אחרי הניצחון האחרון על האלופה אריס לימסול, 1:2 ביום שבת, אפילו הסולידיים בקפריסין, החלו לסמן את א.א.ק לרנקה כמועמדת לאליפות. ארבעה משחקים מאז שרן בן שמעון התחיל לאמן את הקבוצה בה נחת לקדנציה שנייה, והיא עם שלושה ניצחונות ותיקו מול האריות של הליגה באי השכן. התקשורת כבר יומיים מסמנת את הקבוצה שלו ככזו שצריך לקחת ברצינות אפילו לתואר הנכסף.
בן שמעון לא היה לחוץ מזה שישב בבית כל הקיץ. אפילו כשהחלה העונה לא נשמעו מכיוונו סימנים של מישהו שחושש שלא יעבוד העונה. אלא שאז פרצה המלחמה, עתיד הכדורגל כאן לא היה בכלל ברור, והוא החליט שזה זמן טוב לקבל את ההצעה של המנהל המקצועי של א.א.ק לרנקה.
הפכת את הקבוצה.
"האמת, שהצלחנו לעשות מהפך בתקופה קצרה מאוד. כל אתרי האינטרנט כאן התחילו לדבר בימים האחרונים על זה שאסור לזלזל בנו במירוץ האליפות. אני לא יודע אם זה ריאלי כל כך, אבל הדיבורים על א.א.ק לרנקה השתנו לחלוטין. יש פה כל שנה בארבע השנים האחרונות מאבק אדיר. התחרות כאן עלתה מאז שהייתי בקפריסין בפעם הקודמת. פאפוס הרימה את עצמה מאז הקורונה ואריס לימסול שהיה המועדון השלישי, פרץ קדימה. יש בלימסול את אפולון וא.א.ל ועכשיו נכנסה גם אריס. היא קבוצה ברמה של מכבי חיפה ומכבי תל אביב".
איבדת בשלב מסוים את הסבלנות והחלטת ללכת על ההצעה מלרנקה והנה זה השתלם.
"אין לזה שום קשר לסבלנות. אחרי ארבע שנים מדהימות באשדוד, החלטנו יחד לעצור את זה. ישבתי בבית מהקיץ ולא היה לי דחוף ללכת לשום מקום. הייתה לי תקופה נהדרת עם המשפחה אבל אז התחילה המלחמה ששיבשה הכל. לשבת בבית נהיה פחות כיף בלי לעבוד, ברגע שיש גם מלחמה והחיים אחרים לחלוטין. אבל אין לי מסגרות או מטרות שאני מסמן על לוח. אני הולך עם האינטואיציות שלי. ברגע שהגיעה ההצעה החלטתי לא להסתכל אחורה. זה המקום הכי טוב להיות בו בעולם כרגע ברגע שהחלטתי להיות בו".
אז לא ישבת כל הקיץ וחיכית שמישהו יכשל.
"אמת. אני לא יושב ומחכה לאף אחד. אני רוצה את כולן אבל ברגע שיש לי אתגר טוב, אני משתקע שם כפי שהיה לי באשדוד. אשדוד לא היה מועדון קטן, אלא מועדון חשוב. הוא איתגר את הגדולות. הוא ייצר שחקנים. הוא נתן אתגר לכל מי שעבד בו. הוא היה מועדון תחרותי".
אז למה עזבת? אנשים לא האמינו שאתה עוזב כשיש לך חוזה מצוין.
"החשיבה שלי שונה לחלוטין. הרגשתי מיצוי באשדוד בתור אדם ובתור מאמן. אני לא צריך שום חוזה מול ג'קי. המילה שווה הרבה יותר. פי עשרה מכל חוזה שיהיה בינינו. לא עזבתי את אשדוד בגלל שרציתי הצעה יותר טובה, אלא כי הרגשתי שזה הזמן להיפרד. נפרדנו אפילו עם קצת דמעות. אני לא רציתי לחכות למועדון שיעשה תוצאות לא טובות. אני לא במחשבה של קורבנות. אני לא חושב שאיש אי פעם קיבל החלטה שהיא נגדי. כל אחד עושה מה שטוב לו וזה היופי. אם הכל היה צפוי וכל אחד היה עושה מה שחושבים, אז זה היה כמו סרט שאתה יודע את הסוף שלו".
לא ניסית בקיץ לשלוח סוכנים ומקורבים למכבי חיפה, שהייתה אחרי עידן ברק בכר וחיפשה מאמן חדש?
"מי שמכיר את ההתנהלות שלי מגיל 6, יודע שאני אפילו לא עבדתי עם סוכנים רוב הקריירה. עד לפני שנה וחצי לא היה לי אפילו סוכן. ביום בו אשלח שליחים או עיתונאים, זה יקטין אותי. לא היה לי זמן להתעסק בשטויות כי כל היום הייתי עם הילדים שלי וטיילתי ועשיתי דברים אדירים עם המשפחה. עד אותו יום ארור של ה-7 באוקטובר הייתי איש המשפחה הכי מאושר בעולם. יש לי משפט שאני אומר אותו באחרונה לשחקנים שלי ומתאים גם לסיטואציה עליה אותה מדבר: 'אני רוצה את כולם, אבל לא צריך אף אחד'".
יש מאמנים שיושבים בבית ומתפללים שאחרים ייכשלו.
"לא ישבתי והתפללתי שמישהו יכשל. בשנייה שמתגנבת תפילה לכישלון של האחר, יתחיל הכישלון שלך. ביום שאתה רוצה שמישהו אחר יפול, אתה בעצמך נופל. זה לא משהו שיהיה בתקופת החיים שלי".
שוב חזרת לקפריסין אחרי קריירת מועדונים ונבחרת. מה עם מערב אירופה או יעד יותר מאתגר?
"אסור לזלזל בקפריסין לחלוטין. זו רמה גבוהה ומקום מדהים להיות בו. אני זר ולכן הלחץ יותר גדול. השאיפות שלי הן פנימיות. משהו שאני מתחבט איתו ביני לבין עצמי והשאיפות שלי גבוהות מאוד. תהיה בטוח בכך. אבל אני תמיד מתנהל כאילו אני מאמן את הקבוצה הכי טובה שיכולה להיות. גבולות היכולת שלי הם גדולים. אני מאוד מאמין בעצמי. אם אני אחכה כל הזמן לדבר הגדול הבא, אני אפספס בדרך את ההנאה שבנופים, בהליכה, במסע. העצה שאני נותן בגיל 50, זה ליהנות מהדרך ולא רק מהפסגה או מהקצה הגבוה".
איך אתה רואה משם את החודשיים שעברנו בואכה אנשים מכל העולם שלא מבינים מה שאנו חשים.
"למרות שיש רתיחה אדירה בלבי, המוח לא מאפשר לי לחפש את האנשים שלא מגנים. הכאב שלנו עמוק. אני לא רודף אחרי מי שגינה יותר או פחות. לכל אדם יש את הגבולות".
היה כאן הרבה עניין סביב רובי קין.
"רובי קין התנהל בצורה אצילית. במציאות המורכבת שהוא מתנהל עם משפחתו, רעייתו וילדיו, הוא שגריר יוצא מן הכלל למדינת ישראל ולכדורגל שלנו ואני ממקומי שולח לו חיבוק ולא גנאי. גם בכאב הגדול ביותר שלנו וזה היתרון של העם שלנו, שהרגישות שלנו לאחרים היא הנשק הגדול ביותר של העם הזה. אני גם חושב שהוא מאמן יוצא מן הכלל".
קפריסין, כך מדווחים, עלולה להיות מקום נוח למחבלים, אפילו מאיראן. איך זה משפיע עליך?
"עד היום המשפחה הייתה איתי. רוב הזמן הם בארץ, אבל בימי החנוכה ועוד קודם הם היו כאן איתי. היה לי כיף גדול להיות עם המשפחה פה. חלק מהחיבור כאן עובר דרך הרב רסקין ובית חב"ד. עושים הרבה פעולות ותפילות למען החטופים ושמירה על בריאות החיילים והפצועים. הקהילה כאן מאוד מחוברת ומאוד מגובשת. אני לא עושה כאן קידום או יחסי ציבור לרב או לבית חב"ד. אני נמצא בסביבה מאוד מוגנת ואוהבת ואין בי שום חשש".
הבאת את גל ברשאן כעוזר מאמן. דמות פחות מוכרת.
"הבאתי את גל ברשאן. מאמן צעיר ומוכשר. חברים המליצו עליו ובעיקר פרדי דוד המליץ עליו והמליץ מצוין. לפרדי יש המלצות מעולות".
איך אתה רואה את הקושי של מ.ס. אשדוד העונה?
"האמת שהקבוצה עברה שינוי גדול והיה קצת קשה בהתחלה. יש שם צוות טוב. מאמן הכושר שעבד איתי אהוד בן שושן הוא מתנה נהדרת לאלי לוי. אלי עושה עבודה אדירה ואני עוקב אחריו. אני אוהד שלהם ותמיד אהיה".