זורם לפסגה: מרטין דמיצ'ליס הצעיד את ריבר פלייט לאליפות מזהירה

דמעות זלגו מעיניו של מרטין דמיצ'ליס, כאשר ריבר פלייט הבטיחה אתמול בלילה את זכייתה באליפות ארגנטינה. היה זה קמפיין משכנע ביותר, התואר כמעט ולא הוטל ספק לאורך חודשים, והובטח רשמית כאשר שני מחזורים עוד נותרו לסיום העונה - וקשה להגזים בהערכת ההישג של הבוס הצעיר. בלם הבעבר בן ה-42 הגיע למועדון בנובמבר האחרון כדי להחליף את האיש שמוגזר על ידי רבים כמאמן הטוב בתולדות המועדון, מרסלו גז'ארדו. האתגר היה עצום, והעיתונאים הטילו ספקות ביכולותיו בשל חוסר נסיונו, אבל דמיצ'ליס גרם לכולם לאכול את הכובע, ועשה זאת בסטייל. כעת אין מי שיפקפק בו, ובבואנוס איירס מקווים כי יצעיד את לוס מיז'ונריוס להצלחות נוספות.

כי הרי אוהדי ריבר פלייט לא בדיוק רגילים לסיים בפסגה. 38 אליפויות יש למועדון הפאר העצום, אבל 35 מהן הושגו לפני 2008. אפילו גז'ארדו, עם כל הכבוד להילה שהיתה סביבו בעיקר בזכות שתי זכיות בגביע ליברטדורס, לקח רק אליפות אחת בקדנציה שנמשכה יותר משמונה שנים. את העונה שעברה סיימה ריבר במקום השלישי, עם מאזן דל למדי של 47 נקודות מ-27 משחקים. לעומת זאת, דמיצ'ליס גרף כבר 57 נקודות מ-25 משחקים בלבד, בעוד הקבוצה מציגה כדורגל הרפתקני בליגה הגנתית מאוד. 45 שערי זכות יש לה, כאשר רובן המוחלט של הקבוצות לא הגיעו אפילו ל-30. עם 64 אחוזי החזקת כדור בממוצע, ריבר פלייט לא נתנה לרוב היריבות סיכוי, ואיימה על השער 390 פעמים - כלומר ממוצע של 15.6 בעיטות למשחק בממוצע.

כי כבר מזמן אמר דמיצ'ליס: "תארים זה חשוב, אבל השאיפה המרכזית שלי כמאמן תהיה למלא את האיצטדיון עד אפס מקום. כי זה אומר שהקבוצה באמת משחקת טוב ומביאה הנאה לקהל". לקראת מינויו בנובמבר, היו שסברו כי הגישה הזו תמימה מדי. חוץ מזה, איך נותנים למישהו שקיבל רק זה עתה לימודים לתעודת פרו חוזה ל-3 שנים במועדון בסדר הגודל הזה? דמיצ'ליס אמנם גדל בריבר פלייט, והוא אוהד שרוף, אך העובדה הזו לבדה לא בדיוק מספיקה כדי לספק את הקבלות. חוץ מזה, הקבוצה בדיוק נפרדה משני שחקני מפתח צעירים שהגדירו אותה - חוליאן אלברס ואנסו פרננדס. המאמן החדש היה צריך לבנות מחדש את המערך ללא החלוץ המוביל והקשר שעשה הכל על המגרש. האם זה לא היה אתגר מוגזם?

התברר שלא, כי דמיצ'ליס הגשים תוך זמן קצר את כל שאיפותיו - גם זכה באליפות, וגם מילא את איצטדיון מונומנטל בצופים נלהבים. הוא שבה לבבות, שידר על הגל הנכון מהרגע הראשון, וגם השכיל לקדם שחקנים מעל ומעבר לציפיות המוקדמות - הן צעירים כמו החלוץ בן ה-21 לוקאס בלטראן שהפציץ 11 שערי ליגה, והן ותיקים כמו הבלם לאנדרו גונסאלס פירס שחווה פריחה מחדש. לא הכל היה מושלם, אבל האוהדים עמדו מאחוריו גם כאשר הקבוצה איבדה יתרון והפסידה בבית לארסנל סרנדי מהתחתית בפברואר, וגם כאשר הובסה 5:1 מול פלומיננזה בגביע ליברטדורס. "אם אתה לא מנצח, אתה לומד" - זה המוטו עליו חוזר דמיצ'ליס, והוא אכן משתדל להפיק לקחים תוך כדי תנועה. את פלומיננזה הוא ניצח בבית 0:2, וריבר פלייט שרדה את שלב הבתים בדרך לשמינית הגמר.

ההתאמות הנדרשות נעשות, אבל עקרונות נותרים ללא שינוי. דמיצ'ליס מעוניין לבסס את המשחק על החזקת כדור ורואה את פפ גווארדיולה כהשראה, למרות שלא שיחק בהדרכתו - את הקדנציה במנצ'סטר סיטי בן 2013 ל-2016 הוא עשה אצל מנואל פלגריני שהיה המאמן החשוב בחייו. אצל הצ'יליאני הוא הפך לשחקן הרכב בריבר פלייט ב-2002/03, וכך התאפשרה היציאה לאירופה לכיוון באיירן מינכן. אצל הצ'יליאני הוא כיכב גם במלאגה, כאשר הקדנציה הארוכה בבאווריה הסתיימה בצל הפיצוץ ביחסים עם לואי ואן חאל. עם זאת, דמיצ'ליס הספיק ללמוד רבות גם מהמנטור ההולנדי, ועוד קודם לכן נהנה עד הגג לעבוד עם אוטמר היצפלד ושרד את המשטר הקשוח של פליקס מאגאט. מאז, השאיפה לחזור לגרמניה היתה חזקה - והוא עשה זאת אחרי שתלה את הנעליים ב-2017.

תחילה מונה דמיצ'ליס לשגריר של באיירן, ובמהרה כבר עבר באופן קבוע למינכן כדי לאמן את הקבוצה עד גיל 19. הבוסים היו מרוצים מאוד, וב-2021 הוא קודם לקבוצת המילואים בליגה השלישית. משם, אפשר היה לחשוב גם על המשך הטיפוס למעלה, ואנשי באיירן הצטערו מאוד להיפרד מהארגנטיני כאשר ריבר פלייט קראה לו במפתיע לשוב למודלת. "זה מצער מאוד, אבל לא רצינו לעמוד בדרכו של מרטין שקיבל הזדמנות מיוחדת, ולכן הסכמנו לבטל את חוזהו. הוא עשה עבודה נהדרת, ואנחנו מאחלים לו רק הצלחה בהמשך", אמר אז המנהל הספורטיבי חסן סליהמידז'יץ', ויש יסוד סביר להניח שהדלת חזרה עשויה להיפתח. דמיצ'ליס כבר מרגיש קצת גרמני בעצמו, אוהב מאוד את הארגן והסדר שלמד במינכן, ומדבר לעתים קרובות גרמנית עם עוזרו חבייר פינולה שכיכב במשך שנים ארוכות כשחקן בנירנברג.

לצד ההשפעה העצומה של גרמניה, דמיצ'ליס מיישם בעבודתו כמאמן גם את הלקחים מהתקופות בספרד ובאנגליה, אבל את הלימודים לתעודת המאמן בחר לעשות באיטליה - דווקא כי מעולם לא שיחק בליגה שכה סיקרנה אותו מאז ומתמיד. ההתנסות הזו תרמה עוד יותר להרחבת האופקים, ולא יהיה קל למצוא מאמן בתחילת דרכו עם כלים כה מגוונים. את הרעיונות המגובשים שלו הוא זכה ליישם במשך יותר מ-3 שנים בקבוצות הנוער והמילואים של באיירן, שם לתוצאה כמעט ואין משמעות - כולם מסתכלים אך ורק על המהות. מבחינתו של דמיצ'ליס, אלה היו תנאי מעבדה חלומיים, וזו היתה התקופה בה השתכנע כי גישתו באמת יעילה. הבטחון העצמי שלו היה גבוה מאוד כאשר קיבל את המשרה בריבר פלייט, והתוצאות לא איחרו לבוא.

אז עכשיו הוא גאה מאוד בתחילת דרכו המקצועית, אבל הארגנטיני לא מתכוון לבנות תוכניות לטווח ארוך - פשוט כי החיים לימדו אותו שהכל יכול להסתיים באופן אכזרי. בראיון לעיתון לה נאסיון נזכר לא מכבר דמיצ'ליס בטרגדיות שליוו את חייו. בגיל 15 הוא איבד את אימו בגלל סרטן הלבלב שהתקדם במהירות מזעזעת, ובגיל 33 נפרד מאביו שנספה בתאונת דרכים מחרידה - רכבו התלקח בדרך לשדה התעופה, והוא נשרף בחיים. שנתיים קודם לכן, הרג נהג שיכור גם את חברו הטוב ביותר, כדורגלן העבר נסטור דה ויסנטה שהיה הסנדק של בנו, ושימש גם כיועצו הקרוב. אחרי מותו, נותר לו רק הסוכן חורחה ציפרספילר, שהתאבד ב-2017. אחרי כל זה, דמיצ'ליס לא סומך על המזל. "יותר מדי תוכניות נלקחו ממני, אז אני לא מסתכל קדימה, ומשתדל ליהנות ממה שיש לי עכשיו", הוא אומר.

ויש לו לא מעט - משפחה אוהבת, חברים טובים, וקריירה שהולכת בשלב זה בכיוון הנכון, למרות שרבים לא האמינו בו. במסע האירופי שארך כמעט 20 שנה, למד דמיצ'ליס רבות, אבל גם קצת שכח כיצד צריך להתמודד עם הבלגן הארגנטיני הטיפוסי, והיו שצחקו עליו כאשר התלונן על היעדר מיזוג אוויר בחלק מהאיצטדיונים. עכשיו הוא כבר למד לחיות עם המגבלות וטוען: "צריך להתמקד רק במה שאני מסוגל לשנות בעצמי". את זה הוא אכן משנה. בריבר פלייט, התמורות מאז נובמבר היו משמעותיות, והדרך למעלה נראית סלולה. בחודש הבא, מצפה לו קרב מול אינטרנסיונל הברזילאית בשמינית גמר גביע ליברטדורס, ומי יודע - אולי אפשר לזכות גם בתואר הזה.

אם זה יקרה, אל תופתעו אם שמו של דמיצ'ליס יוזכר כבר בעתיד הקרוב כמועמד לחזור לבאיירן. את הדרך הזו הוא עשה כשחקן ב-2003, ואם ההיסטוריה תחזור על עצמה הוא יהיה המאמן הדרום אמריקאי הראשון אי פעם של האימפריה הגרמנית.