ריצ'רד דאן היה הסמל האחרון של מנצ'סטר סיטי לפני עידן המיליונים, ובתשע השנים שלו בצד התכול של העיר בין 2000 ל-2009 הוא הספיק להפוך גם לקפטן הקבוצה וגם לאחד מחביבי האוהדים. אבל הוא לא היה שם בשנים בהן סיטי הפכה משק החבטות של אוהדי יונייטד למועדון העשיר בעולם, וכעת בריאיון לשליח ספורט1 באנגליה הוא מספר על השינוי הקיצוני במועדון איתו הוא מזוהה, על התקופות הסוערות בנבחרת אירלנד ועל שלושת הכוכבים הישראלים ששיחקו לצידו.
סיטי שלך הייתה קבוצה שונה לחלוטין מסיטי הנוכחית והמוצלחת, עד כמה הפערים היו גדולים?
"יש כל כך הרבה מדדים שבהם המועדון השתנה והשתדרג, הרשימה כמעט אין סופית. אבל מה שבוודאות לא השתנה ותמיד היווה התשתית של המועדון זה הקהל שלו. סיטי הוגדר לאורך השנים המורכבות שלו בעיקר כמועדון 'יו-יו', שמתנדנד בין הליגות ללא הפסקה, אבל התמיכה הבלתי פוסקת של האוהדים תמיד הייתה שם באופן דומיננטי גם ובעיקר בתקופות מורכבות שהקבוצה דשדשה בליגות הנמוכות והחלום לשוב לפרמייר ליג היה נראה רחוק מאוד".
אתה מחזיק בשיא הפרמיירליג בשתי קטגוריות: כמות הפעמים שהורחקת בכרטיס אדום וכמות השערים העצמיים שכבשת. באיזה שיא אתה גאה יותר?
"אני לא בטוח בכלל שגאה זו המילה הנכונה להגדיר את השיאים הללו... אבל חלקם בוודאות היו חייבים לקרות. זה לא משהו שאני מתחרט עליו שקרה אלא פועל יוצא של העמדה בה שיחקתי והמהלכים בהם הייתי מעורב, מבחינתי תמיד עשיתי מאמץ עילאי על כר הדשא ואם זה כרוך בתיקול חריף או אם הכדור פוגע בך בזווית לא נכונה ולא מתוכננת וחודר לשער קבוצתך - זה חלק מהמשחק ואנחנו חייבים לקבל את זה".
בוא נדבר על התקופה הממושכת שלך במדי נבחרת אירלנד: העפלתם למונדיאל 2002 ובתחילתו של הטורניר התרחשה התקרית המפורסמת בין רוי קין למיק מקארת'י. עד כמה מאתגרת הייתה האווירה במחנה הנבחרת במהלך הטורניר בעקבות האירוע?
אלו היו חדשות יוצאות דופן כמובן שגררו תגובות זועמות ודיונים באירלנד, אבל מן הצד השני זה הבליט את מה שתמיד היה לנו במסגרת הנבחרת האירית - תחושת האחדות והרצון להיות שם אחד עבור השני. הוגרלנו בהתחלה לבית מאתגר והעפלנו ממנו מהמקום השני ללא הפסדים ועם תיקו מכובד נגד גרמניה שהציגה טורניר גדול מצידה והגיעה עד לגמר. הייתה לנו חבורת שחקנים קרובה מתמיד וכמובן שכולנו היינו שמחים לראות את רוי נשאר איתנו אבל השורה התחתונה היא שבסופו של דבר הוא עזב את המחנה
אי אפשר להטיל ספק בתרומה של רוי קין לאורך השנים לנבחרת אירלנד, הוא היה הקפטן והמנהיג שלנו והתקרית בסייפן היה מצערת, אבל בסופו של דבר לדעתי כנבחרת היינו חסרי מזל: הצלחנו להתגבר על התקרית ולהעפיל לשמינית הגמר שם הודחנו על ידי ספרד בפנדלים, ועבור נבחרת כמו אירלנד זה בהחלט היה הישג מרשים".
אתה מחזיק בהיסטוריה יוצאת דופן בהיבט הישראלי כאשר שיחקת עם שלושה ישראלים שונים. בוא נתחיל עם הראשון, אייל ברקוביץ', איתו שיחקת בסיטי. אייל זכה גם בתואר 'שחקן העונה' והספיק להסתכסך עם המנג'ר קווין קיגן עד שהמשיך ליעד הבא, אבל מהזווית המקצועית, עד כמה אייל היה מרשים בתקופתכם המשותפת במועדון?
אייל היה שחקן מוכשר מאוד וכולנו ידענו שכשהוא הגיע לסיטי מגיע לא רק שחקן מנוסה אלא גם דמות עם אישיות מעניינת. הוא מסוג השחקנים המיוחדים שרוצים את הכדור אצלם כל הזמן וכששיחקנו בצ'מפיונשיפ היה לו שילוב נהדר עם עלי בנערביה. השניים הללו היו כל כך יוצאי דופן בכישרון ןבאיכויות שהם נתנו לנו כקבוצה, שיתר השחקנים פשוט יכלו ללכת הביתה ורק עם שניהם היו זוכים בצ'מפיונשיפ. עד כדי כך הם היו טובים.
היצירתיות שלו, היכולת שלו לכדרר ולהתל בהגנות היריב הייתה נדירה, אבל מעבר לכשרון שלו מעבר להכל - אייל רצה להנהיג, הוא רצה לראות שיפור תמידי אצל כל השחקנים לקבוצה, הוא ווינר אמיתי וזה החותם העיקרי מבחינתי שהוא הותיר בחדר ההלבשה שלנו: הרצון לנצח כל הזמן, הוא לא הרפה ודחף את כל הסגל עם רוח הלחימה והכריזמה שלו על בסיס יומי".
ישראלי נוסף ששיחקת לצידו תקופה קצרה בסיטי הוא טל בן חיים. יש המגדירים אותו כשחקן ההגנה הישראלי הטוב בכל הזמנים, מה אתה בעיקר זוכר מתקופתכם בסיטי ומה היה חסר לטל כדי להישאר במועדון לאורך זמן רב יותר?
כשטל הגיע לסיטי המועדון היה בעיצומו של תהליך מעבר, תמיד חיפשו את המנג'ר הבא ואת האתגר המקצועי הבא, אבל מה שהרשים אותי בטל מיד כשהצטרף היה הרצון העז שלו לבנות מערכת יחסים באופן מיידי, על הדשא ומחוצה לו. טל היה אדם מאוד סקרן, הוא רצה לדעת דברים, לבנות כימיה הגנתית, חשב איך הוא יכול להשתפר ולהתאים עצמו לשיטה ולמועדון באופן כללי.
כבלם אתה מוכרח לסמוך על השותף שלך וליצור הבנה כמעט עיוורת. אמונה תמיד הייתה עבורי מילת המפתח, אם אני מסתער על החלוץ מצד ימין או על כדור אבוד אני מוכרח לדעת במאת האחוזים שהשותף ההגנתי שלי יגבה אותי לחלוטין וזה גם החזון שטל ניסה להטמיע מצידו בתקופה שלו בסיטי".
עם יוסי בניון שיחקת בקווינס פארק רינג'רס במה שהיה היעד האחרון שלו בכדורגל האנגלי, ממה נהנית בתקופתכם המשותפת?
באופן אישי, אני מאוד אוהב את יוסי בניון, הוא בחור נהדר ואני אשתף אותך בסיפור מעניין מתקופת צעירותנו בנבחרות הצעירות. אירלנד פגשה את ישראל בטורניר הכנה באיסלנד ואני זוכר שהתמודדתי נגד בניון, הוא למעשה היה צעיר ממני בשנה וכבר אז חשבתי לעצמי: 'איך אנחנו מצליחים לעצור את הכישרון הזה?', סגנון המשחק והיכולות שלו היו יוצאות דופן וכבר מגיל צעיר הפנמתי שהוא כמעט בלתי ניתן לעצירה.
ובאופן אירוני לאחר שהתמודדתי מולו פעמים רבות בפרמיירליג כשחקן יריב, דרכנו הצטלבו בשלהי הקריירה שלנו דווקא בלופטוס רואד הוא מסוג השחקנים הידידותיים ביותר שאי פעם חלקתי איתם חדר ההלבשה ולאחר שנים שהתמודדתי דווקא נגדו כשחקן יריב, כשהוא הצטרף אלינו בקווינס פארק ריינג'רס הייתה לי הזכות לראות ממבט ראשון עד כמה הוא מוכשר ועקבי".