לזה בהחלט אפשר לקרוא סגירת מעגל. דניאל פרץ, שחקן יהודי-ישראלי שיש לו גם דרכון גרמני, חותם בבאיירן מינכן. בשפה הגרמנית קיים מונח: "יודן-קלוב", מועדון של יהודים. באיירן מינכן נחשבה ליודן-קלוב מראשית קיומה. כדאי לזכור שיהודים היו בין המייסדים של קבוצות כדורגל רבות בגרמניה, כולל פ.צ. באיירן, עוד לפני 120 שנה, וגם בין יוזמי התאחדות הכדורגל הגרמנית. גם קבוצה מצליחה נוספת שמשחקת בבונדסליגה היום, איינטרכט פרנקפורט, נחשבה ליודן-קלוב. שני המועדונים שנחשבו ל"יהודיים" נפגשו ערב עליית הנאצים לשלטון בשנת 1932 למשחק הגמר של הליגה הגרמנית.
מאז עלו הנאצים לשלטון כמובן דחו מועדונים מעליהם את הכינוי "יודן קלוב" ועשו הכל כדי לשחק כדורגל בהתאם לרוח המשטר הנאצי. שחקנים יהודיים סולקו מן הסגל, חברי מועדון יהודיים סולקו מכל המועדונים לספורט ולכדורגל וגם הפעילים והתורמים נדחקו החוצה. כשמדובר בבאיירן מינכן מדובר קודם כל בנשיא האגודה המיתולוגי, קורט לנדאואר, שנאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1933 אך נשאר עד לליל הבדולח בגרמניה. לאחר שנאסר ושוחרר ברח לשוויץ, שם גר עד שחזר עם תום המלחמה. המועדון החליט להשיב את יהודי הגולה למעמד הנשיא, ולו מן הסיבה ששלטון הכיבוש האמריקני ראה בנשיא יהודי סיבה מספקת שלא להתנגד לחידוש הפעילות של אגודת כדורגל הזאת. שהרי כדי לפתוח מחדש אגודה כלשהי אחרי מפלת הנאצים היה צריך ב"תעודת כשרות" וקורט לנדאואר שימש ככזאת.
עוד על דניאל פרץ
לא עבר זמן רב והעבר היהודי של הקבוצה, כולל תרומתו של קורט לנדאואר נשכחו. אולם מועדון האוהדים של האגודה, "השיקריה", הציף את הסיפור מחדש. היום, בניגוד לעבר, הציון "יודן-קלוב" הפך אפילו למחמאה. ראשי המועדון הציגו את תולדות המועדון כאילו היה מאז ומעולם "יודן קלוב", שאפילו התריס כנגד המשטר הנאצי. היסטוריון בשם שולצה-מרמלינג טרח לפרסם את תולדות האגודה ברוח זאת, ואכן הייתה האגודה הראשונה לזכות בפרס של איגוד הכדורגל הגרמני על שם הכדורגלן היהודי יוליוס הירש, שנרצח באושוויץ. כרגיל, היה מי שמצא כי מדובר במיתוס והביא מן הארכיונים עדויות לכך, שמועדון באיירן מינכן יישר קו עם המפלגה הנאצית לא פחות ממועדוני הכדורגל והספורט האחרים. החלה "מלחמת עולם" על דמותה ההיסטורית של האגודה ומרכז המחקר לתולדות זמננו במינכן הוסמך לממן מחקר שיקבע לנצח מי מן היריבים בוויכוח צודק.
כרגיל מסתבר שאלה המטפחים את המיתוס התעלמו מן הפרטים הלא נעימים של הסיפור בעוד האחרים ממעיטים בערכן של העדויות על התנגדות לנאציזם, כמו במקרה שאין לו אישור, של משחק של באיירן בשוויץ שבו ישב הגולה לנדאואר על היציע ושחקני הקבוצה ברכו אותו בגלוי. ניתנה האמת להיאמר - מהר או לאט הפכו בשעתו כל האגודות למשתפות פעולה עם הנאצים, ולעומת זאת בימינו, כאשר המלחמה באנטישמיות היא מטרת-על בגרמניה, נוכחות של מועדונים יהודיים נחשבת לברכה. ולא מדובר רק במועדון מכבי ברלין או פרנקפורט.
גם שחקנים ישראליים הגיעו לבונדסליגה כבר בשנות השבעים. ראשון היה שמואל רוזנטל, ששיחק בבורוסיה משנגנדלבאך, אחריו דוד פיזנטי ששיחק בפ.צ. קלן ואחריהם עוד כמה, כולל איתי שכטר ואלמוג כהן ששיחקו במועדונים בעלי היסטוריה שחוזרת לימי הנאצים: קייזרסלאוטרן ונירנברג. רכישתו של דניאל פרץ על ידי באיירן משלימה את סגירת המעגל.
מי הוא ספורטאי השנה?
מי היא ספורטאית השנה?
הכדורגל הגרמני לא היה מתארגן ומתמסד ללא שחקנים, עסקנים או עיתונאים יהודיים. הכדורגל הגרמני שימש גם זירה שבה המשטר הנאצי הראה את עוצמת שיתוף הפעולה של הציבור עם המשטר. הכדורגל הגרמני של היום, שמתמודד באופן שיטתי עם בעיית הגזענות על המגרש וביציעים, עושה את המירב, כדי להדגיש: אנחנו לא מה שהיינו פעם, לפני 1945.
עכשיו צריך דניאל פרץ רק לשמור על שער נקי.
פרופ' משה צימרמן הוא מרצה באוניברסיטה העברית ויו"ר ועדת מדיה בארגון יוצאי מרכז אירופה.