פריץ ואלטר, אגדה גרמנית והאיש הכי מזוהה עם קייזרסלאוטרן שגם קראה לאצטדיון על שמו כמה שנים קודם לכן, היה זהיר לפני גמר הגביע הגרמני ב-1990. "זכייה בתואר תהיה נפלאה, אבל אנחנו יכולים שוב להחמיץ אותו במילימטרים", הזכיר הסמל של לאוטרן. גם הוא לא שכח את ארבעת ההפסדים הקודמים במעמד הגמר.
אבל ב-19 במאי 1990, כחצי שנה אחרי נפילת חומת ברלין, המילימטרים פעלו נגד ורדר ברמן. ברונו לבאדיה כבש צמד לעיני 76,391 צופים באצטדיון האולימפי בברלין, והוביל את קייזרסלאוטרן לזכייה בגביע הראשון בתולדותיה.
30 שנה אחרי הגמר שהפיל את החומה, לבאדיה חוזר למקום בו זכה בתואר הראשון בקריירה שלו וסיפק אולי את ההופעה הגדולה בחייו. רק עם הבדל קטן. כי הערב (שישי, 21:30, ספורט 1) בבכורה הביתית שלו כמאמן הרטה ברלין, ועוד בדרבי מול אוניון, האצטדיון האולימפי יהיה ריק לגמרי ולא מלא מפה לפה כמו באותה שבת שמשית ב-1990.
עד גיל 18, לבאדיה בכלל היה איטלקי. הוא בן למהגרים מהכפר האיטלקי לנולה שהתמקמו ליד דרמשטאדט. חמישה מילדיהם נולדו עוד בארץ המגף, בעוד ברונו ושלושה נוספים כבר נולדו בגרמניה. למרות זאת וחרף רצונו להיות כמה שיותר גרמני ("נעלבתי כשקראו לי 'אוכל הספגטי'"), את שינוי האזרחות עשה רק כשהגיע לקבוצת הבוגרים של דרמשטאדט ולא רצה להיחשב לשחקן זר. מהר מאוד החל החלוץ במסע נדודים, ובאף מקום לא נשאר יותר משלוש שנים. את ההספק שלו בשנתיים וחצי בקייזרסלאוטרן, יש שחקנים שלא השיגו בקריירה שלמה.
הוא הגיע בינואר 1989 כמושאל מהמבורג וסייע לקבוצה מדרום מערב גרמניה להימנע מירידה. קייזרסלאוטרן רכשה אותו ב-450 אלף יורו, וגם בעונה הבאה נקלעה לקרבות תחתית. לאור החשש של אחת ממייסדות הבונדסליגה מירידה היסטורית, הוזעק ממצרים המאמן קרל היינץ פלדקאמפ, שהוביל את לאוטרן לחצי גמר גביע אופ"א ב-1982. שני המשחקים הראשונים איתו לא היו מוצלחים והקבוצה עוד הייתה מתחת לקו האדום, אבל בשלישי ניצחה לאוטרן את בוכום ומשם רצה לרצף נהדר שהבטיח הישארות עוד לפני צמד מחזורי הסיום.
מרוב לחץ ממאבקי התחתית, במועדון שכחו שיש גם חצי גמר גביע. אבל השחקנים עשו את העבודה וניצחו 0:1 את קיקרס אופנבך כדי לתפוס מקום בגמר בברלין. "הניצחון הזה הרים אותנו, ידענו שנוכל לשחק בחופשיות בברלין", אמר הקפטן שטפן קונץ, שהגיע לגמר מתוסכל אחרי שפרנץ בקנבאואר הותיר אותו מחוץ לסגל הנבחרת שזכתה במונדיאל באיטליה כחודשיים לאחר מכן. "קאלי פלדקאמפ אמר לנו שרובנו לא נזכה שוב להזדמנות כזו והדגיש שרק לברמן יש מה להפסיד. מבחינתנו, אחרי שנשארנו בליגה, הגמר היה כמו טיול אחרי סיום התיכון. היינו נינוחים לגמרי".
למרות השיפור המשמעותי בליגה, מעטים נתנו לקייזרסלאוטרן סיכוי בגמר הגביע. ורדר ברמן, שסיימה שביעית בליגה והשתתפה גם בגמר הקודם, הייתה פייבוריטית ברורה, עד כדי כך שרשת ZDF כבר הכינה אולפן מאולתר ליד המלון של הירוקים לקראת חגיגות הזכייה. מעל 32 אלף אוהדי קייזרסלאוטרן הגיעו לברלין בשיירה חגיגית וקיוו לתיקון אחרי ארבעה הפסדים בארבעה גמרים, כשהראשון שבהם היה מול אותה ורדר ברמן ב-1961. אבל גם הם לא ציפו לפתיחה כזו.
"הסערה המושלמת", הם קראו לזה. אחרי 30 דקות בגמר, קייזרסלאוטרן כבר הובילה 0:3. שתי נגיחות ברחבה אחרי קרן הסתיימו בגול של לבאדיה בדקה ה-19, ובחלוף שבע דקות השלים החלוץ צמד באדיבותו של השוער אוליבר רק ששמט פנימה בעיטה חלשה אחרי עוד מצב נייח. רק לא הספיק להתאושש ובדקה ה-30 הוציא עוד כדור מהרשת. הקפטן קונץ נגח מקרוב פנימה וגרם למאמנו פלדקאמפ לפצוח בריצת אמוק על הקווים. "זו באמת תוצאה מדהימה, ובטח לא מה שציפינו מהגמר הזה", הודה הפרשן קרל היינץ רומניגה במחצית.
אוטו רהאגל, האיש שהגיע לקייזרסלאוטרן ב-1996 אחרי הירידה ההיסטורית ואז החזיר אותה לבונדסליגה ומיד גם הוביל לאליפות האחרונה, היה מאמן ורדר ברמן בגמר ההוא ולא הסכים לוותר על המשחק. הוא הכניס בדקה ה-52 את מנפרד בורגסמולר בן ה-39, ואחרי שתי דקות פרנק נויבארט צימק. אותו בורגסמולר הקטין ל-3:2 בדקה ה-72, וביציעים חששו אוהדי השדים האדומים שהגביע שוב הולך לחמוק מידיהם. שתי דקות לסיום יכול היה בורגסמולר להשוות כשנותר לבדו ברחבה, אלא שהפעם המילימטרים עבדו כאמור לטובת קייזרסלאוטרן. "אם זה היה נכנס, היינו הולכים להארכה ומפסידים", אמר ב-2009 פלדקאמפ, שנותר המאמן היחיד שזכה בגביע עם שלוש קבוצות שונות (עם אורדינגן ב-1985 ועם איינטרכט פרנקפורט ב-1988). "אמנם היינו מסוכנים במצבים הנייחים, אבל קיבלנו מתנות שוורדר ברמן לא נהגה לחלק. אחרי מה שעברנו בליגה, הגביע היה בונוס נפלא".
עשרות האלפים שנכנסו לברלין בשירים וריקודים, עזבו את העיר בדיוק באותה צורה ועשו הרבה יותר רעש מאשר אוהדי הרטה ברלין בחגיגות העלייה שלהם באותו חודש. 37 שנים אחרי האליפות השנייה של ואלטר, יש תואר נוסף בדמות גביע ראשון. מתנה יפה לחגיגות ה-90 להיווסדו של המועדון. הערוץ המשדר עיכב את החגיגות כשנאלץ להעביר את האולפן מהמלון של ברמן לזה של לאוטרן, אבל הספיק לתעד את רגע הקאלט. "היינו שם במכנסי שחייה קצרים ומכוערים, ומעליהם לבשנו ג'קט ועניבה", נזכר קונץ. "אחר כך המשכנו למועדון לילה בברלין ויום לאחר מכן היו החגיגות הגדולות בקייזרסלאוטרן. זה היה מיוחד כי לרובנו זה היה תואר ראשון בקריירה".
הגביע השלים את השינוי המנטלי שעברה קייזרלסאוטרן. "היינו קבוצת תחתית, נהגנו לצאת למשחקים בתקווה לגרד נקודה, ופתאום זכינו בגביע", סיפר לבאדיה. "זה היה סימן. בעונה הבאה רק מירו קאדלץ הצטרף וזכינו באליפות". ההבנה העיוורת בין לבאדיה לקונץ המשיכה לעבוד נהדר, כשהראשון כובש תשעה שערים וחותם ביריבה הישירה באיירן מינכן בזמן המאבק על האליפות, ושותפו להתקפה מסיים כשחקן העונה עם 11 שערים. רק על מענק אליפות הם לא חשבו.
"נקודת המפנה הייתה ההגעה של קאלי פלדקאמפ, אז כבר הרגשתי את זה", טען תומאס דולי, הקשר האמריקאי יליד גרמניה. "אחרי הגביע, בשיחת שחקנים לפני פתיחת העונה ב-1991, אמרתי שאנחנו חייבים לנהל משא ומתן על מענקי אליפות. הקפטנים הסתכלו עליי כאילו איבדתי את זה. אמרתי להם: 'תראו, בקושי הפסדנו עם פלדקאמפ'. לצערי הם לא הקשיבו לי. הפכנו לאלופים, רק בלי מענקים".
במקום טיולים למפן, אולדנבורג ואוסנברוק בליגה השנייה, השדים האדומים נהנו מאבק הכוכבים של גביע האלופות וכמעט הדיחו את ברצלונה (רק שער של באקרו בדקה ה-90 בהפסד 3:1 בגרמניה, העלה את בארסה לשלב הבא וכל הדרך לזכייה). ב-1996 שוב נקלעו לסיטואציה דומה - מאבק הישרדות במקביל להעפלה לגמר - ואז זכו בגביע אבל ירדו לראשונה. רהאגל כאמור הגיע, העלה והוביל לאליפות ב-1998, אבל היום שקועה קייזרסלאוטרן בתחתית הליגה השלישית ויכולה רק לחלום על ברלין.
לבאדיה דווקא נמצא שם. "אני תמיד נהנה להסתכל על מדליית הזהב מהגמר ההוא", אמר לאחרונה. עכשיו זה הבית החדש שלו.