בשבוע שעבר הודיע מועדון סאן סבסטיאן מהליגה השלישית בספרד על החתמת שני שחקנים ישראלים, החלוץ נתנאל אליהו בן ה-24 והמגן ראול אברמוב בן ה-21. השמות לא מוכרים לחובבי הכדורגל הישראלי. אליהו שיחק בגיל צעיר במכבי תל אביב אך נפצע, הפסיק לשחק, חזר בגיל נערים ונוער למכבי יפו, ובשנים האחרונים הסתובב בליגות הנמוכות בנחלת יהודה, אגודת ספורט חולון, עירוני בית דגן, בית"ר כפר סבא ועמישב.
אברמוב גדל בטוברוק ועבר בגיל נוער להפועל פתח תקוה. הוא עבר מספר פציעות שהשביתו אותו לתקופה ארוכה, חזר קצת לבקה אל גרבייה ובעונה שעברה לפרדס חנה "כדי להרגיש כדור", מתוך תקוה כי בקיץ יצליח לחזור ולשחק כדורגל ברמות גבוהות יותר. אברמוב: "מוטי איווניר מאוד אהב אותי בטוברוק ודחף אותי, גם לכיוון העסקה עם פתח תקוה. איך שהתחלתי קרעתי רצועות, וכשחזרתי קרעתי שוב. עברתי גם פציעה בקרסול ולמעשה החמצתי כמעט שנתיים של כדורגל. כמעט נשברתי, זה לא פשוט, זה לא כמו מיכאל אוחנה או בוזגלו שיש להם את הכסף וכל האמצעים לשיקום, הייתי צריך להתמודד לבד. היה לי מאמן מנטאלי שעזר לי, הרמתי את עצמי וחזרתי לשחק".
איך הגעתם לסאן סבסטיאן?
אליהו: "הסוכן שלנו יהודה זקן יחד עם עוד סוכן ספרדי סידרו לנו התרשמות שם. הופתענו מאוד, זה בא משום מקום אבל קפצנו על זה. היינו 5-6 ישראלים ועוד שני ברזילאים. הגענו לשם לפני שלושה חודשים, בשלושה שבועות הראשונות עשינו רק אימונים אישיים בגלל הקורונה, בעיקר בקפסולות, רק אחרי זה התחלנו אימונים מסודרים. אחרי חודשיים כאן קיבלנו הודעה שמחתימים אותנו על חוזה, התרגשנו מאוד".
אתם רגילים לשלושה-ארבעה אימונים בשבוע בליגות הנמוכות, וגם זה בלחץ, איך זה שם?
אברמוב: "כאן זה עולם אחר, שני אימונים ביום, לקח לנו זמן להתרגל, גם לרמה. התחלנו מהקבוצה השלישית של המועדון, יש קבוצה עד 21, עוד אחת עד 23 והקבוצה הבכירה שאנחנו איתה עכשיו. בכלל, הגענו מקצב נמוך של ליגה א' וב', פתאום לקצב גבוה, היה קשה בהתחלה, אבל יישרנו קו, עכשיו מרגישים בקצב כמו כולם. בכלל, רמת המקצוענות כאן החזירה לי את האמונה בקריירה ובמה שאני יכול לעשות. עם יד על הלב, קל מאוד להישבר בארץ. תשווה לליגה השלישית אצלנו, בליגה א' שחקנים לא מקבלים מספיק כסף וצריכים לעבוד בעוד עבודה, וכשאתה עובד עוד עבודה ומוציא אנרגיות אתה אף פעם לא תהיה ב-100% באימונים ובגישה".
אליהו: "יש כל כך הרבה שחקנים מוכשרים בליגות הנמוכות שהולכים לאיבוד כי אין מי שיטפל בהם. חלק פורשים בגלל שאין פרנסה, חלק אין מי שיעזור להם, צריך אופי חזק בכלל לשרוד בליגות האלה ולא לוותר, כל הזמן יש מחשבות פרישה בראש. אנחנו בישראל לא קיבלנו את הצ'אנס אפילו בלאומית".
אברמוב: "איך תקבל צ'אנס כשחקן צעיר, כשאלעד גבאי על התפקיד שלך בהפועל פתח תקוה? לא פשוט לקבל הזדמנות. הרבה שיורדים לליגות נמוכות או עוברים פציעה קשה פשוט מוותרים".
אתם נותנים תקוה לחברים שלכם מהליגות הנמוכות, הם מתעניינים?
אליהו: "כן, מתעניינים, רוצים גם להגיע לפה, שואלים אם אולי תהיה להם הזדמנות".
אברמוב: "זה לא שהסוכן יכול להביא כל שחקן, אבל אנשים רואים שעשינו את הקפיצה ומקבלים אמונה, מנסים לראות איך גם הם יכולים לעשות את זה. הייתי רוצה להעביר מסר לכל השחקנים שנפצעים, לא משחקים תקופה או נתקעים בליגות הנמוכות, זה שאם לא מוותרים, עובדים ומשקיעים בסוף המזל בא עם הטובים. היינו כבר כל כך למטה וזה הגיע משום מקום".
זאת פעם ראשונה שאתם תקופה בחו"ל?
אברמוב: אני בגיל נערים הייתי שלושה חודשים בצסק"א מוסקבה, גיל נערים ב'. דוד שלי מקושר שם והוא סידר לי להגיע. בכלל, כאן בארץ אני נחשב מהיר, חזק, אפילו גבוה, 1.79 בגיל נערים זה גבוה מאוד, הגעתי לשם וכולם חזירים 1.85 ומעלה, נבהלתי, לא הבנתי לאיפה הגעתי, היה מטורף, לבוא מנערים ב' בארץ לשלושה אימונים ביום ברוסיה, אחרי שבועיים הגוף שלי קרס, הייתי חייב מנוחות והתאוששות. עד שכבר הוכחתי את עצמי דרשו שאני אוותר על האזרחות הישראלית ואדאג לאזרחות רוסית. בגילאים האלה זאת הייתה חובה, אז ויתרנו וחזרתי לארץ".
אליהו: "אני פעם הראשונה נמצא תקופה ארוכה מחוץ לישראל, זה לא פשוט, גם הריחוק מהמשפחה. יש ימים קשים כאן, מזל שיש טלפונים ווידאו עם המשפחה, זה משהו שאנחנו לא רגילים אליו".
אברמוב: "אנחנו מחזיקים אחד את השני, מחבקים אחד את השני, יש שיחות עם המשפחה בדמעות, אבל אנחנו חזקים, יודעים שזאת הזדמנות והדרך הכי נכונה בשביל שנינו. אם לא היינו ביחד אני לא יודע אם היינו מחזיקים כאן. אנחנו הכל עושים ביחד".
איך השכר?
אליהו: "בסדר גמור, לא בשמיים אבל מספיק להתקיים בכבוד ובנוחות. נתנו לנו דירה במגדלים מפוארים צמוד למגרש עם נוף למדריד, דואגים לנו להכל, באמת תנאים למקצוען, משהו שלא חווינו עד היום, כל פעם מתלהבים מחדש, כי זה באמת רמה אחרת ממה שהתרגלנו בארץ".
הקורונה תפסה חזק את ספרד.
אברמוב: "כן, אבל לא מרגישים את זה, החיים כרגיל חוץ מהמסכות והמרחק. אנחנו מדברים איתך עכשיו ואנחנו במסעדה, המקומות פתוחים כאן, כאילו הכלכלה יותר חזקה מהכל. אבל מקפידים על הריחוק והמסכות, באימונים אנחנו עם מסכות על הסנטר או על היד, צריכים להיות איתן צמוד".
אם כבר מדריד, בטח ביקור במשחק בברנבאו תמיד נמצא בראש, רק צריך שהקורונה תחלוף.
אברמוב: "האמת ביקרנו באיצטדיון עצמו, סתם שילמנו 25 יורו, אי אפשר היה לראות הרבה כי האיצטדיון בשיפוצים, אבל לפחות ראינו את הגודל והעוצמה של האיצטדיון. נתנאל אוהד ברצלונה, אתה מבין? לא בושה? מה יש לו לעשות שם? אני את ברצלונה לא סובל".
אליהו: "לפחות ראינו הכל, הצטלמנו, חוויה, נמתין שאפשר יהיה להגיע למשחק. רצינו גם לראות את האצטדיון של אתלטיקו אבל הוא שעתיים נסיעה אז אולי בעתיד, גם ולנסיה לא רחוק מכאן".
איך היה ביום כיפור וחגים?
אברמוב: "פעם ראשונה שחוויתי את יום כיפור בחו"ל, אנשים אוכלים לי ונוסעים לי מול הפנים. במועדון לא שאלו יותר מדי, רק הבינו שזה סוג של חג ואנחנו צריכים לצום. ישראל והיהודים לא כזה מעניין אותם, גם הכדורגל, אולי שאלו פעם או פעמיים על גיא אסולין, שהיה שחקן מוכשר, שואלים מה איתו אבל מעבר לזה לא שאלו ולא מתעניינים, אולי רק במלחמות".
אליהו: "בחגים היה הכי קשה, רחוק מהמשפחה, זאת פעם ראשונה והיה מאוד קשה, כולל בכי, אנחנו מאוד קשורים למשפחות, כאן אנחנו המשפחה אחד של השני וזה מחפה על זה".
מה השאיפות שלכם?
אליהו: "קודם כל לתת עונה טובה, להמשיך את המומנטום. לי הולך טוב, במשחקי אימון, 6 שערים ב-4 משחקים אבל הדרך ארוכה, רוצים להתמיד ולהוכיח את עצמנו, העבודה הקשה היא לא להגיע לכאן, אלא לשמור על המקום שלנו ורק אחרי זה להתפתח".
אברמוב: "שלב שלב, קודם להישאר כאן, זאת השאיפה, להישאר בחו"ל ולהתקדם כמה שיותר גובה, זה לא מספיק להגיע לכאן, אבל צריך הרבה אופי והרבה סבלנות כדי לעשות דברים גדולים, עברנו מספיק כדי שיהיו לנו הכוחות להתמודד ולהצליח".
אגב, עם השם ראול במדריד, בטח שאלו אם יש קשר?
"שאלו, אבל לא, פשוט אבא קווקזי בעייתי (צוחק), זה שם גרמני במקור, אבל הרבה קווקזים קרואים ככה, אצלי זה ראול רפאל אברמוב".