בגיל 32 בן ביטון מסכים בפעם הראשונה לריאיון של אחד על אחד ולפתוח את הלב על מה שעבר בשנים האחרונות. "אף פעם לא הרגשתי צורך להתראיין", הוא מספר, "לא משהו אנטי כמו כאלה שלא רוצים. אף פעם לא הייתי חשוף תקשורתית או מיוחצן, תמיד העדפתי לדבר דרך המגרש. תמיד העריכו אותי בגלל הקטע המקצועי, העדפתי להיות בפינה שלי".
אתה מסיים פרק בהפועל תל אביב, המועדון שבו שיחקת בנוער ושאליו חזרת אחרי לא מעט שנים
"גדלתי בהפועל תל אביב. כשסיימתי גיל נוער הייתה קבוצה חזקה, המגינים היו קנדה ובונדר, קשה היה לקבל מקום. הייתי מושאל שלוש עונות, התחלתי בנס ציונה שנתיים ואחרי זה שנה בנצרת עילית ולאחר מכן הפועל באר שבע רכשה אותי. הגעתי לבאר שבע בתקופה טובה יחסית, בדיוק חזר ברדה, בוזגלו הגיע, היינו סגנים עם אלישע וזה רק הלך והשתפר עד שלקחנו את האליפויות".
אליפויות, גביע, אירופה. האמנת שתשיג את זה עם באר שבע?
"הכל התגשם בבאר שבע, אפילו יותר ממה שחלמתי. כל מה שחולמים עליו בשקט כשהולכים לישון - השגתי ואפילו יותר. היו עונות מדהימות. לקחנו אליפות אחרי 40 שנה, כל העיר והקהל היו מאוד צמאים לזה והייתה התפרצות רגשות מטורפת. היה מאבק מאוד קשה עם מכבי תל אביב עד המחזור האחרון. אחרי זה כבר היו אליפות שנייה ושלישית, הישגים באירופה, גביעים... היינו באמת בטופ.
"באליפות השניה הרגשנו עליונות מדהימה. אני לא רוצה להישמע שחצן, אבל הרגשנו שמתי שאנחנו רוצים קצת לתקוף זה יגיע - וזה היה בעונה של הקמפיין האירופי עם ה-32 אחרונות. האליפות השלישית הכי קשה וגם קרו לנו המון דברים. המקרה שהיה לאליניב ברדה שהפסיק לשחק היה טראומטי לכולם. עברנו הרבה מכשולים אבל לקחנו אליפות בהפרש די גבוה, היה מאוד מרגש".
תמיד זוכרים את הפספוס נגד סלטיק במוקדמות ליגת האלופות
"זה לא רק סלטיק, מאריבור היה פספוס גדול יותר. קיבלנו יריבה נוחה והיינו עדיפים, ניצחנו במשחק הראשון והיינו צריכים תיקו בשני והפסדנו. נגד סלטיק פספסנו במשחק הראשון כשהפסדנו 5:2. בארץ חזרנו לעניינים, הובלנו 0:2, שלטנו, טרנר רעד במשחק הזה, גם ראדי החמיץ פנדל והיה חסרה לנו טיפת מזל כדי לעשות את זה".
מה איפיין את באר שבע של אותן השנים?
"הכול התחבר. הייתה קבוצה עוצמתית ברמות אחרות, בכל עמדה במגרש היינו מאוד מאוד איכותיים, מאוד חזקים, מאוד פיזיים, מאוד מחוברים, צוות טוב. הכול התחבר עם הקהל וטרנר. שחקנים כמו אוגו ו-וואקמה היו עם עליונות פיזית מדהימה, זה חלק מהעניין - לפגוע בזרים שהם מעל הליגה. זה עזר לנו גם באירופה, טוני היה מגיע לשחק באירופה נגד מפלצות והם לא היו יכולים להזיז אותו, הוא היה חזק בצורה חריגה".
מה יותר מרגש, משחק אליפות או נצחונות בסיינט מרי או סן סירו
"כל רגע הוא מטורף, רגעים אדירים שאתה לוקח לכל החיים אבל אליפות זה משהו שעד שאתה לא חווה אותו אתה לא מבין, משהו שאין שני לו. אי אפשר לתאר את ההרגשה כשמנצחים משחקים בסן סירו או בסאות'המפטון , ניצחון שהיה אפילו יותר גדול מסן סירו. זה היה הישג אדיר נגד קבוצת פרמיירליג שעברנו אותה. האמנו שאנחנו יכולים, הרגשנו שאנחנו עומדים יפה ולא נחותים, אבל עדיין, לעבור קבוצות באנגליה או לנצח בסן סירו - אלה המשחקים הכי עוצמתיים והישגיים שהיו לי. במילאנו מאוד התרגשתי, כשהובלנו 0:2 כמה דקות לסוף הובאן מסר לי כדור ארוך, נכנסתי לאמצע ונתתי צ'יפ בשמאל שפגע במשקוף. עד היום יושב לי בראש מה היה אם זה היה נכנס. אנשים גם מזכירים לי את זה".
השאלה המתבקשת היא מי יותר גדולה, הפועל באר שבע של בכר או מכבי חיפה של בכר?
"אני באמת חושב שקשה להשוות. לכל אחד יש דעה, צריך להוריד את הכובע גם בפניהם. אני חושב שחיפה של העונה אולי משתווה. הם עשו משהו אדיר עם אליפות בעונה של שלב הבתים בצ'מפיונס וצריך להעריך. אני חושב שחיפה של השנתיים לפני העונה הנוכחית הייתה פחות טובה, פחות חזקה, אבל העונה עם שני הבלמים הזרים שהביאו וכל מה שהתחבר שם הם היו עם הרבה עוצמות פיזיות, זה עזר להם גם באירופה וצריך לדעת לפרגן להם".
מה הסוד של ברק בכר?
"כל מי שהיה אצלו יגיד לך שמה שבולט אצלו זו עוצמת הניהול שלו. הוא יודע לנהל את הצוות, הוא מאציל סמכויות, הוא מרים לכל חברי הצוות, נותן להם במה והרגשה שהם שווים. הוא גם יודע לנהל חדר הלבשה של כוכבים. אנשים חושבים שלא בעיה להצליח בקבוצה חזקה, אבל איפה שיש הרבה כוכבים יש הרבה אגו ובעיות וצריך לנהל את זה. מעבר לכל זה הוא מבין כדורגל, טקטיקן, אמיץ... יש לו את כל התכונות האלה, אבל הדבר העיקרי זו היכולת לנהל אנשים".
אתה וג'ון אוגו הייתם חתול ועכבר, התכתשתם לא מעט
"זה ג'ון, מי שמכיר אותו יודע שהוא מאוד רגיש. הוא רב הרבה, אין באותה תקופה שחקן שהוא לא רב איתו, זה לא ממקום רע, הוא יריב איתך ואחר כך יחבק אותך, הוא בחור מדהים ואנחנו עד היום בקשר. היו לנו כל מיני קטנות, היה לו את זה עם חצי קבוצה, אבל הרבה דברים לא יצאו אצלנו. היו המון אירועים שנשארו בתוך המועדון, 99 אחוז לא יצא החוצה וזה חלק מההצלחה. צריך להגיד מילים טובות לרמת הניהול של המועדון, אסי רחמים שהיה מנכ"ל היה שומר על המערכת, היינו קוראים לו מכבה השריפות. הנוכחות שלו הייתה מרגיעה אנשים".
היה מומנטום לשחקנים לצאת לחו"ל, אתה מרגיש פספוס?
"ההזדמנות הגדולה הייתה אחרי האליפות השנייה. מאוד רציתי לצאת, יש לי דרכון אירופאי והרגשתי שזה הזמן שלי, אבל באותה תקופה בבאר שבע רצו עליי המון כסף ולא קל לשלם על מגן ימני ישראלי הרבה כסף. באירופה לא מחכים למגן ימני מישראל. זה לא הסתדר, אבל אני מאמין שהכל לטובה, חתמתי חוזה ארוך טווח בבאר שבע, תיגמלו אותי יפה, שיחקתי בנבחרת. אי אפשר להשיג הכול".
תחילת הקורונה הייתה גם תחילת הסוף שלך בבאר שבע, עם הקיצוצים והעזיבה של אלונה
"זה סיפור שחורה לי עד היום. אף פעם לא סיפרתי את הצד שלי בסיפור. יצאו המון דברים שהם לא נכונים, הקהל קיבל מידע שגוי. הייתה תקופת קורונה שאף אחד לא יודע מה קורה, מי נגד מי, ממש בהתחלה של הקורונה. במועדון החליטו שרוצים לקצץ, אסי רחמים ביקש מכמה שחקנים להגיע לבית של אלונה ולשבת על מבנה קיצוצים. אני לא רציתי להגיע, אבל אסי ביקש ממני אישית ולא רציתי להגיד לו לא.
"היינו חמישה שחקנים בבית של אלונה, יחד עם אסי, החשב ניר כץ ועוד כמה אנשים. הסבירו לנו את הסיטואציה, וחשוב שיהיה ברור - אמרנו שאנחנו באים לקצץ ולבוא לקראת המועדון מהרגע הראשון. הפגישה הייתה ביום רביעי, אמרו לנו שיש לנו עד יום ראשון בצהריים, דד ליין של ארבעה ימים לארגן את כל השחקנים לקצץ 15 חודשים קדימה. סכום לא מבוטל של כסף. זה היה משהו תקדימי בעולם, כל הקבוצות ביקשו עד סיום העונה ובבאר שבע ביקשו 15 חודשים ותשובה עד יום ראשון - אולטימטום. אמרו שזה או כולם או כלום.
"משהו הרגיש לא טוב. למה הלחץ? למה הצורה הזאת? היו הרבה דעות בקבוצה, לך תשכנע זרים לחתום שנה וחצי קדימה כשמקצצים להם 40 אחוז, שום דבר לא היה פשוט. אנחנו שחקני כדורגל, לא מבינים בחוזים ומשפטים. החלטנו לקחת עורך דין שייצג אותנו מול המועדון, שנדע על מה אנחנו חותמים ואיך פועלים, וציירו כאילו לקחנו עורך דין מאחורי הגב של המועדון.
"אני בפגישה עם אלונה וכל הצוות הניהולי, בבית שלה, אמרתי שאנחנו רוצים לקחת עורך דין על מנת שייצג אותנו כקבוצה וגם ברמה החוזית. הקולות היו שאין בעיה, זה לגיטימי. אפשר לשאול את אסי רחמים, הכול היה בשיחה גלויה, שום דבר לא היה מאחורי הגב. יצאנו, אמרנו נדבר עם כולם ונחשוב, ואז אחרי כמה ימים אנחנו קוראים בתקשורת שלקחנו עורך דין מאחורי הגב, שאנחנו לא רוצים לקצץ.
"במוצאי שבת התקשרת לאסי ואמרתי לו: 'אסי, אנחנו צריכים עוד זמן. שלושה ימים זה מצב מטורף, תנו עוד קצת זמן לשבת על הדברים וננסה להגיע לפשרה שתעשה טוב לכולם'. הוא אמר לי 'לא', שיש לנו עד מחר בצהריים. ראיתי שכואב לו להגיד לי את זה, ברור לי שזו לא החלטה שלו ופשוט לא הסכמנו לזה. לא כולם הסכימו לחתום ומשם נהיה מחול שדים, בעיקר נגד הבכירים ואלה שהיו בפרונט. זו אגב הסיבה שמראש לא רציתי להיות בפרונט.
"אני לא אשכח לפני איזה משחק ליגה, ישבנו בחדר הלבשה ויצאו ציטוטים של בכיר בכדורגל הישראלי שאנחנו אמרנו לאלונה בבית שלה שאנחנו לא מעוניינים לקצץ שקל ומצידנו שתעלה עם הנוער. דברים שרק לקרוא אותם היה כל כך הזוי ותלוש מהמציאות. כולנו כיבדנו את אלונה בצורה כל כך גדולה שלא היינו מעזים לדבר אליה ככה. כולנו עד היום מוקירים לה תודה, מכבדים ומעריכים אותה, זה היה כל כך הזוי איך שהדברים יצאו שבי זה פגע וכאב באופן אישי. מכאן נוצר מתח, אלונה הודיעה שהיא עוזבת, וזה גלש לפן האישי. הקהל הוסת נגדנו, אשתי הייתה בהיריון מתקדם וקיללו אותה ברשתות, ואותי זה מאוד איכזב וחרה לי. לקחנו גביע בסיום העונה, אבל בסופו של דבר כאן הפרק שלי בבאר שבע נגמר, וחבל שככה זה נגמר".
בטרנר שרקו לך בוז כשהגעת עם הפועל תל אביב
"מאוד עצוב לי להגיע לטרנר ולשמוע שריקות בוז, תמיד נתתי את כל כולי עבור המועדון. יש לי רק דברים טובים להגיד על הקהל, העיר, המועדון, האנשים. אבל אנשים הוסתו עם מה שקרה וגם המעבר ליריבה הגדולה מכבי תל אביב. זה לא שאמרו לי שלא רוצים אותי, אבל הייתה הרגשת מיצוי של שני הצדדים. האנרגיות מאז אירועי הקיצוץ ליוו אותנו והייתה הרגשה שצריך להיפרד. כמובן שקיצצנו בשכר עד לסיום העונה, לא הייתה לנו בעיה מלכתחילה, ידענו שנבוא לקראת המועדון, רק רצינו שזה יהיה בדרך אחרת. לא באולטימטום ולא בהחלטה מעכשיו לעכשיו לקצץ 15 חודשים קדימה".
ואז עברת למכבי תל אביב, היו אנרגיות לא טובות סביבך שם
"מאוד רציתי להצליח במכבי תל אביב, זה מועדון ענק. הגעתי בתקופה בעייתית, תקופה של קורונה, לא חוויתי את הקהל בכלל ואני לא יודע מה היה מבחינתם. ההתחלה הייתה טובה, שיחקתי באלוף האלופים, היה קמפיין אירופי מדהים - הגענו לשלב 32 הגדולות ושיחקתי במוקדמות ובשלב הבתים. גם בתחילת הליגה שיחקתי. מי שאימן אז דוניס שלמען האמת הרבה מאוד שחקנים לא התחברו אליו. במועדון לא התחברו אליו, לא מקצועית, לא אנושית, היו לי מאמנים טובים יותר. גם יש את החלק שלי, הייתה לי פציעה ואחרי שחזרתי לא שיחקתי. באופי שלי אני לא יכול לא להרגיש חלק, לא לשחק ולא להיות דומיננטי כי אני נהיה עצוב וקורים לי דברים לא טובים. אני לא אשאר כדי להגיד שאני במכבי, ברגע שלא טוב לי בנשמה אני הולך ועברתי להפועל תל אביב בינואר".
איינבינדר ואתה עשיתם את השינוי הגדול, קיבלתם כבוד של מלכים
"דן באותה תקופה דיבר איתי הרבה לבוא וזו הייתה אחת הסיבה שהסכמתי. אגב, אני גם שמח שהוא קיבל עכשיו חוזה לעוד עונה, הוא נכס לכל מועדון, הפועל עשתה בשכל שהשאירה אותו. אנשים לא מבינים שמעבר ליכולת שיא בעונה האחרונה הוא דמות אדירה. באותה תקופה שהוא דיבר איתי היו המון קולות שאמרו לי לא ללכת, 'הם מתחת לקו האדום ויכולים לרדת ליגה'. המעבר להפועל הייתה החלטה מצוינת מבחינתי, גם סוג של סגירת מעגל. תמיד ישב לי בראש שאני רוצה לחזור להפועל באיזשהי צורה, בגלל זה, ברגע שהייתה הצעה זה מאוד מאוד קרץ לי. זה סוג של סיפוק והישג לחזור להפועל מהדלת הראשית, אני שמח על ההחלטה שקיבלתי".
ספר מה היה שם כשהגעת
"המצב היה קטסטרופה, הייתי בהלם. היו המון ילדים וקבוצה מאוד מבולגנת, ללא אמונה. היינו 5 או 6 נקודות מתחת לקו האדום - בינואר זה פער גדול. הייתה קורונה וכמות הקהל הייתה מוגבלת, זה היה אתגר מאוד גדול. חצי העונה הזו לוותה במתחים גדולים. פעם ראשונה בקריירה שלי שאני נאבק נגד הירידה, זה כל כך קשה ומלחיץ, כל הזמן אתה עובר מחשבות ודברים שלא עברת אף פעם. בסופו של דבר עשינו מהפך אדיר, הגענו לגמר הגביע, הייתה חצי שנה אדירה. בשנה אחרי זה עשינו עונה מצוינת ביחס להפועל של השנים האחרונות, עם פלייאוף עליון ומשחק אחד מכרטיס לאירופה".
ואז באה העונה האחרונה
"עשינו שנה וחצי מצוינות וציפינו שנגיע לקיץ האחרון וימנפו את זה. חשבנו שייקחו את הסגל הזה, ישאירו את מי שטוב ויביאו את החיזוקים המתאימים כי הייתה דרך טובה. היו צעירים שעשו עבודה מצוינת כמו דורון ליידנר, אושר דוידה, סתיו למקין שעלה מהנוער... היה איזון בין הצעירים לוותיקים, הייתה דרך שבאה לטובת כולם. ציפינו שימשיכו את זה, הגיע הקיץ ועשו מהפכה, שיחררו שחקנים שעשו דברים טובים למועדון, מכרו צעירים. ותיקים הפכו להיות משהו שלא צריך לכבד, שחקנים שמעו מהקיץ שהם לא בתכניות, לא קיבלו קרדיט. היו שחקנים שעשו המון בכדורגל ולא קיבלו כמעט צ'אנסים, שחקנים חזקים גם בחדר ההלבשה.
"ברגע שאתה משתף 2-3 צעירים בכל עונה וגורם להם להתפתח באיזון הם תורמים לך ואתה להם. ברגע שאתה מעלה 8-9 שחקנים מתחת לגיל 20 וזורק אותם למים, אתה עושה פעולה הפוכה. אתה גם פוגע בהם כי הם פחות טובים בשלב הזה, וגם פוגע במרקם של הקבוצה. אתה פוגע ביכולת שלה, הפועל תל אביב זה מועדון וקהל שרוצים הצלחות. תוסיף לזה שלא פגעו ברכש הישראלי ולא בזרים - הייתה השנה קבוצה לא מספיק טובה, לא מאוזנת, שלא עבדה בדרך נכונה ואלה הסיבות לכישלון".
אפשר היה להרגיש את זה מהקיץ עם בוקסה-רפואה-ניסנוב
"אני יכול להגיד ששחקנים לא פראיירים ולא טיפשים. כולם הרגישו את המתיחות עוד מהקיץ בין אנשים במועדון, זו אחת הסיבות שמהתחלה זה לא עבד. זו הייתה הפעם הראשונה שעברתי שלושה מאמנים בעונה. זו לא חוויה טובה, מכל אחד לומדים, אבל אתה לא רוצה להגיע למצב. אתה גם מרגיש שמשהו לא דפק וגם לך יש חלק בזה, כולם במועדון באותה סירה ומרגישים שמשהו לא בסדר".
מי שקרס הוא סטפן מרינוביץ', שבסך הכול הגיע עם רזומה סביר
"אני חושב שהוא בא מנקודת פתיחה לא טובה, הקהל היה נגדו מההתחלה. ואני חושב שנעזוב יכולת מקצועית, הוא לא הבין את המנטאליות של המועדון כמה המועדון הזה גדול, שכל איבוד נקודות או הפסד צריך לשרוף בלב. אחרי כל משחק כשלא הולך אני לוקח את זה איתי, אני מתבייש לצאת מהבית, היו לי העונה ימים שכאב לי בלב - וזה הרגיש לפעמים שאנשים לא מבינים את המנטאלית וזה עובד לידם. לפני מרינוביץ' היה את שטקוס, שוער זר שעשה תקופה מצוינת בהפועל תל אביב, גבר של החיים. זה לא שהחלפת אותו בישראלי והרווחת מקום זר, ויתרת על שוער זר שחמש שנים בארץ והבאת שוער אחר שלא מכיר את המנטליות ולא מחובר".
בוא נדבר עליך בעונה הזאת, אחרי המשחק עם סכנין לקראת סיום העונה הפכת לסוג של שעיר לעזאזל של הקהל
"אני לא אוהב להשתמש במושגים האלה. כל השנתיים וחצי האחרונות הקהל של הפועל היה מדהים, אי אפשר לבוא אליו בטענות, יש לו שנים על גבי שנים של חוסר הצלחות והוא תומך. בכל מקום ברחוב מעריכים אותי, מוקרים תודה, מילים טובות, גם עכשיו שאני לא ממשיך במועדון. ועדיין, הייתה תקופה, שאולי גם אני אשם בה, אני באופי שלי כל כך מחוייב וכואב לי להפסיד משחקים, היו לי בשנתיים וחצי האלה עשרות פעמים ששיחקתי עם זריקות ולא כשיר כי ביקשו ממני והיו צריכים אותי. יכול להיות שטעיתי, כי כשאתה עולה ככה את מאבד מהחדות וזו לא אותה יכולת והקהל התאכזב. בעונה כזאת כולם סופגים ביקורת וזה בסדר. אולי אני ספגתי כי אני שחקן דומיננטי. נגד סכנין היה סוג של מרמור שכולם צברו על השנה הזאת. ניצחנו 0:1, היריב לא הגיע למצבים, אני שחקן הגנה וזה היה מוזר שבאו בכל כך הרבה טענות. אבל זה בסדר, זה חלק מהכדורגל. מעבר לזה, ברור לי שאם הייתי מדבר יותר עם עיתונאים, נותן יותר תשומת לב, גם ברשתות וחיבור עם הקהל, זה היה עובד לטובתי. אבל אני לא מתחרט על זה לשניה, אני לא יכול להיות צבוע ולשחק את המשחק, כל הקריירה שלי עבדתי דרך המגרש, כל המאמנים נתנו לי קרדיט והחזיקו ממני כי הייתי טוב, זה הסיפור שלי".
נגד עירוני קרית שמונה לא שיחקת, איך זה נראה מהצד?
"בחצי הראשון זה היה מחריד. אדום, פיגור 2:0, אתה רואה שחור בעיניים, אתה בחוץ ולא יכול לעזור. אבל אני שמח שזה נגמר בטוב. מה היה קורה אם לא היינו משווים? וואו. אני לא יכול להגיד בדיעבד, אבל אם היינו מפסידים לקרית שמונה זה היה רע, לא יודע באיזה מצב היינו מגיעים למשחק נגד חדרה".
עברתם סיפור לא פשוט עם ההתעללות בילדה שלכם על ידי סייעת בגן
"גיהנום, זה כרגע בבית משפט אז אסביר מה שמותר. לפני יותר משנה, ביום ההולדת שלי, אני ואשתי יושבים בבית קפה ומקבלים טלפון ממישהי שעובדת במטה המאבק, היא סיפרה ששמעה מסייעת על דברים שקורים בגן של הילדה שלי. מכאן התחלנו לברר פרטים, התארגנו כל ההורים וגילינו פרטים מזעזעים. ראינו גם וידאו של האירועים, הבת שלי הייתה אחד המקרים הכי קשים של ההתעללות, פיזית ונפשית, השפריצו עליה שתישאר ערה, דחיפות, השפלות. כשראיתי את הוידאו זה היה גיהנום עבורינו, זה גם פגע לנו בחיים האישיים, מה שעובר לך בראש זה משהו שאני לא מאחל לאף אחד. הענישה כאן בנושאים האלה מאוד בעייתית ונלחמים שיהיה אחרת. אני מקווה שבתי המשפט יעשו צדק יחמירו וירתיעו, ההתעללויות האלה קיימות בכל פינה וכל הזמן מתגלים עוד ועוד מקרים, זה בלתי נתפס".
בן ביטון בעונה הבאה, יש סיכוי עדיין להצעה מהפועל?
"אני חושב שהסיפור שלי בהפועל תל אביב הסתיים. הייתי 7 שנים בבאר שבע ושנתיים וחצי בהפועל הרגישו כמו 5. כשאתה שחקן דומיננטי בהפועל אתה לוקח על עצמך הרבה. זה מועדון גדול בתקופה קשה ומנטלית זה קשה מאוד. אנשים לא מבינים מה זה להיות במאבקי ירידה עם מועדון גדול - ולא פעם אחת. אני מרגיש שאני צריך אנרגיות חדשות, המועדון מרגיש ככה וזה בסדר. אני מחפש את האתגר הבא, להראות את האיכויות שלי וליהנות. חו"ל? הכול פתוח, יש בי את זה עדיין, אבל זה צריך להיות משהו נכון עבורי ועבור המשפחה שלי. אני מאוד אשמח אם זה יקרה".