קיץ התמימות

"יש לנו הרבה שחקנים שמשחקים באירופה ועשו הקיץ הכנה שונה מכפי שהיו רגילים לעשות", התגאה המאמן לואיס פרננדס בתחילת אוגוסט 2011, כאשר בסגל נבחרת ישראל שזימן למשחק הידידות מול חוף השנהב היו 16 ליגיונרים מתוך 21 שחקנים. "זה טוב שהרבה שחקנים שלנו יצאו לאירופה ושקבוצות בחו"ל רואות את הליגה בארץ. זה סימן שיש שיפור".

האופטימיות הזו רווחה באותם ימים בכדורגל הישראלי. זה היה קיץ של תקווה. תחושה של פריצת דרך אמיתית. אחרי שתי הופעות רצופות בשלב הבתים של ליגת האלופות (מכבי חיפה ואז הפועל תל אביב) לפתע היה ביקוש לכדורגלן הישראלי, ולא רק בבלגיה. לראשונה בהיסטוריה, לישראל היה ייצוג בכל אחת מחמש הליגות הבכירות באירופה. חלום. אבל כזה שהתעוררנו ממנו מהר מאוד.

עשור לקיץ שיכול היה לשנות את פני הכדורגל בישראל.

נחזור לפרננדס. ב-20 ביולי 2011, כשבועיים לפני פרסום הסגל, מאמן נבחרת ישראל נסע לאוקזר כדי לצפות במשחק הכנה בו אירחה אלופת צרפת לשנת 1996 את אלופת גרמניה לשנת 1998. בצד אחד ניצב בן שהר במדי אוקזר ובצד השני איתי שכטר כשחקנה של קייזרלסאוטרן (גילי ורמוט הפצוע נעדר). רק חודשיים לפני כן הם עוד היו יחד חלק מהסגל של הפועל תל אביב, והנה הם בהרכבים של קבוצות מהליגות הגדולות באירופה.

הם לא היו היחידים: חברם ערן זהבי חתם לחמש שנים בפאלרמו והפך לישראלי השני בהיסטוריה בסרייה A אחרי טל בנין, תומר חמד נפרד ממכבי חיפה אחרי האליפות וחבר במאיורקה לדודו אוואט שכבר קנה לעצמו שם בלה ליגה, ועדן בן בסט קפץ מהפועל חיפה לברסט אחרי עונה בה היה סגן מלך שערי ליגת העל.

אז בקיץ 2011 חזרנו לאיטליה וצרפת וכך נרשמה נוכחות כחול-לבן בכל חמש הליגות הבכירות באירופה. אלמוג כהן היה בגרמניה עוד לפני הגעת ורמוט ושכטר, אוואט כאמור חיכה לחמד בספרד ואילו באנגליה נותר יוסי בניון, שהושאל בסיום חלון הקיץ מצ'לסי לארסנל והיה השריד האחרון בפרמיירליג אחרי עונה בה היו לצדו גם תמיר כהן, דקל קינן, טל בן חיים ואברהם גרנט. תקדים נקבע.

כעת יש לנו רק שני נציגים בחמש הליגות הגדולות. אחרי הירידה של שון וייסמן עם ויאדוליד, נותרנו עם מונס דאבור בהופנהיים ואליו הצטרף דור פרץ שחתם בוונציה, העולה החדשה לסרייה A - הליגה שהייתה ועודנה הקשה ביותר לפיצוח מבחינת הכדורגלן הישראלי. האם המעבר של קשר מכבי תל אביב לאיטליה היה יוצא לפועל אלמלא היה שחקן חופשי? אפשר להעריך שהסיכוי לכך היה נמוך הרבה יותר. ההצעות על יונתן כהן מהליגה השנייה מעידות על כך.

להבדיל, הנהירה לאירופה לפני עשור גם הכניסה כסף לקבוצות הישראליות. הפועל תל אביב קיבלה כמעט 5 מיליון יורו במצטבר על מכירות ורמוט, שכטר וזהבי. מכבי חיפה אמנם לא זכתה לתמורה עבור חמד שעזב כשחקן חופשי, אבל הרוויחה 2.5 מיליון יורו ממכירת ליאור רפאלוב לקלאב ברוז' וגם מכבי תל אביב (מאור בוזגלו) ובני יהודה (לירוי צעירי) הכניסו כמה מאות אלפי יורו מעסקאות עם בלגיה. שלוש הראשונות גם השתתפו בשלב הבתים של הליגה האירופית והוסיפו לאופוריה.

פרט לישראלים, באותו קיץ מבטיח הצליחה לייצא ליגת העל גם זרים לליגות הגדולות: וינסנט אניימה נפרד מהפועל תל אביב וחתם בליל, פיטר מסיללה הושאל ממכבי חיפה לחטאפה וג'ון קולמה עבר מהירוקים לברסט. אם נצרף אותם, אז סך הכול תשעה שחקנים מליגת העל מצאו מקום בקבוצות מחמש הליגות החזקות ביבשת. וב-2021? רק אחד.

אבל הבועה התנפצה אז מהר מאוד. זו לא הייתה תחילתה של מגמה אלא רק אפיזודה חולפת. כמה מהשחקנים לא מצאו את מקומם עוד בחודשים הראשונים, והאחיזה בחמש הליגות אבדה באופן סופי עם חזרתו של זהבי לישראל בינואר 2013. לאחר מכן נושאי הדגל סיימו את דרכם באירופה (אוואט פרש, בניון ובן חיים חזרו לליגת העל) והכדורגלן הישראלי הסתפק בהבלחות בלבד לאותן ליגות נכספות.

בליגה הצרפתית לא היה שחקן ישראלי יותר משש שנים, מאז ששכטר עזב את נאנט וחתם במכבי חיפה בפברואר 2015. הוא גם האחרון שמצא שם את הרשת. בן בסט ומאור מליקסון חזרו ארצה קצת לפניו ומאז אבד הקשר. בפרמיירליג תיפתח בקרוב עונה שלישית ללא נציג ישראלי, מאז שבירם כיאל הופיע במחזור הסיום של עונת 2018/19 במדי ברייטון מול האלופה מנצ'סטר סיטי. אולי החזרה לסרייה A תעיר גם את החיבורים הללו?

חמישה שחקנים ישראלים עזבו את ליגת העל לטובת חוזה בחו"ל עד כה בקיץ הנוכחי. כאמור, רק אחד מהם קיבל הזדמנות בליגה גדולה. מנור סולומון צפוי לעשות את קפיצת המדרגה לאחת הליגות הבכירות בעתיד הקרוב, ליאל עבדה שחתם השבוע בסלטיק אולי יעשה את זה בעתיד הרחוק יותר. אבל נציגות ישראלית באנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת גם יחד? כרגע אפשר רק להיזכר בערגה באותו קיץ משכר ומשקר לפני עשור.