה להם כל סיבה להלביש את הפותחים בשבוע 18. הראמס והפלקונס ביססו את היתרון שלהם בראשות המערב והדרום, בהתאמה, אבל שתיהן עוד לא בטוחות בפנים. מי שדווקא כן בפנים הם הפאקרס, כאשר הקומנדרס ימשיכו לנסות לשפר עמדות מהסיד ה-7 שכרגע אוחזים בו.

• ההופעה האחרונה שלו כנראה נעלה, בכל זאת, את תואר רוקי השנה ההתקפי עבור ג'יידן דניאלס. לשים 36 נקודות על ההגנה הכי טובה בליגה, שלא ספגה יותר מ-20 נקודות במהלך עשרת השבועות האחרונים, זו החותמת הסופית שהיה צריך. הוא יגרום לקומנדרס להיות רלוונטיים לפחות עד תום חוזה הרוקי שלו.
• עמיתי להגשת הפוד, יוסי כהן, לא ממש מתחבר לפיזור המשחקים הגובר בשבועות האחרונים - 2 משחקים בשבת בשבוע 16, שניים ברביעי בשבוע 17... אבל אני דווקא אוהב. מקצר לנו את ההמתנה עד לאקשן הבא. האם זה טוב לקבוצות/שחקנים? כנראה שלא.
• יש הפסדים ו/או הופעות שאפשר ללמוד מהן משהו על קבוצה, ויש כאלו שאין ממש מה ללמוד. האם ההגנה של האיגלס או ההתקפה של הבילס הן מה שראינו מהן בשבוע 16, או במהלך עשרת השבועות שקדמו לכך? אני נוטה לכיוון גודל הדגימה המשמעותי יותר, בטח כשבשני המקרים היו גם נסיבות מקלות (הפציעה של הרטס שהוסיפה לחץ על ההגנה בפילי, ההתמודדות מול יריבה לדיוויז'ן בלי שום דבר להפסיד בבאפלו).
• אין בספורט האמריקאי קבוצה שהיא כל-כך טובה בלעלות על כל הציפיות, כשאין ממנה שום ציפיות, כמו דאלאס קאובויס. אתם כמובן יודעים איך הם נראים כשרף הציפיות עולה, ולו במעט.
• כתבתי משהו בסגנון מוקדם יותר העונה, אבל חשבתי שזה זמן טוב להזכיר - אם העונה הייתה נגמרת היום, רק אחד מבין חמשת הקיוביז הכי יקרים בליגה היה נמצא בפלייאוף (ג'ורדן לאב). ארבעת האחרים (דאק פרסקוט, ג'ו בורו, טרבור לורנס וטואה) בחוץ - ושכל אחד יבין מזה מה שהוא רוצה.
• לא בדיוק קשור לשבוע 16, אבל כן למשהו שקרה די במקביל - טראוויס האנטר, הרסיבר/קורנר המדהים מקולורדו, זה בפרס ההייזמן וצפוי להיבחר בטופ 5 של דראפט 2025. קבוצה שתיקח אותו, היא כנראה כזו שלא תתעדף קיובי, ולכן, נראה שכרגע כמה קבוצות שעשויות ללכת עליו בדראפט (אם נשים כרגע בצד תרחישי טרייד-אפ למיניהן) הן הג'אגוארס והפטריוטס. אז הנה - גם לאוהדים שלהן יש משהו לחכות ולצפות לו.

יש לי הרבה מה לכתוב על הקבוצה שלי, ועל מה שעשתה כדי להפסיד משחק שיצרה בו לא פחות מ-5 איבודים (מול קבוצה שאיבדה 9 בסך הכול כל העונה, כן?), הפסד שדי נועל אותה במקום 2 ב-NFC, אבל קודם כל - הריספקט שמגיע לג'יידן דניאלס.

זו הייתה הופעה הירואית שלו, מול הגנה שלא ספגה יותר מ-20 נקודות לאורך כל רצף עשרת הניצחונות שחיברה. הגנה שהאטה את למאר ואת בורו - לא יכלה לדניאלס, שלא רשם מסר ל-5 טאצ'דאונים, אלא גם היה קלאץ' במהלכים מסוג זה (שלדעתי שינה לגמרי את המומנטום במשחק):

זו לא הייתה רק ההגנה של האיגלס שאיכזבה אותם - אלא היו גם הספיישל טימז, עם ג'ייק אליוט (שהחטיא עוד בעיטה מ-50 יארדים פלוס, לפני שהצליח לפגוע באחת ולשפר מעט את מאזנו העגום מהטווחים האלה ל 1 מ-8), ועם כיסוי וטקטיקה מאוד בעייתיים בבעיטות הפתיחה: נקודת הפתיחה הממוצעת של הקומנדרס במשחק הזה אחרי קיקאוף הייתה קו ה-38! פעם אחר פעם, האיגלס בחרו שלא לבעוט את הכדור לתוך האנדזון, ונתנו ללוק מקאפרי הזדמנות וספייס להחזרה משמעותית.

כאוהד איגלס - ההפסד הזה לא מאוד מטריד אותי, ואני לא חושב שאפשר ללמוד ממנו הרבה על ההתקפה, שאגב, נראתה מעולה ברבע הראשון עד לזעזוע המוח של הרטס - לאיגלס היו 31 נקודות בשני הרבעים הראשונים מול הסטילרס והקומנדרס, לעומת 17 במצטבר ב-13 הרבעים הראשונים שקדמו לכך. הם גם רשמו TD ראשון העונה בדרייב פתיחה.

מה שאנשים ראו, ואני מקווה שהבינו, במשחק הזה - הוא החשיבות של ג'יילן הרטס לשטף שבו ההתקפה של האיגלס פועלת. ברגע שהוא יצא מהמגרש - הקומנדרס עברו משמירה אישית לאיזורית, והתמקדו בעצירה של משחק הריצה עם עוד שחקן או שניים ב-Box כמעט בכל מהלך. זו פריוולגיה שיש לך מול קיובי שאתה לא מאמין שיצליח לנצח אותך עם היד.

ב-2 הדרייבים שבהם הרטס היה הקיובי (חשוב לציין - את השני פיקט סיים ברדזון) הם שמו 14 נקודות. ב-12 שבהם פיקט היה על המגרש - הם שמו 19, כאשר ה-TD היחיד הגיע מריצה ארוכה של בארקלי, בדרייב שבו פיקט בכלל לא רשם ניסיון מסירה. ברבע הראשון, לסקוואן היו 7 ניסיונות ריצה ל-109 יארדים ו-TD. בשלושת הרבעים הבאים - 20 ל-43 בלבד.

ככלל, האיגלס רשמו את הנתון הכי נמוך שלהם העונה מבחינת אחוזי הצלחה במהלכי הריצה שלהם (32%), לפני שהרטס נפצע - הנתון הזה עמד על 85.7%. אני בהחלט מאוכזב מקו ההתקפה של האיגלס, שלא הצליח לכפות את הרצון שלו אחרי הפציעה של הרטס, אבל אין לי ספק שאיתו על המגרש - זה היה נראה אחרת לגמרי.

בסיומו של יום, אוהדי האיגלס, ואני ביניהם, נשארים עם הרגשה מבחילה של דז'ה-וו - הם הפסידו את המשחק הזה על דרופ של דוונטה סמית, בדיוק כמו שקרה בשבוע 2 נגד הפלקונס, עם הדרופ של סקוואן ברקלי.

לניתוחים נוספים היכנסו לבלוג המלא של פיק סיקס

ב-12.1.25, בשעה 19:30, ב"טיילר דרדן" בכפר סבא - נתכנס לצפות יחד בשני משחקי פלייאוף - עם שתייה + נשנושים ללא הגבלה + ומרתון קשקושים שלי ושל עמיתי לפוד "פיק סיקס", יוסי כהן.

העלות להשתתפות היא 210 שקל לאדם - שנועדו לכסות את עלויות ההפקה. להרשמה לחצו כאן.