עידן ורד בריאיון: "לא נוכל להרוויח את אותה המשכורת, מי שלא יפנים את זה יהיה בבעיה"

בווידאו: סרטון של בית"ר ירושלים לימי הקורונה.

בימים בהם כולם מתבקשים להישאר בבתים, לעידן ורד קשה לחיות את הסיטואציה. הבן אדם אחוז תזזית, בכל רגע נתון הוא מוצא לעצמו עיסוק. בשגרה זמן השהיה שלו בבית מאוד מוגבל, וקצת קשה לדמיין אותו במצב הנוכחי. ורד לא מסתיר את זה: "להישאר תקוע בבית זה בדיוק ההיפך ממי שאני. בטבע שלי אני רגיל כל הזמן להיות בתנועה. הלו"ז שלי צפוף והוא בעיקר סביב הכדורגל. זה מעבר שונה ולא פשוט, צריך להתרגל אליו וגם להתייחס לתקופה כאתגר, להתמודד עם הקושי ולהבין שיש הרבה דברים טובים שאפשר להפיק מתקופה כזאת. יוצא לי להיות הרבה יותר עם האישה והילד בבית, יותר זמן איכות. בסופו של דבר, יהיו כאלה שייקחו את התקופה למקום חיובי ויהיו כאלה שפחות. עברתי מספיק כדי לחפש את הצד החיובי בכל דבר".

ורד בן 31. בשלוש השנים האחרונות הוא התבגר והפך לבן אדם אחר. המציאות כפתה את זה עליו - הווירוס בבטן לפני שלוש שנים, הבן שנולד והפציעה האחרונה שהשביתה אותו קרוב לתשעה חודשים עיצבו בן אדם עם ראיה הרבה יותר רגועה ופרופורציונלית כלפי החיים והכדורגל. לא מעט אנשים חשבו שהוא בדרך לפרישה, אך הוא הצליח לחזור לעצמו עם ראייה מפוכחת: "היום על הכול אני מסתכל אחרת. כשחזרתי בכלל לא עניינו אותי המשחקים, העיקר שחזרתי לדשא. אמרתי תודה שזה קרה, שאני בריא והכל בסדר, המשחקים והחזרה לעניינים היו הבונוס. אני תמיד אומר שלא חזרתי רק כדי לחזור, אלא להיות שחקן מוביל, בוגר וטוב יותר ממה שהייתי ולהנהיג את הקבוצה, אבל אני לרגע לא שוכח לקחת דברים בפרופורציות. יש משוואה מאוד ברורה בחיים ובריאות היא מעל הכול. חשוב להעריך כל דבר הכי קטן בחיים שהוא לא מובן מאליו ובאמת לקחת דברים בצורה יותר רגועה".

בימים כאלה צריך משמעת עצמית גבוהה יותר, למשל לאימונים אישיים בבית.

האמת שישבתי שבעה חודשים בבית, ועד שחזרתי לעניינים הקורונה עצרה את זה והחזירה אותי לעבוד בצד. לגבי משמעת עצמית - אני רגיל לזה, מגיל קטן אני עורך כל יום-יומיים אימונים עם מאמן אישי בנוסף לאימונים עם הקבוצה. זאת שגרה עבורי. גם עכשיו מתאמנים עם מאמן אישי. זה לא כמו אימונים עם הקבוצה, אבל עושים את הכי טוב שיש במסגרת המגבלות וההוראות של משרד הבריאות. האמת שכמעט כל השחקנים שאני מכיר בליגה הזאת עושים אימוני תוספת ורגילים לכך גם בימים אלה. הם הרבה יותר מקצוענים ממה שעושים מהם".

אצלנו מזלזלים במקצוענות של השחקן הישראלי.

"אני יכול להגיד לך כשחקן וותיק בליגה שמכיר את מרבית השחקנים, שכולם היום עם מודעות גבוהה מאוד לתזונה ומקצוענות. כל אחד כמעט עורך אימונים נוספים מעבר לאימונים עם הקבוצה ושואב כמה שיותר מידע שיכול לעזור לו. יש לכדורגל הישראלי בעיות, אבל זה לא בגלל רמת המקצוענות של שחקנים. לייצר סטיגמות זה קל. בארץ, אם תלך להגיד מזל טוב ליומולדת של מישהו אחרי תיקו יחתכו אותך, אבל אני יכול להגיד לך שלוקה יוביץ', ששיחק איתי בכוכב האדום, היה עולה מולי בפייס-טיים אחרי משחקים רעים והייתי רואה שהם כולם במסעדה או מבלים יחד. אני לא אעשה את זה אף פעם, אני לוקח קשה משחקים ואחרי תיקו לא בא לי לצאת מהבית, אבל ברמה הכללית צריך לדעת לכבד שחקנים. יש לי חברים ישראלים שהם שגרירים ועוד שחקנים מחו"ל שאני איתם בקשר. תאמין לי שאצלם זה משוחרר יותר. יש לנו בעיות בכדורגל, אבל זה לא קשור למקצוענות".

איך אתם שומרים את הקבוצה ביחד בימים אלה? אתה בקשר עם הזרים?

"עם הזרים תמיד. יש לנו קבוצת וואטסאפ שלי, כקפטן, עם הזרים. במיוחד בתקופה הזאת צריכים לעקוב איך הם מרגישים ואם חסר להם משהו. בסך הכול כולם מרגישים בטוחים כאן וטוב להם. זה לא קל להיות רחוק מהבית והמשפחה בתקופות כאלה, אבל המועדון דואג להם. בחגים אני מזמין אותם אליי הביתה, באמת מנסים שיהיה להם הכי טוב. אני הייתי זר בחו"ל, יודע טוב מאוד מה החשיבות של לדאוג ולקרב".

קיצצו לכם 20% מהשכר ונראה שזה הולך לקיצוץ גבוה יותר על מנת להימנע מחל"ת. איך כולם מקבלים את זה?

"בוא נעשה סדר- העולם עובר שינוי. עוד לא ברור מתי נעבור את הכול ונחזור לאימונים ולמשחקים, אבל השינוי כאן. לקבוצות אין היום הכנסות - לא מכרטיסים, לא מזכויות שידור, לא מספונסרים. גם בהמשך זה יהיה קשה מאוד, העולם ילך 10-15 שנים לאחור מבחינה כלכלית וכל שחקן ושחקן יצטרכו להבין את זה אם נרצה שיהיה פה כדורגל בשנה הבאה. יש מציאות, לא נוכל להרוויח את מה שהרווחנו ומי שלא יבין את זה יהיה בבעיה. זה הרבה יותר גדול מאיתנו, זה גלובלי ויראו את זה בכל פינה. כולנו נצטרך להגיד תודה כשכל הדבר הזה בכלל ייגמר ונוכל לחזור לשגרה, כי אם זה לא ייגמר אפשר להגיע לכאוס והפיכות בעולם, וזה משהו שכולנו מתפללים שלא נגיע אליו.

"אני שומע כל מיני אנשים שאומרים ומדברים על פתרונות למצב, אבל תכלס כרגע לאף אחד אין פתרונות ולא יודעים כמה זמן זה ייקח וזאת הדאגה הגדולה של כולנו. קודם שנהיה בריאים ונדע להתמודד עם המגיפה, אחר כך נתעסק בדברים האחרים. אני תמיד אומר לכולם שאנחנו והכדורגל זה בסך הכול טיפה בים, מה שקורה מסביב יכול להגיע לקטסטרופה וכולנו מקווים שזה ייעצר בזמן עם איזשהו פתרון.

"ננסה תמיד להגיע לעמק השווה עם המועדון בהתאם לסיטואציה. אף אחד לא רוצה מריבות ובלגן, בסופו של דבר כולנו ביחד בסירה הזאת. כרגע אצלנו ובעולם כולו יש משבר חריף שאף אחד לא יודע מתי הוא באמת ייגמר. הלוואי שהכל יהיה מאחורינו, אבל עד שזה יקרה יהיו גזירות קשות לכולם, בכל סקטור ובכל פינה, בארץ ובעולם".

מעבר לכדורגל אתה גם מושקע בכמה מיזמים והשקעות. גם שם נפגעת?

"בכל דבר נפגעים, אין מי שלא נפגע, אבל עוד לפני שמדברים על כסף צריך לדבר על בריאות. צריכים לדאוג לאנשים, להיות זהירים, להיות קשובים כדי שבאמת הדברים לא יידרדרו. עברתי מספיק בחיים כדי להבין שבריאות זה הכול, השאר זה בונוס".

לפני שבועיים אמרת שאין טעם לכדורגל ללא קהל. מתחרט על זה עכשיו?

ברור שעכשיו, אחרי שתקועים בבית, אתה כל כך רוצה לראות מגרש ודשא והיית מת לשחק גם בלי קהל, אבל אני לא חוזר בי ממה שאמרתי. כאחד שחולה ספורט וחולה כדורגל, המשחק הזה הוא כל כך יפה ומיוחד, שבלי קהל זה לא אותו דבר. אם אפשר לדחות קצת כדי שגם הקהל יוכל להגיע, צריך לעשות את זה. אסור לשכוח שהכדורגל בכלל שייך לאוהדים ובלעדיהם הוא לא היה כל כך פופולארי. זה לא פייר כלפיהם".

דיברת על אוהדים, היו המון טענות על כך שאתה ואלירן עטר לא פתחתם במשחק ההדחה מהגביע נגד מכבי פתח תקוה. תעשה לנו סדר.

"שמעתי בכל מקום שאומרים את זה, אז פעם אחת אני אסביר. חזרתי לא מזמן לשחק אחרי תשעה חודשים בחוץ. זה היה שבוע של שלושה משחקים וזה היה המשחק האחרון. שלושה ימים לפני כן פתחתי בטרנר נגד אשדוד. פיזית זה לא נכון היה עבורי לפתוח, זה חושף אותי לפציעות תחת עומס. תראה מה קרה למיכאל אוחנה, שגם חזר אחרי תקופה ארוכה ושיחק קצת יותר מדי. רוצה שאגיד לך יותר מזה? שיחקתי במשחק הגביע הזה 75 דקות וסיימתי עם מתיחה, כך שלא הייתי אמור לשחק נגד באר שבע אם המשחק היה מתקיים בזמן. זה אומר הכול. אותם הדברים לגבי אלירן, שלא שיחק תקופה במכבי תל אביב לפני שבא לבית"ר. אלה החלטות שמקבלים ביחד עם הצוות המקצועי, הרפואי ומאמן הכושר. ואגב, יש לנו סגל שחקנים מצוין ושיחקו שחקנים איכותיים, אבל לא הצלחנו, פשוט נפלנו במשחק הזה. זה עד עכשיו כואב לאנשים, כל כך רצינו לעשות עונה גדולה בגביע, אבל זה חלק מהחיים".

חברך הטוב איתי שכטר פרסם פוסט נגד הרשימה המשותפת וחתכו אותו.

"מי שמכיר את איתי יודע שאין לו שום קשר לגזענות, הוא שיחק עם ערבים לאורך כל הקריירה בקבוצות ובנבחרת והיה ביחסים מצוינים איתם. כולם הבינו למה הוא התכוון, שתומכי טרור לא צריכים להיות חלק מהממשלה, אבל כנראה בגלל משבר הקורונה והעובדה שלא היה יותר מדי מה לכתוב על ספורט התלבשו על זה. תאמין לי שאיתי לא מתרגש מזה, יום אחרי כבר נולד לו ילד רביעי והוא במקום אחר. בגדול, אמרתי לאיתי שאם הוא היה מסביר למה הוא התכוון או מתראיין ומדבר על זה אף אחד לא היה אומר מלה, כי אני חושב שיש קונצנזוס בחברה שאנשים לא רוצים לראות תומכי טרור בממשלה שלנו".

שכטר מזריק כדורגל, הוא עוקב אחרי ליגה א' בטירוף. איך הוא שורד בימים אלה?

"כולנו כאלה. אני יכול להגיד לך שכמו כולנו אני כואב את המצב של העולם והנזקים של הקורונה, אבל עדיין, כל יום שאין בו שידור ספורט ואני מתאמן עם הקבוצה או עסוק במשהו שקשור לספורט הוא יום עצוב בשבילי. האנשים שחיים את הספורט - הספורטאים עצמם, התקשורת, אוהדים וכל מי שלוקח חלק - הספורט זה סם החיים שלו, חלק מהשגרה ומחזור הדם. זה כל כך חסר לאנשים, ברמה מפחידה. מה שכן, זה גורם לכולם להעריך יותר ויותר את הדבר הזה שנקרא ספורט, כמה הוא גדול ומיוחד".

בוא נחזור לפציעה האחרונה, פציעה די נדירה בכף הרגל שכמעט שברה אותך.

"עברתי פציעות בקריירה - פציעה חוזרת בכתף, ניתוחים, הווירוס בבטן, אבל הפציעה הזאת הייתה הכי קשה מבחינה מנטאלית. בכל פעם חשבתי שאני חוזר ואוטוטו משחק ובכל פעם זה נדחה. בבית"ר דאגו לי ותמכו בי לאורך כל הדרך, מחוגג, דרך יוסי ורוני וכל האנשים במועדון. הם נתנו לי את כל הגב והתמיכה לעבור את הפציעה הזאת, זאת הייתה תקופה עם המון חרדות וחששות בדרך. זה סוג של חוסר שליטה על הפציעה ואי ידיעה מה יהיה בהמשך. הייתה תקופה ממש מלחיצה עם חששות וחרדות, אבל זה לא עצר אותי לשנייה מלעבוד הכי קשה שיש כדי לחזור. לא ויתרתי כי בתוך תוכי תמיד האמנתי שאני חוזר".

היה רגע של שבירה?

"היה רגע אחד של כמעט. זה היה בתחילת דצמבר, כבר חזרתי לאימונים מלאים עם הקבוצה. יום שישי אימון מלא, הכול הולך טוב ואני מאושר, אולי אהיה בסגל במשחק הקרוב כבר. הלכתי באותו ערב לישון וכשקמתי בבוקר ראיתי את הרגל נפוחה ברמה מטורפת. מיד נסעתי לבית חולים, התברר שיש לי זיהום בעצם של הניתוח ואני צריך לשבת חודש בבית עם אנטיביוטיקה - 8 כדורים ביום, 2 בבוקר, 2 צהריים, 2 ערב ו-2 לילה. באותו רגע, עם כל החוסן שלי, אני זוכר שאמרתי לאשתי ולסובבים שאני לא בטוח שאצא מזה, שאני מרגיש שאולי כבר לא אחזור וזה נגמר. היה שם רגע של שבר וכמה שבועות של חששות אמיתיים לסיום קריירה, אבל לשמחתי עברתי את זה. חזרתי להתאמן אחרי חודש ושבועיים לאחר מכן כבר הייתי בסגל.

"אני זוכר שבמשחק החזרה שלי קיבלתי שתי דקות נגד נס ציונה, ואלה היו אולי שתי הדקות הכי מאושרות בקריירה שלי. היה קר מאוד בטדי, אבל היה חם בלב. קיבלתי גם הרבה פידבקים באותו ערב מכולם באצטדיון - הקהל שקורא בשם שלך, החברים, בתוך המועדון. אנשים חיכו שאחזור וזה חימם את הלב. פתאום התחילו להגיע שערים, אני רואה את אשתי והילד שמחים ביציע, ואני מבין שזה היה שווה לעבור את כל זה רק בשביל הרגעים הקטנים-גדולים האלה".