בווידאו: שחקני הפועל חיפה חוגגים ניצחון על הפועל תל אביב
בגיל 53, גיא לוי מסתכל על החיים והכדורגל ממקום אחר. בשנתיים האחרונות הוא רחוק מהפרונט, הן כמאמן והן כפרשן, ומתרכז בניהול מחלקת הנוער של מכבי שעריים. ועדיין, אימון בוגרים הוא משהו שבוער בו ויש לו גם מה להגיד על מועמדותו של איל ברקוביץ' לנבחרת, אנדי הרצוג, השחקנים בבידוד ביתי ועל סירוס הכישרון כאן.
הגענו די מהר לברקוביץ ואימון הנבחרת. לוי הפתיע: "אני חושב שאיל יכול לתרום לכדורגל הישראלי ולנבחרת ישראל, אבל אני לא חושב שהוא יכול לאמן. אני חושב שהוא יכול להיות מנג'ר ומתחתיו מאמן. לדעתי מישהו שלא אימן לא יכול לעלות למגרש ולהעביר אימונים, צריך לדעת להעביר אימונים. כמנג'ר צריך להבין כדורגל ואיל יודע כדורגל ומבין, את זה הוא יכול לעשות. כמנג'ר הוא יכול להתמודד מול התקשורת וזה גם יהיה מאוד מעניין, אבל לרדת למגרש ולהעביר בפועל אימונים? לפעמים צריך לחלק קבוצה לשלושה - הגנה, התקפה, קשרים, דברים שפחות מתאימים לו. יש דברים שצריך ללמוד איך עושים אותם בשטח, אי אפשר להגיע ככה לרמה של נבחרת ולעשות את זה. אני לא פוסל אותו כמנג'ר, חושב שהוא פחות מתאים כמאמן".
ועל אנדי הרצוג מה חשבת?
"לא רע בכלל. די אהבתי מה שראיתי ממנו, גם ברמת האישיות וגם בפן המקצועי. לא ציפיתי שהוא יתקן את הכדורגל שלנו, הוא לא יכול, אבל הוא הבין טוב מאוד מה הולך פה, בחר את השחקנים שמתאימים לו והלך עם השיטה והדרך מההתחלה עד הסוף. אני מעדיף אנשי מקצוע שיש להם דרך שממנה הם לא זזים. כל מי שיהיה מאמן נבחרת תהיה עליו ביקורת, אפילו כשהיה גרנט ביקרו על יותר מדי תוצאות תיקו. אני חושב שהיה נכון להמשיך איתו. הוא לא התערבב יותר מדי בביצה, אבל יחד עם זאת לא היה פראייר".
בשלוש השנים האחרונות לוי לא מאמן בבוגרים, הוא עבר תהליך דומה לניסו אביטן עם נפילות בהפועל תל אביב ורעננה, נפילות שהתחילו בטעות בבחירה: "קשה להגיד להפועל תל אביב לא, זה מועדון גדול. זאת הייתה טעות ללכת לשם בסיטואציה הזאת, והטעות הכי גדולה הייתה ללכת לאחר מכן לרעננה. אסור היה לי לעשות את זה. אני לא בוכה על זה, מכל דבר למדתי וזה הדבר החשוב ביותר".
אתה אאוטסיידר, וככזה קל לתקשורת גם ללגלג עליך מעבר לביקורת. ראיתי לא מזמן פוסט של עיתונאים שהצטלמו יחד והגבת להם ב"עשיתם רע לאנשים בחיים". מהיכן זה הגיע?
"יש לי את הדעה שלי לגבי תקשורת הספורט ואני תמיד אומר אותה. אני חושב שדברים חיוביים טובים יותר לקהל מאשר צהוב ורכילות. גם בערוץ הספורט היה לי ויכוח על זה - מה מוכר יותר, חיובי ומעניין או צהוב. הם טענו שצהוב מוכר יותר, אני טענתי שכתבות טובות וחיוביות יקדמו את הענף יותר ויהיה יותר קהל. הקהל רוצה להתחבר לדברים טובים וחיוביים. זה עניין פילוסופי של תפיסה, ככה אני חושב. בארץ הרבה מחפשים את השלילי, מחפשים בכל פינה, התפיסה לפיה צהוב מוכר יותר שגויה. אני חושב שיש הרבה דברים יפים שלא מציגים ומקדמים וזה חבל. אי אפשר להשוות תקשורת של לפני 30 שנה לתקשורת של היום, כשהתקשורת הרבה יותר זמינה, מהירה, מאסיבית ומשפיעה. לי אישית התקשורת לא השפיעה על הקריירה, אין לי שום טענה כלפיה ברמה האישית".
אתה עדיין רוצה לאמן בוגרים?
"כן, בעיקרון כן, אם תהיה סיטואציה ומקום נכון זה יכול להתאים. מי שנכנס לתוך העסק הזה היום צריך לדעת לאן הוא נכנס, מי שלא מבין שלא ייכנס. היום העסק בנוי בצורה אחרת מול בעלים וצריך לדעת להתמודד עם זה. תמיד בחיים צריך לעשות התאמות. איפה לא צריך? אני חושב שאני מוכן לפרויקט חדש בקריירה שלי באימון בוגרים".
אתה כבר שנים עם צעירים, יש תובנות?
"אני כבר שלוש שנים בשעריים, עובד עם ילדים ונוער כבר 6 או 7 שנים. קיבלנו זכויות של חברה פרטית לניהול ומתחילים עוד מעט שנה רביעית כאן. למעשה, במקום הזה אני נמצא באחת התקופות הכי ארוכות בקריירה, פרט לנבחרת הצעירה וצפרירים שבהן הייתי 5 שנים. ילדים ונוער זה אחד העיסוקים הכי ארוכים שלי בכדורגל.
"אני עובד עם ילדים ואומר לך שיש הרבה מאוד ילדים מוכשרים אך המגמה של הכדורגל אצלנו היא מגמה הגנתית, כולם מחפשים לא להפסיד, כולם משחקים עם הרבה שחקני הגנה, לרוב לא מלמדים טקטיקות של התקפה ובעיקר הסתגרות ולכן החבר'ה האלה נפגעים. ברור שאי אפשר לנתק שחקנים ממשימות קבוצתיות וטקטיות חוץ משחקן אחד בעולם שזה ליאו מסי, אבל יש אפשרויות לבוא ולבנות קבוצה מבחינת מערך שבתוכו יש שחקנים מסוימים שפחות חשוב שהם יעשו הגנה. מה שבטוח, אי אפשר לשחק עם 8 או 9 הגנתיים כי בסוף הכדורגל לא יפה ולא נהנים.
"אני רואה עכשיו כדורגל ספרדי ואיטלקי. המשחק עצמו מעניין, הרבה מעבר לתוצאה. שם משחקים כדורגל, פה משחקים רק בשביל התוצאה ושחקנים מוכשרים זזים הצידה במקרה הזה. כל מי שיותר מוכשר אבל קצת חלש גופנית, מעדיפים עליו מישהו שיעשה הגנה ולכן הכדורגל נמצא באיזושהי עצירה או הליכה אחורה. אי אפשר לתת לשחקן חצי משחק ואחרי זה לא לתת לו שלושה משחקים, הוא לא יתקדם, צריך לתת ביטחון לשחקנים, 80% מהיכולת של שחקן זה ביטחון עצמי. בלי ביטחון אתה תחשוב שאין לו מושג ואם יש לו ביטחון הוא ירים את הרמה ב-200%, גם בילדים וגם בבוגרים. אם נותנים לשחקן תחושה שמותר לו לעשות טעויות ומאמינים בו, נמצאים איתו בקשר אונליין בעדכונים הדדיים, הוא ישפר את היכולת שלו בצורה דרמטית".
בחרת להתרחק מהפרונט בשנים האחרונות, גם מפרשנות.
"פרשנות קצת פחות מעניינת אותי, אני חייב להודות. יש בזה סוג של ביקורת כלפי אנשים שעושים, ובתור אחד שעשה, הביקורת היא לא תמיד נעימה מהכיסא הזה. זה מצטייר כאילו יושב מישהו באולפן ממוזג ומבקר ולא הרגשתי כל כך נוח. מעבר לכל, הדעות שלי שונות משל אחרים לאורך כל השנים, ובאיזשהו מקום אני חושב שיש העדפה לשמוע את הסטנדרטי ופחות את השונה, כך לפחות הרגשתי. לכן בחרתי ללכת הצידה ופחות לכוון לעיסוק הזה. אני לא פוסל את זה, אבל כרגע זה לא בוער בי".
לפני הפועל תל אביב ורעננה הייתה לך חצי עונה מצוינת בבית"ר ירושלים. נפלת עם טביב על קטנות בקיץ וזה נעצר. מלווה אותך בראש לאן זה היה מגיע אם היית ממשיך?
"בית"ר זה משהו מיוחד מבחינתי, הרגשתי שם ממש-ממש בבית, האוהדים קיבלו אותי בזרועות פתוחות ברמה שלא חוויתי באף מקום. זו הייתה אחת התקופות המדהימות בקריירה שלי. ברגע אחד התחברתי, אין לי הסבר מדויק למה. אחרי בית"ר עשיתי בחירות לא נכונות, פשוט לא נכונות. אי אפשר לדעת מה היה קורה אם, לא נכנס לזה, אבל התקופה הייתה מדהימה. היה בקבוצה שלנו משהו שאפשר לקרוא לו נשמה, היא הייתה מאוד התקפית ודינאמית, היה כדורגל אמיתי שם ולכן זאת הייתה תקופה טובה ומרגשת. זה משהו שתמיד אקח איתי".
איפה אתה מעביר את הביקורת על משבר הקורונה? זה מתחלק בין ביבי לבין הציבור שלא נשמע להוראות.
"המצב לא טוב. מבחינה אנושית המצב לא טוב. יש אנשים שאין להם כסף לאכול ורובם מוטרדים ממה יהיה מחר. יש לחץ נפשי אצל אנשים שפוחדים לאבד הכול. הכדורגל הוא בועה, משכורות מאוד גבוהות, עבודה של שעתיים, כשיוצאים מהכדורגל לתוך החיים מדובר בחיים אחרים לגמרי. צריכים לעבוד הרבה יותר שעות כדי לכלכל את עצמך בצורה רציפה יום אחרי יום, ככה זה רוב המדינה והעולם. עכשיו המצב הוא מאוד נזיל, אנשים נמצאים במצוקות כלכליות, נפשיות ובריאותיות והמצב לא נעים לאף אחד.
"לא מתעסק במי אשם, האזרחים הם הדבר הכי טוב שיש במדינה הזאת. נעשים דברים יותר טובים ופחות טובים, אבל אני חושב שהכי חשוב לעזור לאזרחים ברמה הכלכלית. מעבר לזה, צריך לדבר איתם בגובה העיניים ולהגיד את הדברים בצורה נכונה ואז אנשים יבינו ויעשו. אני לא בא לבקר, רק רוצה שיהיה טוב לכולם, שיגידו את הדברים בצורה אמיתית ויעזרו להם, זה הכי חשוב".
אתה נתקל באנשים שאין להם מה לאכול? צחי הנגבי אמר שאין בן אדם שאין לו מה לאכול.
"אני מעריך את צחי הנגבי, אך במקרה הזה הוא טעה. יש אנשים שאין להם מה לאכול. אני גם פותח טלוויזיה כמו כולם והדברים הולכים וגדלים. קרוב למיליון מובטלים והיד עוד נטויה, המשמעות ברורה והבעיה גדולה, אין ספק. לא יודעים מתי זה ייגמר ואנשים חרדים לגורלם, מכל הבחינות - גם כלכלית, גם נפשית וגם בריאותית, זה שילוב מאוד קשה".
דיברת על הבועה של הכדורגל. שחקנים לא רצו להיות בבית חודש וחצי בזמן שהכדורגל חודש, איך הם יהיו עונה מלאה בבית?
"אני חושב ששחקנים ומאמני כדורגל שנמצאים בסיטואציה הזאת צריכים לקבל את זה, גם אם יהיו כל העונה בבית. הם צריכים לחבק את זה באהבה, לבצע את זה בצורה מושלמת ולהראות דוגמא לכולם, חד משמעי. אם הם רוצים לשמור על הפרנסה שלהם זאת חובה. אם לא, כדורגל לא יהיה וגם להם לא תהיה פרנסה. אני לא מבין את הטענה הזאת בכלל, במצב הנוכחי זה המחיר וצריך לשלם אותו. כדורגלנים מהווים דוגמא אישית להרבה מאוד אנשים וילדים, זה תפקיד מאוד משמעותי, ילדים רואים איך שחקני כדורגל מתנהגים וזאת הדוגמא שלהם. אפשר לנצל את זה דווקא לדברים טובים ולא לרטון. אם הכדורגל ייסגר לא תהיה פרנסה לאף אחד".
לא כל כך מבינים מה הולך בחוץ.
"זה נכון, זה תמיד היה ככה. כשאלי ברקת נכנס לכדורגל הייתי בבאר שבע, ואז הוא התחיל ללמוד איך העסק מתנהל. כולם באו ודיברו איתו על סכומי נטו, אז הוא בא ואמר: 'מה זה מדברים איתי בנטו? בחוץ הכול ברוטו, זאת בועה'. וזה נכון, בהרבה מאוד מובנים. אתה שנים נמצא בכדורגל, לומד שיש לך הכול, המשכורות גבוהות, עובדים מעט שעות, יש זמן לישון צהריים, יש המון יתרונות. רק כשיוצאים החוצה ומתחילים לעבוד מהבוקר עד הערב המון שעות ומרוויחים הרבה פחות, אתה מתחיל לקבל פרופורציות איך העולם בחוץ מתנהל. כשאתה בתוך הכדורגל אתה לא מבין את זה. אתה פשוט לא מבין".