החודשיים שבין סופ"ש האולסטאר לסיום העונה הרגילה נחשבים להכי פחות חשובים בעונת ה-NBA. קבוצות גדולות מורידות הילוך, קבוצות קטנות מאבדות עניין לחלוטין, הרמה יורדת, כל מיני שחקנים שוליים פתאום מככבים ותשומת הלב מופנית למכללות. מאחר שכרגע יש פערים גדולים בין המקום השמיני לתשיעי בשני הקונפרנסים, אפילו מאבקי כניסה לפלייאוף לא בטוח שיהיו הפעם.
אך חוסר הוודאות סביב רוב הקבוצות הבכירות במזרח ובמערב הופך את התקופה הזו למסקרנת יותר מהרגיל בכל הקשור אליהן. רובן קבוצות חדשות עם שחקני מפתח שהצטרפו בקיץ וחלק מהשחקנים עוד לא ממש השתלבו, בין אם בגלל בעיות בריאותיות או קשיי התאקלמות מסוגים שונים. כמעט בכל קבוצה גדולה ניתן לסמן שחקן משמעותי שיש סביבו סימן שאלה זה או אחר, הכושר בו השחקנים האלה יגיעו לפלייאוף יכול להיות ההבדל בין פלייאוף מוצלח למאכזב, לכן כדאי מאוד לעקוב אחריהם בחודשיים האלה. הנה חמישה שחקנים שהמשמעות שלהם למאבקי האליפות יכולה להיות חשובה במיוחד.
פול ג'ורג' (הקליפרס)
במשחק האחרון לפני פגרת האולסטאר ג'ורג' החמיר פעם נוספת את פציעת שריר הירך האחורי ממנה סבל לאורך העונה, והפעם זה כבר נהיה מטריד. מאוד. ג'ורג' עבר בקיץ ניתוחים בכתפיו שהשביתו אותו בפתיחת העונה, ולפעמים כניסה מאוחרת לעונה מגיעה עם הכנה גופנית מהירה מדי ומובילה לפציעות במהלכה. לאחר ההחמרה הקודמת PG13 נח לתקופה ממושכת, העובדה שגם זה לא עזר לו להתגבר על הבעיה באיזור הבעייתי הזה מדליקה נורה אדומה. לא יהיה מופרך לומר שברגע זה ההאמסטרינג של פול ג'ורג' הוא אחד הפקטורים החשובים ביותר במאבקי האליפות העונה, מיותר לציין שאם הוא לא יהיה בכשירות מלאה בפלייאוף הסיכויים של הקליפרס צונחים משמעותית.
מעבר לכושר האישי של ג'ורג', ההיעדרויות המרובות שלו, של קוואי לאונרד ושל כמה מהשחקנים המשלימים מובילות לכך שהקבוצה של דוק ריברס לא מצליחה להתגבש. הקליפרס לא ממש שיחקו עם ההרכב המלא שלהם השנה ולצד כמה הצגות יפות היו להם הרבה מאוד משחקים רעים. ההתקפה מבוססת על יכולות אישיות, ההגנה לא מתקרבת למצות את היכולות של השחקנים והסנכרון שמאפיין קבוצה גדולה עוד לא ממש קורה. גם קוואי וגם ריברס יודעים איך נראית אלופה ויש להם מספיק זמן להפוך את הסגל הטוב בליגה לקבוצה כזו, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה אם אחד משני כוכבי הקבוצה ימשיך להיפצע כל כמה שבועות.
קייל קוזמה (הלייקרס)
מעבר לכביש המצב נראה הרבה יותר טוב כרגע. לברון ג'יימס בכושר מצוין ואנתוני דייויס הצליח להישאר בריא עד כה העונה, שחקני המשנה הוותיקים יודעים את התפקיד שלהם ופרנק ווגל מקבל תרומה לא צפויה, שרק הולכת וגדלה, מאלכס קארוסו, שחקן שלפני שנה וחצי היה מועמד למכבי תל אביב. סימן השאלה של הלייקרס לכל אורך הדרך היה הסקורר השלישי, היכולת של מישהו נוסף פרט ללברון ו-AD ליצור מצבי זריקה ולקלוע באופן עקבי. קוזמה היה אמור להיות השחקן הזה, בינתיים רוב הזמן הוא לא.
בקיץ הלייקרס נלחמו להשאיר את קוזמה בקבוצה, העדיפו לתת לניו אורלינס בטרייד על דייויס שלל נכסים עתידיים כדי לשמור אצלם את מי שנראה כמו הצעיר המתאים ביותר לשמש כסקורר שלישי לצד שני כוכבים גדולים. השילוב של קוזמה בין קליעה מבחוץ, יכולת חדירה ותנועה נהדרת ללא כדור הופך אותו לשחקן שניזון משחקנים בכירים שמפעילים אותו ויכול להשיג הרבה נקודות מבלי להזדקק לכדור ביד. אך כל זה רק בתיאוריה. בפועל, קוזמה סוחב פציעת קרסול מפתיחת העונה, קולע 12.6 נקודות ב-43.7 אחוזים מהשדה ונראה כמו השחקן הכי פחות מחובר לקבוצה. המאפיין הבולט שלו הוא חוסר יציבות, הוא יכול להתפוצץ למשחק-שניים ואז להיעלם לשבוע. ניכר שווגל לא סומך עליו ורוב הזמן מעדיף הרכבים גבוהים עם סנטר לצד דייויס. ההרכבים האלה מסתדרים מצוין בעונה הרגילה, אבל בפלייאוף, בעיקר מול קבוצות שיש להן כלים להפריע ללברון, הצורך בסקורר השלישי יהפוך לקריטי. אם קוזמה לא ייכנס לעניינים בחודשיים האלה, זו כבר תהיה בעיה של ממש.
אל תפספס
אריק בלדסו (מילווקי)
אחד השחקנים המאכזבים של הפלייאוף שעבר יצטרך להוריד קוף שהולך ומתנפח על הגב שלו. לעומת השחקנים של הקבוצות מלוס אנג'לס, קל יותר לדמיין את מילווקי מסתדרת גם ללא בלדסו. הסגל העמוק של מייק בודנהולזר כולל את ג'ורג' היל, שעושה קצת מהכל וקולע באחוזים נפלאים משלוש, ויש לו גם אופציות מגוונות להרכבים ללא רכז טבעי לצד יאניס אנטטוקומפו. אבל לבאקס יש רק מטרה אחת לעונה הזאת - אליפות, ובסדרה או שתיים שיסתבכו וויתור על הרכז הבכיר של הקבוצה יכול להתברר כפריבילגיה מוגזמת. בלדסו הוא אחד השומרים הטובים בליגה בעמדות הגארד והוא השחקן היחיד פרט ליאניס בסגל של מילווקי שמסוגל להגיע לטבעת באפקטיביות.
בלדסו הוא אחד הגארדים הטובים בליגה בסיום בצבע, ובן סימונס הוא הרכז היחיד שקולע באחוזים גבוהים ממנו ב-restricted area. הבעיה שלו היא הקליעה מבחוץ. בלדסו מספק השנה מספרים חריגים מאוד: הוא קולע באחוזים מצוינים (40.4) שלשות בעלייה לקליעה מכדרור ובאחוזים מזעזעים שלשות בקאץ' אנד שוט (22.7). הוא גם הקטין בחצי את כמות הזריקות בקאץ' אנד שוט ביחס לעונה שעברה, מנסה להימנע ככל יכולתו מהזריקה שעבור רוב השחקנים היא הנוחה ביותר. בקבוצה של יאניס שחקן שנמנע מזריקת שלשות ממסירה הוא באג במערכת, כזה שבפלייאוף יאפשר ליריבה להשאיר שחקן נוסף קרוב לצבע. החודשיים הקרובים הם הזדמנות עבור בלדסו להיכנס לקצב בקליעה מבחוץ. מילווקי הבטיחה מעשית את המקום הראשון ונאבקת בעיקר ברף 70 הניצחונות, זו הזדמנות עבורו פשוט לזרוק בכל מצב בו משאירים אותו חופשי. לפני שנתיים בלדסו קלע שלשות בקאץ' אנד שוט ב-39.5 אחוזים, כך שמדובר קודם כל בעניין של ביטחון, שאם הוא ימצא מחדש יכול להפוך את הבאקס לבלתי עצירים.
מייק קונלי (יוטה)
בדומה לפול ג'ורג', גם קונלי סוחב לאורך העונה פציעת האמסטרינג שהקשתה עליו להשתלב בקבוצתו החדשה. בשנים האחרונות הוא סובל מפציעות באופן קבוע ובגיל 32 בהחלט ייתכן שהוא לא רק נמצא בירידה, אלא שהוא הגיע לחלק התלול שלה. אין ברירה אלא להודות שיוטה נראתה הרבה יותר טוב בלעדיו, הרצף החיובי שלה הגיע כשקונלי היה פצוע ונעצר כשהוא חזר לחמישייה (למרות שהוא עצמו דווקא סיפק כמה משחקים טובים לפני הפגרה, סוף סוף). אז אולי פשוט עדיף לקווין סניידר להוריד אותו לספסל ולהפוך אותו לשחקן משני?
התשובה השלילית מתחלקת לשניים. החלק הראשון הוא שיוטה כנראה לא מספיק טובה בשביל להתמודד על אליפות בלי קונלי. יש לה סגל נחמד ומגוון, אבל לא מספיק איכותי או עמוק כדי לנצח ארבע סדרות. החלק השני הוא שקל לשכוח כמה טוב קונלי היה בשיאו. מדובר באמן פיק נ' רול, מנהל משחק משובח, עם קליעה מצוינת מבחוץ והגנה טובה. יש לו קבלות פלייאוף שאין לאף שחקן ביוטה. איתו ניתן לדבר על חמישייה שקשה מאוד לעצור (לצד דונובן מיטשל, ג'ו אינגלס, בויאן בוגדנוביץ' ורודי גובר). כדי להתמודד ברצינות עם הקבוצות של לוס אנג'לס, דנבר ויוסטון, יוטה זקוקה לקונלי ביכולת קרובה לשיא ומחובר לקבוצה. החודשיים הקרובים יעזרו להבין האם יש לכך סיכוי.
ג'ייסון טייטום (בוסטון)
המקרה של טייטום הפוך מזה של רוב השחקנים כאן. שאלת המפתח היא לא האם הוא יוכל לחזור להיות מה שכבר היה, אלא מה הוא מסוגל להפוך להיות שעדיין לא ראינו ממנו. כי בחודש שלפני פגרת האולסטאר טייטום הבליח. ב-14 המשחקים שלפני הפגרה הוא קלע 26.7 נקודות ב-49.3 אחוזים מהשדה, כולל 3.6 שלשות ב-44.9 אחוזים, והוסיף 7.2 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים, 1.5 חטיפות וחסימה למשחק. השאלה הגדולה היא האם מדובר בשיא מקומי שאחריו תבוא ירידה טבעית, או בקפיצת מדרגה של שחקן שמסוגל לספק מספרים כאלה בעקביות ואף למעלה מהם. כשזוכרים שמדובר בשחקן שנה שלישית שעוד לא חגג 22 וכיכב כבר בפלייאוף הראשון שלו, האפשרות שמדובר בסופרסטאר בהתהוות בהחלט הגיונית.
טייטום הוא שחקן המפתח בסיכוי של בוסטון להפוך לסוס השחור במזרח. כשמוסיפים את גרסת הסופרסטאר שלו לקמבה ווקר, ג'יילן בראון משודרג, גורדון הייוורד מקומבק, מרכוס סמארט הבלתי נלאה ודניאל תייס היעיל בעמדת הסנטר, ניתן לדמיין קבוצה שלא כדאי להיתקל בה בפלייאוף. בעיקר אם יהיה לה יתרון ביתיות, וכרגע היא נאבקת על המקום השני שיוביל ליתרון ביתיות עד לגמר המזרח. לשם כך, טייטום יצטרך להמשיך היכן שהפסיק ולהיות אחד השחקנים הטובים בליגה בחודשיים הקרובים.