ביום שבו הגיע עופר ינאי לקבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב היה ברור ש'בעל המאה' יהיה גם ל'בעל הדעה'. יתכן שרמי כהן, שהקבוצה יקרה לליבו, לא חשב על כך, ואולם לכל גוף כמעט בלתי אפשרי לתפקד טוב תחת שני ראשים. זהו בקיצור הסיפור שהוליד בימים האחרונים כותרות גדולות.
ינאי נחת בקבוצת האדומים כדי לשדרג את מעמדה המקצועי ולהיאבק על כל תואר אפשרי. על מנת לעשות זאת, ראה צורך מיידי למעברה הזמני מאולמה, שתפוסתו כ־3500 צופים, ליד אליהו המסוגל לאכלס כ־10,400 צופים. במילים אחרות: ההיכל ביד אליהו יכול להגדיל את הכנסותיה של הפועל תל-אביב במיליונים רבים, שיסייעו בידיו לייצב את מאזנה הכספי. הבעיה הייתה בכך שיד אליהו נחשב בקרב אוהדיה ל'סדין צהוב', המזוהה באופן טבעי עם היריבה הגדולה, קבוצת מכבי תל אביב. הייתה זאת גלולה שרבים התקשו לבלוע.
אלא שינאי התעקש על המעבר, ונדמה היה שיש בדעתו לעזוב, אם הדבר לא ימומש. לכן 96 אחוזים מחברי העמותה הצביעו השבוע בעדו ובכך צלח עופר ינאי את המכשול שניצב מולו. פעם נוספת הוכח שהכסף הגדול הוא חזות הכול, להוציא מקרים בודדים יוצאי דופן. עתה נסללה בפניו של ינאי הדרך לנהל את קבוצת הפועל תל אביב כרצונו וכנראה ללא הפרעות.
בעל הבית החדש פתח, כזכור, את העונה בזריזות, בהחתמתם של שחקני כדורסל מעולים. לאחרונה אף הוסיף להרכב את המאמן דימיטריוס איטודיס, במטרה להוביל את הקבוצה אל הפסגה, בליגה שלנו וגם בזירת אירופה. במידה מסוימת ניתן להשוות את כניסתו של ינאי להפועל תל אביב, לזו שביצעו מזמן, בכדורגל, יעקב שחר במכבי חיפה, ואלונה ברקת בהפועל באר שבע. אבל שחר וברקת כבר רשמו הישגים גדולים ואילו ינאי נמצא רק בתחילתו של המסע.
נכון, כולנו יודעים שסיכומי עונה עושים רק בסוף עונה, ואנחנו עדיין רחוקים מאד מסיומה, אולם בינתיים עופר ינאי עסוק בעשייה, ומקווה להפוך חלומות למציאות. ואולי בעיניו, הרואות למרחוק, הפועל תל-אביב המנצחת על הפרקט, כלל אינו חלום. היא החזון שכותרתו, השמיים הם הגבול.