ביום שלישי זה יקרה - רוברט לבנדובסקי יגיע לאליאנץ ארנה על תקן אורח במדי ברצלונה. אוהדי באיירן מינכן יקבלו אותו ברגשות מעורבים. מצד אחד, אי אפשר לא להריע לאחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון, שכבש 344 שערים בשמונה עונות במועדון. מצד שני, הדרך בה העדיף לעזוב בטריקת דלת, תוך הבעת חוסר שביעות רצון בוטה, הותירה טעם חמצמץ. ניתן לבוא בטענות מוצדקות להנהלה על כך שלא השכילה למנוע את המאבק המתוקשר, אבל גם הפולני לא יוצא נקי מהפרשה.
כך או כך, לבנדובסקי הוא יריב כעת, והקבוצה הבווארית נדרשה לבנות את ההתקפה שלה מחדש. מבחינת המאמן יוליאן נאגלסמן, ניתן לראות את ההתפתחות באור חיובי, כי הוא קיבל הזדמנות להוכיח את כישוריו בתנאים שונים לחלוטין. כל עוד הפולני שלט ברחבה וכבש בכמויות מסחריות, הוא הכתיב באופן אבסולוטי את הסגנון. התלות בו היתה גבוהה, ועובדה היא כי לבאיירן אפילו לא היה גיבוי ראוי בסגל, כי לא ניתן להגדיר כך את אריק-מקסים שופו מוטינג, עם כל הכבוד ליכולותיו המוגבלות. לכן, כאשר נפצע לבנדובסקי במשחק המפורסם מול אנדורה במוקדמות המונדיאל, נקלעה אלופת גרמניה למשבר והודחה על ידי פריז סן ז'רמן ברבע גמר ליגת האלופות באפריל 2021, כאשר האנסי פליק עוד עמד על הקווים. שופו-מוטינג, אגב, מצא את הרשת בשני המפגשים מול האקסית, אבל זה לא עזר בשורה התחתונה.
אז בקיץ, כאשר התברר כי ההחלטה של הפולני בלתי הפיכה, ניגשה באיירן בחדווה לאתגר הגדול. המנהל הספורטיבי חסן סליהמידז'יץ', שספג ביקורת מרובה ומוצדקת מהאוהדים ומהתקשורת, התגאה בהחתמתו של סאדיו מאנה מליברפול, אבל הסנגלי הוא לא תחליף ישיר ללבנדובסקי. מדובר בכוכב על רב גוני, שמילא באנפילד את תפקיד החלוץ המרכזי בסיבוב השני בעונה שעברה, אחרי שלואיס דיאס תפס את מקומו הקבוע באגף השמאלי, אבל הוא לא חיית רחבה טיפוסית, ולנאגלסמן היתה קרקע פוריה לניסויים טקטיים מרתקים.
בעידן לבנדובסקי, היתה באיירן מקובעת למדי על מערך עם חלוץ מרכזי אחד, שני שחקני אגף מובהקים וסוג של פליימייקר שקיבל יד חופשית לאתר שטחים היכן שבא לו - התפקיד האידיאלי עבור גאון כמו תומאס מולר. כעת, על סמך החודש הראשון במסגרות השונות, הגישה השתנתה באופן מהותי. מאנה מוגדר על הנייר כחלוץ מרכזי, אבל נע לרוחב המגרש לא פחות ממולר, בעוד שחקני האגף מקבלים הוראה מפורשת לסטות למרכז לעתים קרובות יותר. כך הם מפנים את הקווים הן עבור הפעולות של שני החלוצים, והן להצטרפות של המגנים - בנז'מין פבאר ואלפונסו דייויס שאוהבים מאוד לתמוך בהתקפות.
מתקבל, אם כך, מערך שניתן לראות בו סוג של 2-4-4 שהופך ל-4-2-4 כאשר הכדור נמצא ברגלי באיירן בחלק המגרש של היריב. הרביעיה הקדמית גמישה מאוד עם חילופי מקומות תכופים בין כל המעורבים, והדבר עשוי להקשות מאוד בשמירה עליהם. לקבוצות שהתמודדו מול באיירן בעידן הקודם היה קשה עד בלתי אפשרי לפקוח עין על לבנדובסקי, אבל לפחות הן ידעו מראש ממי תבוא הסכנה העיקרית. בעונה הנוכחית אין סקורר מובהק מסוג זה, אבל יתר השחקנים מאיימים על השער יותר מבעבר.
ג'מאל מוסיאלה הרוויח בגדול מהשינוי המיוחל מבחינתו. נער הפלא בן ה-19 זכה לשבחים מפליגים בשתי העונות הראשונות שלו בסגל הבכיר, במהלכן כבש 15 שערים ב-77 הופעות. זה מאזן לא רע עבור קשר צעיר, אבל העונה יש לו כבר 5 כיבושים ב-7 משחקים בלבד, מתוכם רק 4 בהרכב הפותח.
מוסיאלה ניחן ביכולת כדרור מזהירה על שטחים קטנים, ולכן הוא מסוגל למצוא אפשרויות בעיטה כמעט מכל מצב ברחבה. כעת הוא נמצא ברחבה יותר מאשר בעבר, והדבר בא לידי ביטוי כבר במחזור הראשון, כאשר הוא כבש צמד לרשתה של פרנקפורט בניצחון החוץ 1:6. שערו הראשון נבע מהתקפה שהוביל מאנה מעומק המגרש - הסגנלי שיחרר את מולר מימין, ומוסיאלה דחק את הכדור לרשת חשופה כאילו היה לבנדובסקי. שערו השני הגיע אף הוא מעמדת חלוץ מרכזי, בעוד לירוי סאנה מספק את הבישול בכדור עומק.
הבישול המדובר של סאנה מסקרן מאוד, והוא היה סימן לבאות. במשך רוב הקריירה - בשאלקה, במנצ'סטר סיטי ובשנתיים הראשונות בבאיירן - נוהג היה להתייחס אליו כאל קיצוני טהור. סאנה באמת אוהב מאוד לדהור באגף, ויש לו מהירות ושליטה נהדרת בכדור תוך כדי ריצה, אבל מדובר בשחקן רב גוני הרבה יותר עם ראיית משחק משובחת ויכולת לראות שטחים פנויים, והוא מסוגל לתרום רבות גם מעמדה מרכזית. המסירה למוסיאלה, בסגנון קווין דה בראונה, הדגישה זאת היטב, וביום רביעי קיבלנו הצגה נוספת שלו כסוג של קשר מרכזי.
במחזור הפתיחה בליגת האלופות, בניצחון 0:2 על אינטר בסן סירו, הוצב סאנה באגף השמאלי במערך שהוצג בטלוויזיה, אבל בפועל הוא נע למרכז בתדירות גבוהה, והשאיר את כל הקו לרשותו של דייויס. מהעמדה המרכזית, כאילו היה פרנק למפארד, הוא התגנב לעמדות הבקעה שפינו עבורו בתנועה חכמה מאנה ומולר.
בדקה ה-25, הלך מאנה אחורה כאשר יוזואה קימיש התנהל עם הכדור במחצית המגרש שלו. בלמי נראזורי יצאו קדימה על מנת להשגיח עליו, ולחלל שנחשף סאנה כדי לקבוע 0:1. בדקה ה-66, ביצע סאנה שתי מסירות כפולות ברחבה עם קינגסלי קומאן ובעט פנימה - גם אם הנגיעה הראשונה הוכרה בסטטיסטיקה כשער עצמי של דנילו ד'אמברוזיו. העובדה כי שני שחקני אגף לכאורה - סאנה וקומאן - שיתפו פעולה ביניהם במרכז הרחבה מראה כי למיקומים של שחקני באיירן בדפי ההרכב כמעט ואין משמעות. הם נעים לכל מקום, וזה תקף גם לגבי סרג' גנאברי.
בשלב מסוים בתחילת הקיץ, נדמה היה כי גנאברי ילך בעקבותיו של לבנדובסקי ויכפה מעבר. ואולם, במקום להעמיק את הסכסוך עם ההנהלה, הוא בחר להאריך את החוזה עד 2026, וכעת שותף לרוטציה בחלק הקדמי החדש. גם הוא, כמו סאנה וקומאן, מסוגל בקלות לפעול במרכז המגרש, וגם כחלוץ. גם הוא עשוי להרוויח לא מעט מהעזיבה של הפולני, גם אם מאזנו היה מרשים מבחינת כיבושים גם בעונות הקודמות.
זה לא אומר שהכל ורוד, והנקודות יושגו ללא בעיות על בסיס שבועי. אחרי נצחונות בשלושת מחזורי הפתיחה, נתקלה באיירן ביכולת עילאית של השוער יאן זומר בתיקו 1:1 מול מנשנגלדבאך, ולא הגיעה למצבי הבקעה בתדירות מספקת בתיקו 1:1 באיצטדיונה של אוניון ברלין במחזור הקודם. האלופה ירדה למקום השלישי, והיא תשמח לחזור למסלול הנכון על חשבונה של שטוטגרט שתגיע לביקור בשבת (16:30, ספורט3). לא ברור במי יבחר נאגלסמן ברביעיה הפותחת בהתקפה, אבל כדאי מאוד לשים לב לחילופי המקומות הבלתי פוסקים בין כל השחקנים. ניצחון משכנע יהיה חיוני כדי להגיע לקרב עם לבנדובסקי במצב רוח מרומם, ואז יוכל הפולני לראות מקרוב כיצד מתפקדת קבוצתו לשעבר בלעדיו.