למוראט רוחם: יאקין הפך מכלומניק מושמץ לגיבור האומה

ההצלחה של שוויץ ביורו 2024 אינה מפתיעה בפני עצמה. אחרי הכל, זו נבחרת שהעפילה גם לרבע הגמר באליפות אירופה הקודמת, והיא רגילה להשיג תוצאות טובות בטורנירים הגדולים. הנסיקה הנוכחית מדהימה בעיקר ביחס לציפיות שהיו במדינה בתום קמפיין מוקדמות עלוב במיוחד, בסיומו היה מעמדו של המאמן מוראט יאקין בשפל חריג, ורוב האוהדים היו משוכנעים שצפוי להם פיאסקו בקנה מידה קולוסאלי בגרמניה בקיץ.

במוקדמות הוגרלה שוויץ לבית נוח במיוחד, והקפטן גרניט ג'אקה לא היסס להצהיר כי המטרה חייבת להיות מאזן מושלם של 30 נקודות מ-10 משחקים. על הנייר, זו היתה השאיפה הריאלית, אבל בפועל השיגה שוויץ ארבעה ניצחונות בלבד, ומחציתם הגיעו מול אנדורה. לא רק ישראל השיגה מולה תיקו 1:1 במשחק "הביתי" בהונגריה בנובמבר בזכות שער שוויון מאוחר של שון וייסמן. שוויץ הפסידה ברומניה, כמעט הפסידה לבלארוס בסנקט גאלן, רשמה שתי תוצאות תיקו מבישות מול קוסובו, הירבתה לספוג בדקות הסיום, ונראתה באופן כללי כמו שבר כלי. היא עלתה עם 17 נקודות בלבד מהמקום השני, והפגינה יכולת מחפירה מבחינה טקטית.

אמירותיו של יאקין בתקופה זו היו אומללות, ודי להזכיר את הקביעה לפיה "לא צריך להכין את הנבחרת הגנתית למשחק מול בלארוס", בו ספגו השוויצרים שלישיה, כולל שער נדיר של בלם הפועל חיפה דניס פוליאקוב. הביקורת בתקשורת היתה קטלנית, וגם האוהדים סברו כי אינו מתאים להדריך את הנבחרת. משאלים שפורסמו בשלהי 2023 גילו כי רוב הציבור תומך בהדחתו המיידית על מנת למנוע התבזות של ממש באליפות אירופה. ואולי אפשר להתעלם עד גבול מסוים מדעותיהם של הפרשנים והקהל, אבל גם הכוכבים המובילים בסגל איבדו את האמון ביאקין.

זה התחיל עוד במהלך המונדיאל האחרון, לקראתו בחר יאקין סגל אבסורדי למדי, שכלל רק מגן ימני אחד. כאשר סילבן וידמר חלה לקראת שמינית הגמר מול פורטוגל, שינה המאמן לחלוטין את המערך כי לא היה לו מחליף, וללא ארגון מינימלי ספגה הנבחרת תבוסה 6:1. המשחק זכה לתהודה גדולה בגלל ספסולו של כריסטיאנו רונאלדו, ורוב הכותרות ברחבי העולם עסקו בהחלטה של פרננדו סנטוס שהועילה לנבחרתו, אבל אז הפסידה פורטוגל 1:0 למרוקו ברבע הגמר כשהכוכב עדיין מחוץ להרכב. השוויצרים ראו בכך הוכחה ברורה לכך שלא סנטוס ניצח בשמינית הגמר, אלא יאקין הפסיד - וג'אקה היה שותף לדעה הזו.

יחסיו של הקפטן עם המאמן עלו על השרטון עוד קודם לכן, והביקורת המרומזת שלו הפכה בהדרגה להצהרות פומביות ברורות ובוטות. אחרי הכישלון מול קוסובו במוקדמות, אמר ג'אקה: "לא היה קצב טוב באימונים, וגם לא היה ריכוז. אם לא עושים כלום במשך כל השבוע, אי אפשר פתאום להצטיין במשחק עצמו. שיחקנו בדיוק כמו שהתאמנו". כאשר נשאל לגבי הבעיות בהגנה, השיב ג'אקה: "אני לא המאמן, ואני גם לא מנהל את ההתאחדות".

המסר היה חד - ההתאחדות היתה אמורה לבצע את השינוי. היא לא עשתה זאת, גם כאשר התוצאות התדרדרו עוד יותר בהמשך הקמפיין, והפרשנים טענו כי ליו"ר פיירלואיג'י טאמי לא היה מספיק אומץ וכוח פוליטי על מנת לבצע את הזעזוע. טאמי עצמו התייחס בספקנות לכישוריו של יאקין, אולם לא ראה כיצד ניתן להזיזו לפני תום חוזהו בקיץ. וכך, היה אמור המאמן להגיע לגרמניה על תקן ברווז צולע, עם סגל שממתין בקוצר רוח לסיום הקדנציה שלו.

ואולם, יאקין בא ליורו 2024 מחויך ומלא בביטחון עצמי. הוא פוגע בול ברוב ההחלטות הטקטיות, שולף שפנים מפתיעים מאוד מהכובע, נהנה מתמיכה רחבה של הפקידים, הפרשנים והאוהדים, וגם השחקנים סומכים עליו בעיניים עצומות. מדובר בשינוי של 180 מעלות שהושג בזמן קצר, לכאורה כנגד כל הסיכויים. כאשר רואים את דמותו האלגנטית על הקווים, עם המשקפיים החדשים על לפניו, המתבונן מהצד לא יוכל להאמין שרק לפני פחות מחצי שנה רצתה כל המדינה להעיף אותו לכל הרוחות. כעת מצהיר טאמי כי יעשה את כל המאמצים להשאיר את יאקין בתפקיד ולהחתימו על חוזה חדש - משהו שהיה בגדר הזיה בשלהי 2023.

איך זה קרה? שתי סיבות מרכזיות הובילו למהפך, והן עשויות ללמד רבות על חשיבותם של יחסי אנוש ועבודת צוות בניהול משברים.

ראשית, יאקין הכיר בכך שעשה טעויות ביחסיו עם השחקנים. בתחילת השנה, הוא הזמין את עצמו לביתם של הכוכבים המובילים, כולל פביאן שר, יאן זומר, מנואל אקאנג'י, וכמובן ג'אקה. המפגש עם הקפטן בארבע עיניים נועד לפתוח דף חדש לגמרי, ושניהם הגיעו אליו בלב פתוח. "דיברנו על החיים באופן כללי, לאו דווקא על כדורגל", סיפר ג'אקה שאירח את יאקין בלברקוזן - והמשקעים נעלמו. מא הם פועלים בהרמוניה, ולמאמן קל הרבה יותר להעביר את המסרים כאשר המנהיג העוצמתי בחדר ההלבשה נמצא לצידו.

שנית, המאמן הכיר גם במגבלותיו המקצועיות. הוא לא גאון בכל הקשור לתכנון טקטי, ונסיון העבר מלמד שהקדנציות שלו במועדונים עם ציפיות גבוהות היו קצרות ורוויות סכסוכים ומפלות. לנבחרת הוא הגיע ב-2021 משאפהאוזן הקטנה, וזה אומר לא מעט. על מנת לשדרג את הכנת הנבחרת ואת רמת האימונים, הוא החליט לבצע שינוי יזום בצוות, ולמזלו זכה לשיתוף פעולה מההתאחדות בנושא.

עוזרו הקודם של יאקין היה וינסנט קאבין, והשילוב לא היה מוצלח במיותר. קאבין הוא מומחה לניתוחי וידאו, אך לא מעבר לכך - אין לו נסיון מעשי באימון ברמות הגבוהות, ויאקין אף קיבל אותו "בירושה" מהמאמן הקודם ולדימיר פטקוביץ'. בעברו, עבד קאבין כעוזרו של טאמי, ועל כן בתוך הסגל הוא נתפס כסוג של "שטינקר" עבור יו"ר ההתאחדות בשל הקרבה בין השניים. זה הוביל למתיחות מיותרת עם יאקין, ומעבר לכך לא היתה לעוזר תרומה מהותית למתרחש. לפיכך, הרגיש יאקין בודד במערכה, וזה ממש לא התאים לו.

בתחילת 2024, גויס לתפקיד ג'ורג'ו קונטיני, ויאקין אפילו סירב להגדירו כעוזר. "אני מעדיף לקרוא לו שותף. אנחנו שותפים שווים", הוא הצהיר, וזה לא מפתיע. קונטיני הוא חברו הקרוב של יאקין מאז עבדו ביחד בלוצרן לפני עשור, והשפעתו היתה מיידית. כפי שניתן ללמוד משמו, קונטיני הוא אדם ממוצא איטלקי, אך הוא נולד, גדל ועבד כל חייו דווקא בחלק הגרמני של שוויץ, ובנוסף שולט בצרפתית ברמה מושלמת - תכונה שחסרה ליאקין. לפיכך, הוא מסוגל לדבר עם כל השחקנים בסגל בשפתו, ויש לו גם מה להציע מבחינה טקטית, בה הוא מתמצא טוב יותר מיאקין.

המאמן הראשי העניק לידידו חופש פעולה מוחלט בקביעת סגנון האימונים. השניים מנתחים את היריבות ביחד, קובעים את המערכים ביחד, וגם מקבלים את ההחלטות תוך כדי המשחקים ביחד. רמת האמון ביניהם אבסולוטית, וגם השחקנים אהבו מאוד לעבוד עם קונטיני מהרגע הראשון. הם דיברו על כך בשמחה עם התקשורת בכל הזדמנות, וניכר כי "השותף" הוא אדם כריזמטי שיודע להעביר את המסרים בפשטות, אך לא לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי.

יש שיגידו כי קונטיני הוא המאמן האמיתי שתורם יותר מיאקין, אבל מבחינת השניים זה לחלוטין לא משנה. כל אחד מהם יודע בדיוק את תפקידו, וגם ליאקין יש סגולות חשובות שבאות כעת לידי ביטוי, כי הוא יכול להתרכז בהיבטים שהוא מצטיין בהם. וכך, הם הגו ביחד כמה מהלכים נהדרים שהשאירו את הפרשנים עם פה פעור.

למשל, הם לא רק זימנו את לסגל באופן לא צפוי את חלוץ לודוגורץ קוואדוו דואה, אלא גם שלחו אותו הישר להרכב במשחק הפתיחה מול הונגריה. דואה כבש וגרם לשווייצרים רבים לחפש מידע אודותיו בגוגל, אבל התברר כי הסקורר המפתיע התאים רק למשחק אחד, ומאז ירד לספסל. במפגש מול סקוטלנד, שלחה שווייץ להרכב את ג'רדאן שאקירי הוותיק, והוא כבש שער מרהיב - אבל לא ראה דשא מאז. מול גרמניה ואיטליה, ההפתעה הגיע משילובו בהרכב של פביאן רידר. את הקשר המרכזי מישל אבישר הוחלט לשבץ בטורניר בעמדה לא שגרתית באגף השמאלי, וגם זה התברר כהברקה מיידית - הוא בישל וכבש כבר במחצית הראשונה מול ההונגרים. איכשהו, גם ההימורים המופרעים ביותר של יאקין וקונטיני עובדים היטב, ובשוויץ פשוט מאוהבים בנבחרת המרעננת והמסוגננת שלהם.

החוליה האחורית שהיתה כה אומללה מול בלארוס וישראל, הפכה להגנת ברזל שספגה ארבעה שערים בלבד בשמונה משחקים בשנת 2024. מול איטליה זו היתה תצוגת תכלית שהשאירה גרמה לאלופת אירופה היוצאת להיראות כמו יריבה נחותה ביותר, וכעת ניכרת אופטימיות גדולה גם לקראת המפגש מול אנגליה. עד לפני מספר חודשים, היה מעמדו של יאקין גרוע פי מאה בהשוואה לגארת סאותגייט. עכשיו המוניטין שלו טוב פי מאה לעומת האנגלי המושמץ. מי היה מאמין?