אתמול (שישי) הגיע אלכסנדר קוזלוב, חלוץ בן 29, לעיסוי שגרתי אחרי אימון של קבוצת זורקי מהליגה השלישית ברוסיה. זמן קצר לאחר מכן, הוא הכחיל, איבד את ההכרה והרופאים לא הצליחו להצילו. דווח כי סיבת המוות הייתה קריש דם שהשתחרר. כאשר קראו האוהדים בתקשורת על האירוע הטרגי, הם חשו שהשם מצלצל להם מוכר. היה צריך לחשוב קצת, אבל במהרה כולם כבר ידעו מדוע - קוזלוב אמנם נשכח מזמן ונעלם לחלוטין מהתודעה, אבל אי אפשר היה לשכוח אותו לגמרי. פעם, לפני יותר מעשור, הוא היה אמור להיות יורשו של אנדריי ארשבין. לפחות.
כל מי ששיחק עם קוזלוב בנבחרות הצעירות, שם עמד ממוצע הכיבושים שלו על יותר משער למשחק, נדהם מיכולותיו. הוא נתפס ככשרון הרוסי הגדול של המאה ה-21, העילוי שמסוגל לעשות צחוק מכל שחקן הגנה. הסקאוטים מרחבי היבשת הכירו אותו הרבה לפני האוהדים הממוצעים במולדת. כאשר היה קוזלוב בן 15, הוא נסע עם ספרטק מוסקבה לצרפת לטורניר בינלאומי השתתפות קבוצות ילדים של מועדוני פאר רבים, ובלט מעל כולם. במשחק מול אנדרלכט, הוא הצטיין יותר מרומלו לוקאקו, הצעיר ממנו בחודשיים.
אז, בשלב מסוים, ניגשו אליו סוכנים איטלקים וטענו כי אינטר ומילאן מוכנות לקחת אותו לאקדמיה שלהן - כאן ועכשיו. קוזלוב סירב. הוא העדיף להישאר בסביבה המוכרת במוסקבה, שם כבר החתימה אותו ספרטק על חוזה מקצועני והבטיחה הרים וגבעות. תוך זמן קצר הוא כבר התאמן עם הסגל הבכיר והרשים את הכוכבים הוותיקים. לא במקרה הוא התאמן לאורך תקופה ארוכה עם שחקנים המבוגרים ממנו בשנתיים. הוא אמנם היה נמוך מרוב השחקנים גם בשכבת הגיל שלו, אבל אתלטי באופן יוצא דופן וזריז הרבה יותר מכולם.
דמיטרי גונקו, שאימן אז את הנערים של ספרטק, טען: "היה לאלכנסדר כושר פריצה מטורף. הוא היה מסוגל לזנק מהמקום ולהשאיר את השחקן ששמר עליו מאחור תוך שבריר שניה. הוא גם לעצור, לשנות כיוון, לבצע תנועות בלתי צפויות. זו תכונה נדירה, בוודאי אצל שחקנים בגילו. בנוסף, הוא שלט בכדור בשתי הרגליים וניחן בבעיטה מצוינת בשתיהן. בהופעת הבכורה בקבוצה הצעירה הוא כבש שלושער בדרבי מול דינמו. אי אפשר היה לעצור אותו".
סוכנים החלו לנסות לעשות עליו קופה גם בתוך רוסיה. ב-2009, נוצר קשר עם סוכן מפוקפק שגרם לקוזלוב להאמין כי צסק"א מוסקבה תרצה להחתימו ולהעניק לו שכר גבוה יותר. דמיטרי אוליאנוב, כוכב הפועל חיפה לשעבר שאימן את נבחרת הנערים של רוסיה באותה תקופה, סיפר אז: "קוזלוב הוא השחקן הכי מוכשר שלנו, אבל הוא לא השתתף במוקדמות אליפות אירופה כי הפסיק להתאמן עם ספרטק. יש לו חוזה, אבל הסוכן שלו מציב דרישות לא הגיוניות. זה עלול להיות מסוכן מאוד מבחינה נפשית". בסופו של דבר, נפתרה הבעיה בהתערבות אנשי העולם התחתון שאוהדים את ספרטק - והסוכן המפוקפק הוזז בהוראתם הצידה.
בהדרגה החלו השמועות על כישוריו להגיע גם לאוהדים, והם התרגשו לראות את קוזלוב בפעולה בהופעה קצרה כמחליף באפריל 2010, חודש אחרי יום הולדתו ה-17. בחלוף חצי שנה, הגיעה גם הבכורה בליגת האלופות, נגד צ'לסי בסטמפורד ברידג'. ספרטק הובסה 4:1 על ידי הכחולים, אבל הנער הותיר רושם חיובי, ובמפגש מול ז'ילינה כבר פתח. מי יכול היה להעלות אז בדעתו כי תהיה זו הפעם היחידה בחייו בהרכב ספרטק? המחשבה על כך בלתי נתפסת. קוזלוב הזכיר בתנועותיו את ארשבין ונהנה מכל דקה על המגרש. 2011 הייתה אמורה להיות שנת הפריצה שלו. במקום זאת, הוא דווקא קיבל פחות הזדמנויות מהמאמן ואלרי קרפין.
למה? על כך אין תשובה חד משמעית, וקוזלוב עצמו מעולם לא הצליח לפענח את הסוגיה. הוא היה מאושר עד הגג לכבוש את שערו הראשון בגיל 18, במשחק הצמרת מול אנז'י מחצ'קלה המתעשרת עם רוברטו קרלוס. הביצוע הזה הדגיש את סגולותיו - החלוץ קיבל את הכדור בפינת הרחבה, עבר את הבלם בהטעיה מושלמת ברגלו הימנית, האיץ ובעט מיד לרשת בשמאל מזווית קשה. השוער המתין למסירת רוחב ופישל, אבל זה לא גרע דבר מההצגה. היציעים באדום-לבן חגגו ניצחון 0:3, וקוזלוב כיכב בכותרות, אולם במקום לפתח את התנופה הוא לא קיבל אפילו שניה על הדשא במשך חודש לאחר מכן.
"כדי לשחק בהרכב בגיל 18, אתה צריך להיות מראדונה או מסי. קוזלוב עוד צריך להשתפר", הסביר קרפין - וזו הגישה שגרמה לצעירים רבים מדי לגווע. ב-2012 הושאל קוזלוב לליגה השניה, וגם שם לא האמינו בו. ב-2013 הוא חזר למילואים של ספרטק, והפגין פחות ניצוצות מהצפוי. ואז, בתחילת 2014, הוא קרע את הרצועות בברכו. את כל הרצועות ללא יוצא מהכלל - הוא הרגיש שרגלו כמעט נתלשה למרות שהתיקול לא היה ברוטלי במיוחד. "טרקטור דרס אותך?" שאל אותו הרופא - ומאז הוצגה הפציעה הזו כקשה ביותר שניתן לקבל בברך. נדרשו מספר ניתוחים במשך חודשיים על מנת להתחיל את תהליך ההחלמה שנמשך קרוב לשנה.
כאשר חזר לכשירות, גילה קוזלוב שהזריזות נעלמה. הוא כבר לא היה רלוונטי אפילו עבור קבוצת המילואים, והמועדון איבד בו עניין. "היחס כלפיי אחרי הפציעה היה שונה בתכלית. לא ספרו אותי בכלל. לא הצלחתי להבין את זה. כדי להשתקם אחרי פגיעה כזו דרוש אמון, אבל לא קיבלתי אותו מאף אחד. איך הם ציפו שאחזור מיד ליכולת שלפני הפציעה, ועוד לבד? היה צריך לעזור לי קצת, לתת לי לצבור דקות. הם התעלמו ממני. כשהחוזה הסתיים, אף אחד אפילו לא אמר שלום. שוחררתי, וזהו", סיפר לימים קוזלוב.
כל ניסיונותיו לקבל תשומת לב מינימלית ברוסיה עלו בתוהו. קוזלוב התקבל לשלושה מועדונים בליגה השנייה, ובכולם היה שחקן ספסל זניח ומיותר. רק במדינות השכנות הייתה לו הצלחה מסוימת. ב-2017 הוא בילה עונה באוקז'טפס הקזחית, שם התמודד באופן אירוני מול קייראט בה שיחק אז ארשבין בכבודו ובעצמו. "היורש" החליף אז כמה מילים עם המקור, וכוכב העבר הביע תקווה שהכל עוד יסתדר מבחינתו, אבל זה לא קרה.
ב-2019, כשכבר היה בן 25, הרחיק החלוץ עד ארמניה, שם שיחק על בסיס שבועי, כבש ארבעה שערים, והפגין אופטימיות. "אין לי במה להאשים את עצמי. לא שתיתי, לא עישנתי, לא הפרתי משמעת, השקעתי תמיד באימונים. אני אסיר תודה למאמנים רבים שהדריכו אותי, ואני עדיין אוהד ספרטק כי זו הקבוצה שלי. כן, הפציעה הרסה המון, אבל אני עדיין צעיר. אני בריא עכשיו, כשיר לגמרי, וכל כך רוצה לחזור. אני עוד צעיר. אעשה כל מה שאני יכול", הוא סיפר אז. אולי הוא קיווה שמישהו יקשיב לו, אבל אלה היו אשליות חסרות בסיס.
מי יודע, אולי גם כאשר התאמן עכשיו לקראת פתיחת העונה בליגה השלישית הוא עדיין חלם על משהו, אבל זה כבר לא רלוונטי. רק אחרי מותו, נזכרה ספרטק בקיומו ופירסמה מודעת אבל - וגם האוהדים מתגעגעים לפתע לנער שהיה אמור לכאורה להיות אחד הטובים בגילו באירופה כולה וסיים את הקריירה עם שער אחד בלבד בליגה הרוסית.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק