עד שנת 2008 ידע הכדורסל הישראלי שלוש אלופות בלבד: מכבי תל אביב, שזכתה עד אז 47 פעמים בתואר, הפועל תל אביב עם חמש זכיות (האחרונה ב-1969) והפועל גליל עליון, שהבליחה לרגע קסום אחד ב-1993. אלא שב-12 השנים האחרונות הצטרפו למועדון חמש קבוצות חדשות - הפועל חולון, גלבוע/גליל, מכבי חיפה, הפועל ירושלים ומכבי ראשון לציון - וחלק ניכר מההסבר לכך נעוץ במעבר לשיטת הפיינל פור.
הנתון הזה נראה נורמלי ואפילו מתבקש כשזהות הזוכה מוכרעת במשחק אחד, והאפשרויות להפתעה נפתחות, אבל התמונה מתהפכת דווקא כשמסתכלים על מה קרה בגביע המדינה בישראל מאז שנת 1995, השנה בה זכתה הפועל הרצליה בתואר הראשון והאחרון שלה. ב-24 שנים זכו רק שלוש קבוצות בגביע: מכבי תל אביב, ירושלים וחולון.
קבוצות רבות הגיעו למעמד הגמר מאז - חיפה, ראשון לציון, הפועל אילת, ברק נתניה, בני השרון, גבעת שמואל ומכבי אשדוד. כולן היו אנדרדוג, וכולן הפסידו. אפילו חולון, שכביכול הפתיעה את מכבי תל אביב ב-2018, עשתה זאת כשהן חולקות את שני המקומות הראשונים בליגה. אז מה הפך את גמר גביע המדינה לאירוע שבו לאנדרדוג אין סיכוי ממשי, על אף השיטה המזמינה סנסציות, והאם עירוני נהריה תוכל לשבור הערב (חמישי, 21:00) מול ירושלים את הנאחס?
זה לא שגמר הגביע תמיד הסתיים באופן הצפוי ביותר, ומי כמו אוהדי הפייבוריטית הנוכחית יכולים להעיד על כך, לאחר סל הניצחון של עדי גורדון מעל ראשו של טום צ'יימברס ב-1996. אלא שההפתעות נפלו בדרך כלל בשלבים המוקדמים יותר, כשהקבוצות הבכירות נתפסו לא מוכנות.
עוד דוגמה לכך שהפייבוריטית בגמר הגביע מצליחה יותר מאשר בגמר הליגה ניתן לראות במעמדה של מכבי תל אביב. דווקא בשנים השחונות שלהם, שבמהלכן נקלעו למשברים, איבדו את מקומם בצמרת היורוליג והפסידו שש אליפויות בישראל, הם העמידו בין 2009 ל-2017 רצף זכיות כמעט חסר תקדים בגביע.
אפי בירנבוים, שהגיע לגמר שש פעמים עם חמש קבוצות שונות (וזכה פעם אחת), כמעט בכל פעם כאדנרדוג, מנסה לנתח את ההבדל ומציע פתרון מעניין: "באמצע העונה, הקבוצות נמצאות בשיא המקצועי שלהן. כשאתה מגיע לסוף העונה יש בדרך כלל כאוס בחדר ההלבשה, והגדולות חוו כבר הדחה מאירופה, שזה דבר מאוד משמעותי. באמצע העונה לרוב זה הרבה פחות מורגש, והקבוצות הרבה יותר מחוברות. יותר קל להגיע לשיא שם, ויש הרבה פחות מתח".
צביקה שרף, שזכה בשישה גביעים עם מכבי תל אביב, וטעם גם הופעה כאנדרדוג מוחלט עם אשדוד, מסביר את המצב שנוצר העונה: "ברגע שמכבי איננה, האלמנט של הלחץ ירד מירושלים. אם מכבי הייתה שם, אז הלחץ היה גדול יותר גם בחצי הגמר. לירושלים יש כרגע עדיפות מקצועית על כל שאר הקבוצות בליגה, וגם ההפסדים שספגה היו לא מחויבי המציאות. ריאלית, מקצועית, כשהיא באה מרוכזת היא פייבוריטית גדולה, יש לה יתרון גדול".
עוד בוואלה! ספורט
אחד השחקנים, שעלה בעבר לגמר הגביע כאנדרדוג, סיפר השבוע כי אחרי שהצליחה קבוצתו להגיע לנצח בחצי הגמר, היו חגיגות בחדר ההלבשה: "הייתה הרגשה כאילו כבר זכינו בתואר", הוא מספר. באימון ביום שאחרי, השחקנים לא היו מרוכזים, ולמרות ניסיונות הרגעה והורדה לקרקע מצד המאמנים, זה נגמר בהפסד צפוי למכבי תל אביב.
עבור דני פרנקו זהו גמר ראשון כאנדרדוג גדול. ב-2009 הוא זכה עם חולון בגמר נגד חיפה, שנחשבה לקבוצה טובה יותר, אך לא בפערים כמו שייאלץ לסגור הערב. ב-2015 הגיע לגמר בארנה עם ירושלים נגד מכבי תל אביב, והררי הציפיות הובילו להתרסקות בתום הפסד כואב. גם הוא יודע כי לקבוצה כמו נהריה יכולות להיות תופעות של קבוצה שעשתה את שלה, והוא התייחס לכך במסיבת העיתונאים לקראת הגמר: "שוחחנו על זה עם השחקנים, על התחושה שכבר עשינו הישג. השחקנים תחרותיים ומקצוענים, ואני מאמין שיבואו לשחק את המשחק".
בירנבוים ושרף מנדבים עצה לפרנקו ממרום ניסיונם, כדי שיהפוך לאנדרדוג הגדול הראשון שמנצח בגמר. "ירושלים קבוצה יותר טובה ויותר מוכנה, עם סגל הרבה יותר רחב", אומר בירנבוים, "יש דרך לנצח עבור נהריה, דני יודע מה הדברים החזקים של הקבוצה שלו: הוא יצטרך לשלוט בקצב המשחק, ולשנות אותו לגמרי, אם הוא ישחק כדורסל רגיל, אין לו כמעט סיכוי. אם הוא ישחק על החולשות של ירושלים, אז במקומות האלה שהוא משתווה להם, הוא יצטרך להיות מצוין".
שרף רואה בקליעה מבחוץ נקודת מפתח: "יכול להיות שדני ינסה לנקוט כמה דברים טקטיים. היום, בכלל בכדורסל, אחוזי הקליעה משלוש הם מאוד משמעותיים. נהריה תהיה חייבת לתפוס יום יוצא מן הכלל מחוץ לקשת. יש להם את השחקנים האלה. גם נגד נס ציונה זה היה תלוי לא מעט בזה, והיו להם הרבה עליות וירידות. לבוא כאנדרדוג זה יותר נוח למאמן, יש עליך פחות לחץ, אבל עדיין יש עדיפות גדולה לירושלים".