מעייני השועה: הגול הגדול בקריירה של ירדן שועה

עבור כדורגלן, המשחק מורכב מפסיפס של עשרות אלפי רגעים, רובם לא משמעותיים, אבל רגע אחד עשוי להשפיע על התודעה לנצח. כולנו זוכרים את יד האלוהים של דייגו מראדונה או את ההחלקה של ג'ון טרי בגמר ליגת האלופות. מורשת שלמה יכולה להיבנות, מורשת שלמה עלולה להימחק.

השער שכבש אמש ירדן שועה בנוף הגליל לא ייזכר, מן הסתם, כגול משמעותי אפילו בקנה מידה ישראלי, אבל החשיבות שלו עבור לא מעט גורמים - מבית"ר ירושלים כמועדון, דרך יוסי אבוקסיס ועד שועה - עשויה להתברר כגדולה מאוד. תאורטית, בית"ר עדיין לא הבטיחה הישארות בליגת העל. מעשית, הסיפור הזה גמור. צריכים לקרות דברים מאוד מוזרים כדי שהיא, דווקא היא, תרד ליגה.

מאחר שהיא נשארת, שווה לתהות מה היה קורה לו בית"ר כן הייתה נושרת ללאומית. הנזק התדמיתי היה משליך לא רק על המועדון, אלא על מי שהוביל אותו לשם. שועה היה זוכה לזרקור מרכזי. הרבה נאמר עליו, בדרך כלל בהקשרים שליליים. לארווין קומאן לא הייתה סבלנות אליו, באימונים הוא לא מתאמץ, במשחקים הוא לא רץ. אולי הוא מבין את זה ואולי לא, הקריירה שלו כבר הרבה זמן תלויה על בלימה.

ואז הגיעו הבישול לפלייטר מול אשדוד ואחר כך השער נגד נוף הגליל. שועה הפך לגורם הישיר להישארות של בית"ר ירושלים בליגה. לא נשמע מופרז להניח שהשערים הללו אולי הצילו לו את המשך הדרך. לבית"ר מצפה קיץ קשה, לא בטוח שהוא יישאר. אם כן ואם לא, התפוקה במשחקים האחרונים צפויה להעלות את המניות שלו וגם את הביקוש. מה יהיה אחר כך? אלוהים גדול, אבל לפחות את הקיץ הזה הוא הציל.

בית"ר נשארה בליגה, אבל גם אחרון אוהדיה יודע שהעונה הזאת הייתה רק הקדימון לקיץ סוער, שכולנו יודעים איך יתחיל, אך לאיש לא ברור כיצד יסתיים. במצב הנוכחי בית"ר היא קבוצת תחתית לכל דבר ועניין, זו תהיה ברירת המחדל שלה. בהנחה שחוגג לא ישחרר ולא יהיה רוכש, היא תתמודד, במקרה הטוב, עם תקציב מינימלי שיאפשר לה לפתוח את העונה. הבור הכלכלי עלול להתרחב ואיתו גם המקצועי.

לפני כחודשיים וחצי הועלתה כאן תאוריית ה"תמיד יש שתי קבוצות יותר גרועות" שיירדו במקום קבוצה גדולה. התאוריה הזאת הייתה בסכנה ממשית, אבל ארבעה ימים לאחר הטור ההוא מונה יוסי אבוקסיס למאמן ובית"ר הצליחה סופסוף להרים את עצמה לקיר הטיפוס שנותן לה עוד עונה בליגת העל. להמר כעת מה יקרה איתה בעתיד כמוהו כמו לנחש איך תיראה המפה הפוליטית המוטרפת שלנו ב-2029. המועדון הולך אל הלא נודע ויהיה עסוק בהישרדות. אנחת הרווחה מההישארות הזאת צפויה לפנות מהר מאוד את מקומה לענן של דאגות. כך או כך, את שלה היא עשתה וניצלה את העובדה שהפועל ירושלים ונוף הגליל לא מסוגלות לצבור נקודות.

כמו שועה, ירידה הייתה יכולה לספק מכה אנושה גם לקריירה של אבוקסיס. המאמן, שרק לפני פחות משנתיים הוזכר כמועמד לנבחרת ישראל, צלל יחד עם בני יהודה למרתפים שכוחי האל של הליגה הלאומית, רחוק מהעין ורחוק מהתודעה. הבריחה שלו נתפסה כאופורטוניזם, אבל כשאנחנו רואים מה קורה במועדון היום, ניתן להבין שהוא לא היה הבעיה העיקרית שם.

כך או אחרת, אבוקסיס עשה את המוטל עליו כשלקח קבוצה במצב קשה מאוד והוציא אותה מהבור. עמדת האנדרדוג נוחה לו, שם הוא פורח. להיות פייבוריט עדיין לא מתאים לו, לפחות על פי מה שראינו בבאר שבע. כאן עולה התהייה מה באמת עושה לו ההצלחה במשימה הזאת, האם היא החייתה לו את הקריירה, או קיבעה את מעמדו בקבוצות קטנות?

בשנות ה-80 שיחק בליגת העל יחיאל אבן צור, קצב מקצועי שלא התבייש להתגאות בכך שתפקידו במגרש הוא לקצור רגליים של שחקנים יריבים. הדבר היחיד שאפשר להגיד לזכותו של הכדורגלן הברוטאלי הזה היה שהוא הפך את עצמו לסוג של גיבור תרבות ולשם נרדף לכסאח, במיוחד אחרי שכמעט עקר בבעיטה את הלב של יגאל מנחם ממכבי נתניה. גם הוא קיבל אדומים ישירים, אבל בתקופה ההיא היה מותר הרבה יותר ומה שנתנו לו הוא לקח.

אבן צור הצליח להגיע למעמד של קאלט, אבל שחקנים מסוגו די נעלמו מהעולם. השופטים פחות רחמנים, גם המצלמות חושפות יותר. ועדיין, יש כאלה שמצליחים לחמוק ולהלך בין הטיפות. אחד מהם הוא הוא תמיר גלזר, שבפחות משלוש עונות בבוגרים צבר 28 כרטיסים צהובים בלי הרחקה אחת. גלזר יודע לעשות את העבירות הנכונות, ומשחקת לטובתו גם העובדה שהפועל חדרה לא בדיוק נמצאת תחת אור הזרקורים. הבעיה שהעבירות שלו מסכנות לעתים קרובות קריירה של שחקנים. הפגיעה בחנן ממן היא לא הראשונה. לפני מעט יותר מחודש הוא עלה אפילו על העצבים של מנחם קורצקי אחרי שכמעט הורחק בתחילת המחצית השנייה.

איתי שכטר החל לסבול בשלהי הקריירה מהדימוי הרע שיצא לו. שנים של מוניטין גרועים שפיתח כצוללן התחילו לעלות לו באי-שריקות לטובתו, ברחבה וגם מחוצה לה. במקרה של גלזר מומלץ לשופטים לא לחכות יותר מדי. בעיניי, מעתה הוא אמור להיות מועמד להרחקה בכל משחק. אחרי התיקול הקשה על ממן, הקרדיט שצבר אמור להיות ממוצה. אף אחד לא יכעס אם הוא ילמד את הלקח ואחרי אדום או שניים יתחיל, לשם שינוי, לשחק כדורגל.

אחת המחאות המוצדקות של אוהדים היא ההתייחסות המפלה בין ההוויה שלהם כאוהדים לאזרחים. אם עובר אורח יותקף במוט ברזל בעת הליכה שגרתית ברחוב, תלונתו תטופל בצורה אחרת מאשר בתגרת אוהדים לפני או אחרי משחק.

אבל יש לכך גם צד שני, ולמרבה הצער הוא בא לידי ביטוי בנסיבות טראגיות - הפיגוע בדיזנגוף בליל חמישי. אוהד הפועל תל אביב רועי פוליטי יזם הסעה להלווייתו של אוהד הקבוצה תומר מורד, שהיה אחד מנרצחי הפיגוע. במועדון נרתמו להצעה והוציאו אוטובוסים ללא תשלום להלוויה בכפר סבא ומשם לאצטדיון טרנר, יוזמה יפה שלא יכולה להתקיים בשום מרחב אחר במגזר החילוני. הצד היפה של אוהדי הכדורגל.