יש לכם למה לשאוף: 10 ההישגים הכי גדולים של נבחרות ישראל בכדורגל

בימים האחרונים הולכת וגוברת הטענה היומרנית שאנחנו חוזים ב"הישג הכי גדול של נבחרת כדורגל ישראלית", בעקבות העפלת נבחרת הנוער לרבע גמר המונדיאליטו. לכאורה, הכדורגל הישראלי לא משופע בהישגים, אך האם העפלה של נבחרת נוער לרבע גמר אליפות עולם היא אכן ההישג הכי גדול של נבחרת ישראלית בכל הזמנים?

בחרנו בעשרה הישגים, עד כמה שהם הישגים. השארנו בחוץ את הניצחונות הגדולים - זה לא דירוג של משחק בודד - וגם כמה הישגים שלא נכנסו לעשירייה, למשל ההגעה לצמד משחקים מכריע מול איטליה על עליה למונדיאל 1962 (נבחרת ישראל כבר הובילה 0:2 באצטדיון ר"ג וספגה עד לסיום משחק הגומלין 10 שערים...), מרחק הפרש שערים מאולימפיאדת רומא 1960 (מה שכלל ניצחון סנסציוני בבלגרד על יוגוסלביה 1:2) וגם ההעפלה לפלייאוף יורו 2000 (בעיקר בגלל פרשת נערות הליווי). גם סדרת הזכיות באליפות אסיה לנוער נשארה בחוץ. בחרנו רק עשרה.

אפשר להתווכח על זה, ברור. נבחרת רוסיה הושעתה בגלל הפלישה לאוקראינה ולכן המשימה של אלון חזן וחניכיו - ללא כלי הנשק העיקרי שלה בשנים הקודמות ערן זהבי - הייתה נוחה יותר: אלבניה ואיסלנד. ובכל זאת, מדובר היה בשתי נבחרות שלא מזמן היו ביורו. לאף אחת מהן הנבחרת לא הפסידה והיא ניצחה ברגע האחרון את אלבניה (תאי בריבו), מה שהפך את זה ליותר הרואי. ויש גם שורה תחתונה: ישראל בין 16 הנבחרות הבכירות בליגת האומות שזה לכשעצמו יקנה לה גם מקום בפלייאוף ליורו 2024 ולמונדיאל 2026.

פה בשורה התחתונה, לא העפלנו לכלום. למעשה, בששת משחקי הקמפיין, ניצחה הנבחרת רק את המשחק הראשון, מול ניו זילנד, אבל היה משהו קסום בנבחרת ההיא - נבחרת של עבודה קשה וברק בהתקפה - וגם שבירת תקרת זכוכית שנראתה עבה במיוחד והסתכמה בצמד המילים: פרנק ארוק.

הנבחרת ניצחה את ניו זילנד 0:1 בפתיחת משחק שלא זכורה כמוה מצד הנבחרת ("תקפה גלים גלים"), סיימה בתיקו ביתי מול אוסטרליה ("ככה לא בונים חומה"), השוותה בשער דרמטי מול ניו זילנד בחוץ והייתה זקוקה לתיקו בסידני כדי להעפיל, והשיגה אותו, לא לפני שכבשה את אחד השערים המבריקים בתולדותיה ("אלי אוחנננננה...כן!"). בפלייאוף הפסידה לקולומביה של קרלוס ולדרמה ורנה היגיטה רק 1:0 בבראנקייה תודות למשחק מטורף של בוני גינצבורג בשער ולא הייתה רחוקה מלהפוך את התוצאה ברמת גן, אבל נגמר 0:0.

זו הייתה העפלה ראשונה של נבחרת בוגרים (עד גיל 22) לטורניר גמר של אליפות אירופה, אולי בגלל קיצור המוקדמות (אופ"א החליטה להעביר את הטורנירים משנה זוגית לאי זוגית ולכן קיימה טורניר גמר ב-2006 וגם ב-2007, מה שאילץ אותה לעשות תקציר של מוקדמות), ישראל שיחקה רק ארבעה משחקים כדי להעפיל לטורניר הגמר, אבל תראו את מי היא עברה, וזה, כשאת משחק הבית מול וויילס היא מקיימת בכלל בהולנד בגלל מלחמת לבנון השנייה.

הנבחרת ניצחה את וויילס 2:3 מפנדל ניצחון של ליאור רפאלוב ומכיוון שהוולשים חילצו 0:0 מטורקיה, הייתה ישראל זקוקה לתיקו באנקרה מול הטורקים עם בוראק ילמאז והיא השיגה את ה-0:0.

בפלייאוף הגרילה ישראל את צרפת עם קארים בנזמה בהתקפה, לצד ג'ימי בריאן, לסאנה דיארה, פלורן סינמה-פונגול כשעל הספסל יושבים סמיר נאסרי, בלייז מטווידי, אנתוני לה טלק והשוער הוגו לוריס. מה שנקרא - נבחרת סוף. גיא לוי לעומת זאת החליט להזעיק מהנוער של צ'לסי את בן שהר, ילד בן 17, במקומו של איתי שכטר. ושהר אכן עשה 0:1 וזובאר השווה לקראת הסיום. בגומלין בהרצליה, התגוננה הצעירה היטב, שמרה גם על התיקו וגם על שער החוץ וקינחה בשער ניצחון של אמייה טגה על הבאזר. סנסציה דה לה סנסציה.

טורניר הגמר בהולנד היה פחות טוב (3 הפסדים), אבל מי זוכר.

במידה רבה, הטורניר האולימפי די דומה למונדיאליטו. חלוקת הכרטיסים די שוויונית ואירופה לא מקבלת נתח גדול, כך שסיכויי ההצלחה תלויים לפעמים בהגרלה. ב-1968 היו מעט מאוד ליגות מקצועניות בעולם, כך שהטורניר האולימפי היה מיקרו קוסמוס של מונדיאל החובבנים. וישראל העפילה לשם בזכות פרישה של יריבות וניצחון כפול - בבלומפילד - על נבחרת סרילנקה (אז ציילון) בסך 0:11.

בטורניר עצמו - היסטורי לנבחרת ישראל - הגיעה הנבחרת ללא השחקנים שיצאו לשחק בדרום אפריקה (גם ליגה מקצוענית וגם מדינה מוחרמת על ידי פיפ"א), אבל זה לא הפריע לה לנצח 3:5 את גאנה, 1:3 את אל סלוודור ולהפסיד להונגריה החזקה 2:0, הונגריה שתזכה בזהב. ברבע הגמר שיחקה ישראל מול בולגריה (זו שהפסידה להונגרים בגמר) וסיימה בתיקו 1:1 ומכיוון שלא היו אז פנדלים כשיטת הכרעה, נקבעה העולה על סמך הגרלה שבה ניצחה בולגריה. מיקומה הסופי של ישראל - 5 - החזיק מעמד כגדול ההישגים האולימפיים של המדינה במשך 20 שנה, עד למקום הרביעי של השייטים יואל סלע ואלדד אמיר באולימפיאדת סיאול.

פה הנבחרת הגיעה לרבע הגמר למרות שלא ניצחה אף משחק בטורניר. שיטת 3 הנקודות אפשרה לה להעפיל מהבית בזכות 3 תוצאות תיקו (0-0 מול גווטמלה, 2-2 מול מכסיקו עם 9 שחקנים ו-1-1 מול צרפת של מישל פלטיני), אז למה ההישג הזה מדורג גבוה יותר מהקודם? בגלל המוקדמות. ישראל העפילה לאולימפיאדה אחרי שניצחה בחוץ את דרום קוריאה 1-3, שזה אירוע שגם בשנות ה-70, היה למעשה בלתי אפשרי. הניצחון המדהים וקמפיין המוקדמות הנהדר שכלל גם שני ניצחונות על יפן, טשטשו את ההופעה בטורניר עצמו, שהסתיימה בסופו של דבר בתבוסה 4-1 לברזיל ברבע הגמר. רק שלא נגיד במוצ"ש שהיה לנו דה-ז'ה-וו...

עד לנבחרת הנוער הנוכחית, נחשב ההישג של נבחרת הנערים ההיא לגדול ביותר של נבחרת גילאים ישראלית. חצי גמר אליפות אירופה. את נבחרת הנערים מוביל אז יוסי בניון בן ה-16. משחק הפתיחה: תבוסה 3:0 לטורקיה של אמרה. במשחק השני מנצחת ישראל 0:2 את סלובקיה, מפגרת 1:0 מול אנגליה של מייקל אואן וסטיבן ג'רארד ומנצחת 1:2 משערים של בניון ואיתן ארבל ועולה לרבע הגמר מהמקום הראשון, שם היא עושה מהפך דומה מול גרמניה ומנצחת אותה 2:3. רק צרפת בחצי הגמר מתגברת עליה ומנצחת 0:1, ובמשחק על המקום השלישי מנצחת ישראל את יוון 2:3.

רגע, לא אמרו שזה "גדול ההישגים של הכדורגל הישראלי"? לא בטוח שזה אפילו גדול ההישגים של הנבחרת הזו. לא בגלל שזה לא הישג, אלא בגלל שבדרך ניצחה ישראל שתי יריבות מאסיה - טובות ככל שיהיו - וסיימה בתיקו עם סנגל שסיימה אחרונה בבית. די ברור

שאם הנבחרת תנצח במוצ"ש, היא תקפוץ בדירוג הזה הכי גבוה שיש. זה לא תנאי, זו תקווה.

בקיצור, מקום רביעי, בינתיים.

נשמע קצת מופרך שזכייה באליפות יבשת נמצאת רק במקום השלישי ברשימת ההישגים של כדורגל ייצוגי שזה בעצם התואר היחיד שלו, אבל שוב, חייבים להתייחס להישג בפרופורציות. אליפות אסיה התקיימה אז בהשתתפות של 4 נבחרות בלבד. המארחת הייתה ישראל, בזכות הסגנות שהשיגה אז בגביע אסיה של 1960 - הסגנית תמיד קיבלה את האירוח - ושלוש מנצחות המשחקים האיזוריים: הודו (מערב אסיה), הונג קונג (מרכז אסיה) ודרום קוריאה (מזרח אסיה). ישראל אירחה ברמת גן ובבלומפילד וניצחה את כל שלושת המשחקים, כשאת המשחק השלישי והמכריע מול דרום קוריאה, היא עושה בדרך מרשימה מאוד, 1-2. כבר אז היה ברור שישראל היא כוח עולה בכדורגל העולמי והאזור האסייאתי יביא אותה להישגים הגדולים שלה (שעוד שלושה מהם מופיעים כאן).

כרגע, ההישג הזה לטעמי גדול יותר מההישג במונדיאליטו כי הוא הושג מול יריבות קשות יותר. זה התחיל בשלב העילית, שם ניצחה ישראל את טורקיה וסקוטלנד, מה שהביא את הנבחרת בפעם השלישית בלבד לטורניר גמר אליפות אירופה, בו משתתפות באורח קבע רק 8 הגדולות ביבשת. בשתי הפעמים הקודמות היא אפילו לא ניצחה משחק אחד.

ישראל שמטה יתרון במשחק הפתיחה מול סרביה וסיימה בתיקו 2-2, ניצחה אחרי הצגת כדורגל את אוסטריה 2-4, ניצחון היסטורי באליפות והפסידה לאנגליה 1-0, מה שהספיק להעפיל לחצי הגמר.

בחצי הגמר הדהימה ישראל את צרפת 1-2, ועלתה לגמר מול אותה אנגליה לה הפסידה בשלב הבתים. אוסקר גלוך בשער מבריק הוליך את ישראל ליתרון 0-1 במחצית נהדרת, אבל האנגלים הפכו וניצחו 3-1. אגב, במונדיאליטו הנוכחי, אנגליה הודחה בשמינית הגמר, אבל ישראל ברבע הגמר.

תיראו מופתעים. עם כל הכבוד למונדיאליטו, פה זה המונדיאל. להעפיל אליו עוד היה יחסית נוח מאשר להשתתף בו. ישראל שיחקה שני משחקים בלבד - שניהם בבית - ואילו יריבתה הגדולה אוסטרליה שיחקה שבעה משחקים - כולם בחוץ - והגיעה לצמד המשחקים מול ישראל עם הלשון בחוץ, מה שלא הפריע לישראל לנצח 0-1 בבית ולסיים ב-1-1 בסידני ("שפיגלר עשה זאת"). עצם ההעפלה היה סנסציוני.

ישראל הוגרלה לבית אחד במוקדמות עם אלופת אירופה, איטליה, אלופת דרום אמריקה אורוגוואי ומול שבדיה, לה נהגה להפסיד באורח קבע. בקיצור, בית מוות, אבל לישראל.

אורוגוואי ניצחה אותנו 0-2. מול שבדיה פיגרנו 1-0 אבל שפיגלר השווה בבעיטה מחוץ לרחבה, ולמשחק מול איטליה האגדית - פאקטי, מאצולה, ריבה, ריברה, דינו זוף כשוער שני - הגיעה ישראל כשהיא יודעת ש-0-2 דמיוני מעלה אותה לרבע הגמר על חשבון איטליה. היא הסתפקה ב-0-0 שאליו חתרו האיטלקים ויצאה משלב הבתים עם שתי נקודות מכובדות ביותר. איטליה ואורוגוואי שעלו מהבית, הגיעו לחצי הגמר, איטליה אפילו לגמר. ההישג הזה הפך בישראל למיתוס, המיתוס של מקסיקו 70.