להיות פפ גווארדיולה

לפני יורו 2008, צ'אבי הרגיש שברצלונה כבר לא מתנגדת לרעיון למכור אותו. ריאל מדריד הייתה אז אלופת ספרד, ז'ואן לאפורטה תכנן מהפכה בסגל והקשר שהיה אז בן 28 כבר נערך נפשית למעבר. "יצאתי לנבחרת בידיעה שאם תגיע הצעה טובה, ברצלונה תמכור אותי", סיפר צ'אבי בריאיון ל"מארקה" ב-2015. "הסוכן שלי אמר שיש הצעה טובה מבאיירן מינכן, אבל אז פפ גווארדיולה מונה למאמן החדש ולי היה טורניר נהדר ביורו. פפ אמר לי שהוא לא יכול לדמיין את ברצלונה בלעדיי, שזה בלתי אפשרי שאעזוב. הוא הצליח לשכנע אותי".

פפ לא אמור היה לקבל את ברצלונה באותו קיץ. לאפורטה רצה בכלל את ז'וזה מוריניו. מה היה קורה אילו? ניתן רק לדמיין.

עכשיו, יותר מ-13 שנים אחרי אותו קיץ שבנה את אחת הקבוצות המפורסמות בהיסטוריה של הכדורגל העולמי, אותן הדמויות סוגרות מעגל. הנשיא לאפורטה שוב חשב על מאמנים אחרים לפני שנכנע ללחצי האוהדים והתקשורת, וננעל (כמו אז), על קשר שהיה מסמלי המועדון, צבר חוויות וניסיון בקטאר וחוזר במטרה להשיב את הזהות לבארסה, כשמעל מרחף צלו של גווארדיולה. אז האם צ'אבי יצליח להיות פפ?

זו לא הפעם הראשונה שצ'אבי נדרש להתמודד עם השאלה הזו. היא ליוותה את תחילת דרכו כשחקן במשך לא מעט שנים. רבים זוכרים את השחקן שעמד במרכז הטיקי-טאקה של ברצלונה וניהל את מרכז השדה של נבחרת ספרד בימי הזוהר שלה, אבל בדרך להשגת המעמד שלו בטופ העולמי היה עליו להתגבר על לא מעט מהמורות.

גם אז היה כבר בדרך החוצה מברצלונה, לאחר שלא הצליח להיכנס לנעליו של גווארדיולה. צ'אבי הורד בחזרה לקבוצת המילואים וקיבל הצעה ממילאן, אבל אמו הכריחה אותו להישאר. "היה מלחיץ לצמוח כקשר בצלו של גווארדיולה, אבל זה לא היה באשמתו", סיפר צ'אבי בימיו כשחקן. "הוא באמת התייחס אליי הכי טוב שאפשר, תמיד תמך בי וביקש שלא אתייחס לכל ההשוואות והביקורות".

הסבלנות השתלמה אז לברצלונה וגם לצ'אבי. הוא ביסס את מעמדו כאחד השחקנים החשובים בהיסטוריה של המועדון ובסופו של דבר עזב ב-2015 כשבאמתחתו 25 תארים ב-17 עונות, כולל שמונה אליפויות וארבע זכיות בליגת האלופות. בשורה התחתונה, הוא ייזכר ככדורגלן גדול יותר מהאיש אותו התבקש לרשת. מאז הפרידה שלו, בארסה לא התקרבה אפילו לתואר האירופי. חצי גמר אחד, וזה הכול.

פפ, שמאז הקדנציה שלו התחלפו בברצלונה כבר שמונה מאמנים, מקווה שלשני הצדדים תהיה אותה סבלנות כדי לאפשר ליורש שלו על הדשא לבצע מהלך דומה גם על הקווים. "אין לי ספק שצ'אבי מוכן לתפקיד הזה", אמר השבוע מאמן מנצ'סטר סיטי. "הוא מכיר את המשחק, יש לו תשוקה והוא יודע איך דברים מתנהלים במועדון, שזה דבר חשוב מאוד. יש לו גם ניסיון רב מאשר לי היה כשקיבלתי את הקבוצה. אני מקווה שבעזרתו ברצלונה תחזור לגדולתה".

צ'אבי סירב להנהלה הקודמת של ברצלונה ודחה גם הצעה מלאפורטה לטובת הארכת חוזה באל-סעד, אחרי שתמך בכלל ביריבו ויקטור פונט במירוץ לנשיאות. ועדיין, היה ברור שזו רק שאלה של זמן עד שהשידוך הזה ייצא אל הפועל. הרי צ'אבי הוגדר כמאמן העתיד של ברצלונה עוד בשנות ה-20 שלו כשחקן. הוא תמיד למד, תמיד בחן את המשחק מזוויות שונות ואהב את האספקטים שמצריכים חשיבה. זה נועד לקרות.

את הסטאז' בחר לעשות בקטאר. אחרי ארבע שנים כשחקנה של אל-סעד, הקשר מונה למאמן במאי 2019 ולקח את הזמן כדי ללמוד את התפקיד ולהתפתח. בעונה הראשונה לא הצליח לזכות באליפות (אם כי הפסיד רק חמש פעמים), בעונה השנייה כבר דהר אל התואר ללא הפסד וגם העונה הצעיד את אל-סעד לפסגה. הוא עוזב אותה כשהיא בלתי מנוצחת בליגה ואחרי שבעה תארים בסך הכול.

"העברתי שעות בצפייה במשחקי הקבוצה ובהתפתחות שלו מאז שהוא מאמן", סיפר ל"סקיי ספורטס" ביארקי מאר אולאפסון, המשמש כאנליסט הראשי של אל עראבי, אחת היריבות של אל סעד בקטאר. "היה מרתק רק לעקוב אחר התפתחות הגישה שלו מהיום שהתחיל ועד לנקודה בה הוא נמצא כיום. אנשים לא מבינים איזו עבודה הוא עשה באל-סעד. יהיה שטחי לדבר רק על ברצלונה וטיקי-טאקה. מה שהוא עשה כאן מבחינת סגנון משחק ממש מרגש וחדשני".

צ'אבי היה נאמן בתחילת הדרך ל-4-3-3 המסורתי שהכיר מברצלונה, על בסיס משנתו של יוהאן קרויף, אבל בהדרגה הרשה לעצמו לגוון. אל-סעד החליפה שיטות למכביר והעונה הוא שיחק רק עם שלושה בלמים. פעם זה 3-4-3, פעם 3-5-2 ולעתים גם 3-4-1-2. המערך השתנה, אבל המטרה נותרה בעינה: לשלוט בקצב המשחק. או כמו שהיטיב להגדיר באחד הריאיונות שלו כשחקן: "אני אובססיבי להחזקה בכדור". הרי זה מה שלימדו אותו מגיל 11, מהיום שלקח את הרכבת הראשונה מטראסה לברצלונה.

"הדבר הכי חשוב והכי יפה בכדורגל זה להחזיק בכדור ולהתקדם כשהוא ברגליך", הסביר צ'אבי לאחרונה את הקו שלו כמאמן, כשהוא דוגל בשליטה בקצב, לחץ גבוה וכמובן משחק מסירות. "יש שתי דרכים לשחק כדורגל: אפשר לעשות את זה בסגנון הפיזי, הישיר, או בסגנון הטכני, באמצעות נגיעות בכדור וצירופים. זה ויכוח שיימשך לעד, הרי אפשר לנצח בשתי הדרכים. אישית, אני מעדיף למסור, להניע את הכדור. אני מעדיף ליהנות ולגרום הנאה לצופים. זה עניין של טעם".

לזה בדיוק מצפים בברצלונה. אחרי שני מאמנים אפרוריים כמו ארנסטו ואלוורדה ורונאלד קומאן, האוהדים משוועים לסגנון המוכר. ומי כמו צ'אבי מסוגל לספק אותו. ברצלונה שיחקה העונה לפרקים כמו קבוצת תחתית באנגליה, עם קרנות בלי סוף ובלי תכלית, וכדורים ארוכים מבשרי ייאוש לעבר חלוץ מטרה כמו לוק דה יונג. הקבוצה התבטלה בפני מועדונים מהטופ האירופי והתקשתה להכתיב את קצב המשחק אפילו מול יריבות נחותות ממנה. את זה צ'אבי ישנה בכל מקרה, גם אם זה לא יבוא מיד לידי ביטוי בתוצאות.

צ'אבי כאמור יכול היה לחזור עוד לפני כן, אבל בחר להמתין. כמו בימיו כנער, כשלא העז ללבוש את הטרנינג של בארסה ברחוב כי לא רצה לקבל יחס שונה וחשש מתשומת לב מיותרת. עד שהיה ערוך לכך. עכשיו לגישתו הוא מוכן יותר, גם אם המצב הנוכחי של ברצלונה רחוק מלהיות אידיאלי.

אסור לשכוח, צ'אבי נכנס בדיוק לאותה מיטה חולה בה קומאן שכב חסר אונים. המאמן ההולנדי היה הקורבן הקל לסיטואציה קשה, וברצלונה עדיין במשבר. מחליפו בן ה-41 מגיע למועדון מסוכסך ומתוסבך, עם יכולת כלכלית מוגבלת וללא הסופרסטאר שהחזיק את ברצלונה לבדו בשנים האחרונות.

קומאן השאיר לו לפחות בסיס ראוי לעתיד עם שחקנים כמו פדרי, גאבי, ניקו, רונאלד אראוחו ומעל כולם אנסו פאטי שחזר מפציעה קשה ואמור להיות הפנים של המועדון. יש שלד מבטיח תוצרת לה מאסיה, כמו בימיו כשחקן. הוא, מצדו, יצטרך לדעת לתמרן מבחינה פוליטית (סוגיה מורכבת למי שאובססיבי לשליטה), לפגוע ברכש בהתאם למגבלות ובשלב הראשון לפחות לשמור על המקום בליגת האלופות שמשמעותו כסף בטוח.

כמו פפ, גם צ'אבי מקבל לראשונה את ברצלונה אחרי מאמן הולנדי שהתקשורת והקהל רק חיכו להיפטר ממנו (אז רייקארד והפעם קומאן). כמו פפ, גם הוא צריך לבנות קבוצה מחדש ללא הכוכב הגדול שלה (אז רונאלדיניו והפעם מסי) ולהטמיע מחדש את הפילוסופיה המובהקת שמלווה את ברצלונה מאז ימי קרויף. כמו פפ, גם כלפיו יגלו קצת יותר אורך רוח, רק מעצם היותו דמות אייקונית.

את היוקרה לתפקיד ואת הזהות המבדלת את ברצלונה ממועדונים אחרים, צ'אבי כבר החזיר עם מינויו. עכשיו נשאר רק החלק הקטן של ההצלחה.