מספרים על הלל הזקן שהיה עני מרוד. פעם אחת לא היה לו כסף לשלם בכניסה לבית המדרש. הלל, שהשתוקק ללמוד תורה, עלה על גג בית המדרש, ומהחלון שעל הגג היה מקשיב לשיעור. הלל לא שם לב שירד שלג שכיסה אותו לחלוטין. בבוקר כשהגיעו הלומדים הם שמו לב שבית המדרש חשוך. כשהרימו את עיניהם לחלון ממנו אמורה להאיר השמש, הם ראו את הלל הזקן קפוא. מאז אותו יום, הם אפשרו להלל להכנס לבית המדרש גם ללא תשלום.
בכל פעם שאני שומע את הסיפור הזה הוא מזכיר לי, להבדיל, את הילדות שלי כילד חרדי אוהד בית"ר ירושלים. בבית כמובן שלא הייתה טלוויזיה, והברירה לצפייה במשחקי ביתר הייתה בין ללכת לקיוסק הקרוב ולהסתכן שמישהו יראה אותי וילשין עלי ל"חיידר" בו למדתי, או לחלופין ללכת לשכונה החילונית הסמוכה לביתי, לטפס על איזה עץ ולהציץ לטלוויזיה של השכנים. הוויתור על צפייה במשחק כמובן שלא בא בחשבון. כך מצאתי את עצמי פעם אחר פעם צופה מרחוק בדמויות קטנות בטלוויזיות של שכנים רנדומליים, ומקווה שהצפייה תשתלם והפעם בית"ר תנצח.
אהדתי לבית"ר לא פסקה אפילו ליום, וגם כיום, יותר מ-20 שנה אחרי, בית"ר חקוקה אצלי בלב. שלושת ילדי ואני מנויים לטדי, וגם תורו של הקטן בן החודשיים יגיע במהרה. לשמחתי הוא עדיין לא יודע שבגלל שהוא יאהב את בית"ר (בע"ה), יסמנו אותו מיידית כגזען שונא ערבים.
כבר שנים שאני וחברי ליציע מצוירים בתקשורת כגזענים שונאי ערבים רק בגלל אהדתנו לבית"ר. תקשורת הספורט בישראל אוהבת לצבוע את אוהדי בית"ר כולם כגוש אחד, למרות מספרם העצום. היא בכוונה איננה נכנסת לדקויות ולהבחנות בין האוהדים כדי לשרת את הנרטיב שלה לפיה אוהדי בית"ר כולם גזענים ושונאי ערבים. הדבר נובע בחלקו מרדידות מחשבתית, ובחלקו, לתחושתי, מתוך כוונת מכוון להכליל את אוהדי בית"ר כדמון, ולעזאזל העובדות.
שנים רבות ישבתי ביציע המזרחי (כיום מנוי עם ילדיי לצפוני). לצידי היו ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, וכן, לא תאמינו, לעתים אפילו ערבים. פסיפס של כל החברה הישראלית שהגיע לאצטדיון טדי לשכוח מעט מטרדות היום יום, ולראות את הקבוצה האהובה שלהם שוב משחקת. הנושא הפוליטי, אגב, הוא האחרון שמעניין את יושבי היציע.
מאז שמשה חוגג רכש את המועדון, הוא הצליח להוביל מהפכה של ממש. הוא הוריד את בית"ר מראש מדד הגזענות, יצא בקמפיין "ואהבת לרעך כמוך", ויישם את הכלל החשוב הזה הלכה למעשה. תקשורת הספורט לא יכולה לעכל את השינוי ומחפשת כל הזמן את הרע. את קומץ האוהדים שמתנגד למהלכים של חוגג. חוגג מצדו לא נרתע והולך עם האמת שלו, דבר שהוא משלם עליו לא פעם במחיר אישי.
מאז שבת כשנודע כי בן המלוכה האמירתי מתעניין בהשקעה בבית"ר, התאמצה תקשורת הספורט להלהיט את האווירה ולהרוס את העיסקה. שמא זה כוחו של הרגל, ושמא הפחד מכך שהעסקה תצא לפועל ובית"ר תהפוך למועדון מצליח ומשפיע שהוציא אותם מדעתם. אבל בניסיון חיסול העסקה, שהרוב השפוי מתרגש מימושה, הפכה התקשורת לשותפה פעילה לאינטרסים של הקומץ הגזעני.
אם מיגור הגזענות היה מעניין את תקשורת הספורט באמת ובתמים, הם היו תומכים בחוגג ובמהלכיו ולא נותנים לקומץ אוהדים גזענים במה מכובדת להציג את מרכולתם המזוהמת כפי שהם נותנים. לא ככה מתנהגים מי שלטענתם חפצים בדיכוי הגזענות. לשמחתי בינתיים ידו של חוגג על העליונה וכל שנותר לנו בנתיים הוא לקוות שהעסקה תצא לפועל, שבית"ר תחזור להילחם על התארים והכי הכי חשוב שנוכל שוב (בקרוב) לשים את ידינו שוב על הלחמנייה החמה והנקניקייה הקרה במזנון של טדי.
יעקב סלע הוא יועץ תקשורת ותושב גבעת ארנון שבשומרון