אז מי צריכה להיות מאוכזבת יותר? ליברפול, שנהנתה מהצגה עילאית של מוחמד סלאח כולל אחד השערים האישיים היפים בתולדות אנגליה, הובילה פעמיים, ובכל זאת לא הצליחה לנצח? או מנצ'סטר סיטי, ששלטה ללא עוררין במחצית הראשונה, יצרה יותר הזדמנויות הבקעה, והפגינה משחק מגוון ושלם יותר? זה הוגדר כמשחק בעל פוטנציאל לסמן את הכיוון אליו הולכת האליפות, ועקרונית שתי הקבוצות יכולות להרגיש מתוסכלות מכך שלא ניצלו את צ'אנס לנצח אותו והסתפקו בתיקו 2:2. אבל אפשר להסתכל על זה גם הפוך - שתיהן רשאיות לחוש סיפוק ושביעות רצון, ושתיהן הוכיחו כי הן ראויות ליטול חלק בקרב הצמוד על הכתר. זה לא היה משחק מושלם של אף אחת מהן, ולעתים ההתמודדות הייתה כאוטית, אבל היא ראויה להיכנס הישר לפנתיאון. איכות הדרמה הייתה ברמה הגבוהה ביותר.
סלאח בתפקיד מסי
האיכות של סלאח כה מזהירה שפרשנים מסוימים בממלכה גורסים כי המצרי נמצא בכושרו הטוב ביותר בקריירה. לא יהיה קל להתעלות על עונת הבכורה באנפילד, במהלכה הפציץ 44 שערים ב-52 משחקים בכל המסגרות, אבל כיום הוא עומד על תשעה שערים בתשעה משחקים, אליהם יש להוסיף גם שלושה בישולים. ברנלי, אי שם במחזור השני, היא היחידה שלא ספגה ממנו ישירות. מעבר לכך, מדובר ברצף מושלם, ואתמול הוא הגיע לגבהים חדשים עם שני מבצעים שהזכירו מאוד את ליאו מסי.
הפריצה שהובילה למסירה המושלמת לסאדיו מאנה הייתה מרהיבה, אבל השער השני מדהים אפילו יותר. היכולת של סלאח לעבור שחקנים על שטחים קטנים בזכות זריזות ושינוי כיוון אינה ניתנת ללימוד. זהו כשרון נטו - הוא לא חושב על המהלך אלא יוצר אותו בזכות אינטואיציה. הצגות מסוג זה אמורות בדרך כלל לנצח משחקים. "יזכרו את השער הזה גם בעוד 60 שנה", אמר יורגן קלופ, אבל היו מקטלגים אותו אחרת לו היה מביא שלוש נקודות. בפועל, הגאונות של סלאח סייעה לאדומים להתמודד עם בעיות רבות שצצו לאורך הקרב, כי מרכז המגרש היה של מנצ'סטר סיטי, ובמחצית הראשונה זה פשוט לא היה כוחות.
הרוטציה המשונה של פפ בחוד
מסירות רבות מדי של ליברפול הלכו לאיבוד, גם בחלק המגרש שלה, ונגד קבוצה של פפ גווארדיולה זה מתכון לבעיות. סיטי השתמשה בכדור באמנות, וגם ביעילות. ג'יימס מילנר, בעמדת המגן הימני לאור חסרונו של טרנט אלכסנדר-ארנולד הפצוע, סומן כחוליה החלשה, וזה לא מקרי כי פיל פודן חגג משמאל עם שתי הזדמנויות גדולות לפני ההפסקה, ומשם הוא גם סיפק את ההגבהה לראשו של קווין דה בראונה שהיה אמור לקבור אותה ברשת.
סביר כי אחוז ניצול המצבים היה משתפר לו היה לאלופה חלוץ מרכזי, אבל היא כשלה כידוע בניסיונה להחתים את הארי קיין, וגווארדיולה - בלית ברירה אך עם המון רצון - הולך על רוטציה לא צפויה בעמדת "תשע מדומה" האהובה שלו. על אף שגבריאל ז'סוס הוא החלוץ הטבעי היחיד שנותר בסגל בעקבות עזיבתו של קון אגוארו, המאמן הקטלוני מעדיף אותו בשלב זה של החיים באגף הימני. מי אמור להיות במרכז, אם כך? בשבת שעברה, במפגש הגדול בסטמפורד ברידג' נגד צ'לסי, היה זה התפקיד של פודן. ביום שלישי, מול סן ז'רמן בפריז, היה שם סטרלינג. אתמול, בצעד לחלוטין לא שגרתי, תפס את העמדה ג'ק גריליש.
מבחינת רכש השיא מאסטון וילה, זה ממש לא הפתרון האידיאלי - למעשה, זו הדרך להכשיל אותו. גריליש פורח מצד שמאלי, או כאשר יש לו חופש פעולה לראות את התמונה המלאה וליצור כפליימייקר. בחוד, גם אם בתפקיד נייד מאוד, כושר הפריצה הסוחף שלו לא בא לידי ביטוי, ואתמול הוא בדרך כלל לא נראה מחובר למהלכי ההתקפה המוצלחים של התכולים. לכן סמלי כי סיטי הישוותה ל-1:1 דקות ספורות אחרי שגריליש הוחלף. ז'סוס הצטיין במהלך הזה כאשר נע מימין לשטח פנוי במרכז וסיפק אסיסט לפודן - השחקן הטוב ביותר בתכלת, שהצדיק מעל ומעבר את הבחירה בו על חשבון סטרלינג, גם אם מדובר בהחלטה לא שגרתית של פפ.
עדיף להפסיד בפריז מאשר בליגה
סטרלינג משתוקק תמיד לשחק מול האקסית, אבל אתמול הייתה זו הפעם הראשונה בה לא פתח בליגה נגד ליברפול מאז המעבר המתוקשרת והשערורייתי לפני שש שנים, למעט המקרה בו היה מושעה ב-2017. 16 מפגשים היו לסטרלינג נגד סיטי, ורק באחד מהם - במשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות ב-2018 - הוא נותר על הספסל עד אתמול. בסיבוב השני של העונה שעברה, ב-1:4 הקריטי של סיטי באנפילד, הוא אפילו ענד את סרט הקפטן. אבל הנה לכם - הוא ירד מאוד בסדר העדיפויות עוד בשלהי העונה שעברה - והרכישה של גריליש פגעה מאוד בדקות המשחק שלו. בשלושת המשחקים היחידים בהם היה סטרלינג בהרכב העונה, לא הצליחה הקבוצה למצוא את הרשת - הפסד 1:0 לטוטנהאם, תיקו 0:0 בסאות'המפטון, והמעידה הכואבת 2:0 בפריז באמצע השבוע.
אנשי האמירויות בוודאי לא מתלהבים להפסיד לקטארים, וגווארדיולה לא נהנה במיוחד לצפות במסי כובש את שערו הראשון במדי פ.ס.ז' דווקא נגדו, אבל לו היו שואלים את המאמן איזה משחק חוץ הוא היה מעדיף להפסיד בשבוע האחרון, סביר להניח שהיה בוחר את ליגת האלופות. באופן פרדוקסלי למדי, דווקא בצ'מפיונס ליג, למרות שהמפעל קצר הרבה יותר, יש תחושה כי ניתן לתקן את נזקי ההפסד בקלות יחסית. בפרמיירליג, על אף שמדובר ב-38 מחזורים תמימים, לא טריוויאלי לסגור פערים מול היריבות הבולטות. נכון לעכשיו, מפגרת סיטי בשתי נקודות אחרי צ'לסי, ובנקודה אחרי ליברפול - הקבוצה היחידה שנותרה ללא הפסד בפרמיירליג. הפסד לאחת מהן היה מסבך את המצב הרבה יותר.
דה בראונה עם שער ראשון באנפילד
את ההפסד הזה מנע דה בראונה, והעובדה כי הפליימייקר שרד את כל משחקי החוץ הקשים של השבוע, למרות שהקרסול שלו עדיין לא מושלם בעקבות הפגיעה ביורו, היא בשורה אדירה מבחינת מנצ'סטר סיטי. דה בראונה הרס בזמנו את משחק הפרידה של קלופ מדורטמונד, כאשר כבש והנהיג את וולפסבורג לניצחון בגמר הגביע הגרמני במאי 2015. קלופו מעריך אותו מאוד, ורצה מאוד להביאו לבורסיה, אבל הגורל הפך אותם ליריבים תמידיים. הבלגי הוא אוהד ליברפול מוצהר מילדותו, ומשחקים באנפילד מרגשים עבורו במיוחד. עד כה, השער הבודד שלו וכל חמשת הבישולים נגד האדומים היו באצטדיונו הביתי במנצ'סטר. עכשיו יש לו גם שער חוץ נגד ליברפול, ומי יודע - אולי בסוף העונה יתברר שהוא היה חיוני ביותר.
אופיו החזק של דה בראונה הקרין על כל הקבוצה - היה קל להישבר כאשר הקבוצה נקלעה לפיגור אחרי המחצית הראשונה הבזבזנית, אבל האלופה משחקת כמו אלופה. מצד שני, נותרה ליברפול הקבוצה הבלתי מנוצחת היחידה בליגה, וגם קלופ הביע שביעות רצון אחרי שריקת הסיום. "אם לוקחים בחשבון את המחצית הראשונה, תיקו הוא תוצאה מספקת", אמר הגרמני.
לצופים הניטרליים זו הייתה חגיגה - מותחן הפכפך עם תסריט ייחודי והמון הברקות אישיות וקבוצתיות. לקראת הסיום, אף זכינו לצפות בהצלת העונה כאשר הגלישה של רודרי מנעה שער כמעט ודאי של רודרי. היא הצטרפה לשער העונה עד כה, וגם לאחד הבישולים היפים של העונה. כך בדיוק צריך להיראות משחק צמרת חשוב בין שתי הקבוצות הטובות באנגליה. הוא לא נתן אינדיקציה לגבי זהות האלופה, אבל עדיף ככה. אפשר כבר לחכות בשקיקה לקרב החוזר במנצ'סטר באפריל, בתקווה כי הוא עדיין יהיה חשוב מאוד לשתיהן.