זה שוב הפסד כואב בשלב הנוקאאוט, אבל הפעם ההדחה ברבע גמר גביע העולם מרגישה שונה - אין קריאות זעקה לטיפול שורש לאומי מדוע שוב הנבחרת הלאומית קרסה ברגע האמת, או לחילופין דרישות קולניות לסיום העסקתו של האיש שמנווט את שלושת האריות, גארת' סאות'גייט, ששוב כשל להביא את אנגליה לארץ המובטחת. ההפסד המינימלי לאלופת העולם, צרפת, מתקבל בתסכול לצד שאלה מרכזית שצצה בהקשר האנגלי באופן קבוע ברגעי האמת - 'מדוע הנקודה הלבנה כל כך אכזרית למולדת הכדורגל?!'.
תוכנית המשחק המקורית של סאותג'ייט עבדה באופן חיובי ולאורך מרבית שלבי המשחק אנגליה הייתה עדיפה על נבחרתו של דידייה דשאן כאשר קייל ווקר עמד בגבורה במשימה בה כשלו מרבית שחקני ההגנה ברחבי הגלובוס - לעצור את קיליאן אמבפה. החל מנתוני החזקת הכדור, כמות הקרנות או מספר הבעיטות למסגרת, האנגלים שידרו בטחון עצמי גבוה לצד נינוחות ושלווה שברגע האמת, כאשר הם יצטרכו למצוא פתרון התקפי, החוליה הקדמית תצליח לספק את הסחורה כפי שעשתה זאת באופן מרשים לאורך מרבית שלבי הטורניר עד כה.
הידיעה כי מרוקו חוללה סנסציה במשחק המוקדם, העניקה לאוהדי נבחרת שלושת האריות משב אופטימיות גדול טרם שריקת הפתיחה ופנטזיות על העפלה לגמר מונדיאל ראשון מאז היום ההיסטורי על אדמת הממלכה ב-1966. על אף זהות היריבה המאתגרת המפרידה בין אנגליה ובין מאבק אפשרי בשלב ארבע האחרונות, המומנטום העצום שהנבחרת של סאות'גייט בנתה באופן עקבי לאורך הטורניר, גרם לתחושה שצרפת בגרסתה הנוכחית היא יריבה עבירה בהחלט.
אולם, המציאות האכזרית שהכתה בפניה, השיבה את מולדת הכדורגל לנקודות שפל היסטריות שספק אם אי פעם יימצא פתרון מקומי ומקצועי להן - בעיטת העונשין מן הנקודה הלבנה. הארי קיין, במשחק מצוין ודומיננטי, הצליח בהזדמנות הראשונה מן הנקודה הלבנה לכבוש ולהשוות את שיאו האגדי של וויין רוני עם 53 שערים במדי הנבחרת הלאומית. שער השוויון שקיין כפה, העניק לאנגליה תחושה ששוב יש לה את ההזדמנות ליצור מצבים ולהשתלט על קצב המשחק באופן טוטאלי מול נבחרת צרפתית שניסתה למצוא פתרונות שונים, ועל הדרך נהנתה גם מתצוגת שיפוט (נוספת) חלשה ונטולת עקביות.
השער השני שנכבש על ידי הטריקולור מראשו של אוליבייה ז'ירו הבלתי נגמר היה מרסק סופית ומנטלית נבחרות אנגליות אחרות בעבר הרחוק, אבל לא את אנגליה הנוכחית בגרסתה העדכנית תחת הנהגתו של סאות'גייט. הפנדל השני שהוענק לאנגליה לאחר בדיקת של מערכת ה-VAR, הביא לקיין את ההזדמנות לאזן את התוצאה, דקות לפני סיומו של הזמן החוקי.
בתסריט הוליוודי בגרסה האירופית, קיין שוב עמד בסמוך לנקודה הלבנה לשחזור העימות הישיר עם לא אחר מאשר הוגו לוריס, שחולק עמו חדר הלבשה שנים רבות כשוערה וקפטן קבוצתם המשותפת, טוטנהאם הוטספר. מאות, אם לא אלפי פעמים, השניים תרגלו בעיטות עונשין מ-11 מטרים בקדנציה המשותפת שלהם עד כה בצפון לונדון, כשהשניים נחשבים לקרובים ביותר על ומחוצה לכר הדשא. הם היו שם לאורך שנים, האחד לצד השני, ברגעי האושר הדרמטיים ובחגיגות על כר הדשא באמסטרדם ארנה כאשר טוטנהאם הדיחה את אייאקס בדרמטיות בחצי גמר ליגת האלופות לפני למעלה משלוש שנים. הם חוו רגעי שפל כמו התבוסה האחרונה לארסנל בדרבי המקומי באוקטובר האחרון. מבלי הנפה של גביע בודד במדי הספרס, השניים כבר נחשבים לאגדות מועדון.
בדקה ה-85 הם היו שוב יריבים ישירים משני צדי ההתמודדות בניסיון לממש את ההצלחה הלאומית האישית של קבוצתם. קיין, שנחשב לאחד מבועטי הפנדלים האמינים והעקביים ביותר בפרמיירליג, שלח את הכדור גבוה מעל המסגרת של לוריס (שאגב, הימר הפעם גם לפינה הנכונה) בשחזור כושל שהעלה נשכחות מהחמצת הפנדל הטראגית של רוברטו באג'יו במונדיאל 1994. שוב פנדלים, שוב אנגליה בועטת בדלי ברגע האמת ושוב התקוות להשיב את הכדורגל הביתה נגוזו באופן טראומתי.
קיין, מתוקף היותו קפטן הנבחרת הלאומית, לא התנער ממחויבותו התקשורתית והתייצב בפני המצלמות לראיון מורכב דקות לאחר סיום המשחק, ובעיקר דחה את ההצעה כי הטכניקה שבה השתמש בהצלחה בבעיטת העונשין הראשונה נגד לוריס, היא שהובילה להחמצה בהמשך ושעליו הייתה האחריות להפגין יצירתיות ולפעול אחרת.
"לא, בדיעבד אני לא חושב שהייתי צריך לחשב מסלול מחדש ולפעול אחרת, גם במסגרת הליגה כשאני נערך לפנדלים מרובים אני מתכונן מראש להיכן לבעוט, לא הייתי מגדיר את ההכנה שלי כשגויה הערב", הדגיש הקפטן האנגלי. "הביצוע לא תאם את התכנון, וזה החלק המתסכל יותר מכל. אני מאוכזב, זה כואב מאוד, כי הייתה לנו האמונה עוד לפני המשחק כיחידה מאוחדת שנצליח לגבור על הצרפתים. כקפטן אני מודע לאכזבה האישית וזאת תחושה שתלווה אותי במיוחד כשמדובר בגביע העולם - זה אירוע שקורה רק פעם בארבע שנים וההצלחה תלויה לרוב בפרטים הקטנים, כשהערב הפרט הזה שהגיע ממני - כשל ברגע האמת".
הפנדל הכושל שמנע מאנגליה את השוויון המיוחל ואת ההזדמנות לשוב ולהכתיב את קצב המשחק מול אלופת העולם, היה דוגמא נוספת לסדרת החמצות טראגיות מן הנקודה הלבנה שחקוקים בתולדות הנבחרת האנגלית ותחושת ההחמצה שתואמת באופן זהה לכשלונות העבר. החל מהחמצת הפנדל של סטיוארט פירס במונדיאל באיטליה או החמצתו של מאמנו הנוכחי של קיין, גארת' סאות'גייט, באצטדיון הלאומי נגד גרמניה ביורו 1996, הנקודה הלבנה נוטה שלא לעמוד לצדם של שלושת האריות ברגעי ההכרעה, כשעיני האומה כולה נישאת אליהם. ההחמצה המשולשת של סאנצ'ו, ראשפורד וסאקה ביורו האחרון, גרמה לפצע מדמם עוצמתי בלב האנגלי, אך היו אלה בעיקר הקריאות הגזעניות הדוחות שהציפו את הרשתות החברתיות בימים שלאחר הערב המאכזב נגד איטליה שחשפו שסע חברתי עמוק ובלתי ניתן לאיחוי בחברה המקומית.
הפנדל שהוחמץ על ידי הארי קיין, קפטן הנבחרת שנחשב למניה בטוחה ואמינה כשמדובר בבעיטות הכרעה מן הנקודה הלבנה, הציב שוב מראה כנה בקרב האוהדים האנגלים על כך שנבחרתם הלאומית אמנם מצליחה להגיע בקביעות לרגעי ההכרעה ולהציג שיפור מתמשך מטורניר לטורניר, אך עקב האכילס הלאומי - בעיטות העונשין מ-11 מטרים - שוב מנעו משלושת האריות את היכולת לממש את האיכויות העצומות הקיימות בנבחרת הלאומית. הם הטילו ספק גדול האם אי פעם 'קללת הפנדלים' תוסר באופן רשמי ברגעי האמת הקריטיים על הבמה העולמית.