את הודעת הטקסט ששלח לאשתו בשיא המשבר, אריאל הרוש לא שוכח. הוא כבר היה למעלה משלושה חודשים בספרטה רוטרדם מבלי לראות דקת משחק ואיבד גם את מקומו בהרכב נבחרת ישראל. הוא הגיע לווינה למשחק מול אוסטריה במצב רוח ירוד מאוד, בידיעה שאופיר מרציאנו יפתח בשער במשחק למחרת יום הכיפורים.
"אני זוכר ששכבתי במיטה בחדר במלון וכתבתי לאשתי: 'אני מבטיח לך שאחרי יום כיפור הכל ייפתח לי. אחרי שאחזור מהמשחקים של הנבחרת הכל ישתנה לטובה'. כתבתי לה את הדברים לפני כניסת יום הכיפורים כשהייתי בווינה וידעתי שאני הולך לבית הכנסת המקומי, מוציא את נשמתי בתפילות ומתפלל בכוונה גדולה. צעדנו לתפילת כל נדרי בבית הכנסת המרכזי, וראש והלב שלי כיוונו בתפילה רק לזה שהדברים ישתנו ושהכל יתהפך לי לטובה".
וכשחזרת להולנד והכל השתנה?
"במשחק הראשון אחרי החזרה מפגרת הנבחרות, מול כרונינגן בחוץ, מצאתי את עצמי יושב על הספסל ובדקה ה-85, במצב של 0:0, מסתכל לשמיים שם בהולנד וצועק לעצמי: 'אבא שבשמיים אני אוהב אותך. הכל לטובה'. המצב שלי באותו רגע לא היה טוב, הרגשתי את כל הקושי הנפשי במשך כל החודשים שאני שם ולא משחק, ואז באופן שאני לא יכול להסביר אותו, השוער הראשון שלנו קיבל כרטיס אדום וספגנו גול, ובאופן טבעי יצא שאני נכנס לשער וחוזר לעשות את הדבר שאני אוהב. יש לי צמרמורת כשאני אומר את זה עכשיו".
ואז הוא קיבל השעיה לארבעה משחקים.
"לכן אמרתי לעצמי: 'אריאל, זה הצ'אנס שלך. שום דבר לא קורה סתם בחיים'. אמרתי לעצמי שאני יוצא מעכשיו לארבעה משחקים ונותן מעצמי הכל. במשחק הראשון קיבלתי שני פנדלים ולא היה לי מה לעשות. במשחק השני והשלישי הייתי מצטיין והיה עוד משחק מצוין ואז המאמן היה צריך להחליט מה הוא עושה כשהשוער הראשון חוזר. שיחקנו נגד ויטסה ארנהם כשאני לא יודע אם אפתח אבל הוא נתן לי את הצ'אנס ומאז ברוך השם הכל הולך טוב עד למשחק מול המובילה אלקמאר בו ניצחנו 0:3 ושמרתי על שער נקי במשחק שהיה בפרופיל מאוד גבוה".
היום אתה כבר יכול לחייך, אבל ההתחלה היתה קשה מאוד.
"זו היתה תקופה נפשית קשה. הגעתי להולנד אחרי שהייתי מנודה במשך חודש באימוני הפועל באר שבע וזה אחרי חודשים שהפכתי שם לשוער ספסל בעונה שעברה. גם בנבחרת כבר לא הייתי השוער הראשון. התאמנתי לבד. אתה צריך להבין, ויתרתי על הרבה מאוד כסף בבאר שבע כדי לשחק בהולנד כי בהולנד אין כסף טוב בקבוצות הקטנות והגעתי לשם לפחות בציפייה להיות שוער ראשון. משחק רדף משחק ולא הייתי שוער ראשון שם. הגעתי כבר למחזור העשירי ולא הייתי השוער הראשון. שלושה חודשים וחצי של ייבוש וזה היה קשה מאוד. אמרתי לעצמי: 'אריאל, גם עזבת מדינה, גם הפסדת כסף, גם ויתרת על חברים. בשביל מה עשית את כל המהלך המטורף הזה?'. אבל אמרתי שאני חייב להיות חזק ולהאמין בבורא עולם. אמרתי שבסופו של דבר הפרנסה בידי שמיים והכלכלה לא בידיים שלי. אמרתי שאני אעבוד חזק ולא אוותר. לצערי יש לי את הניסיון בחיים לעבור משברים. וזה באמת לא היה קל לעבור את התקופה ההיא כי האימונים בהולנד ממש קשים וכשאתה מתחיל עוד שבוע ועובד מאוד קשה בידיעה שיגיע המשחק ותהיה שוער על הספסל, זה קשה עד בלתי אפשרי למצוא מוטיבציה".
יוצא לך לפעמים לערוך חשבון נפש ולשאול את עצמך למה נקלעת לכל כך הרבה משברים מקצועיים בקריירה שלך?
"אני לא אוהב לשאול למה. למדתי בשיעורי תורה שאם אתה עסוק כל הזמן בעבר, לא תמצא זמן להווה ולעתיד. ברור שעברתי הרבה קשיים בדרך המקצועית שלי. גם בבית"ר, גם בנתניה, הפועל תל אביב ובאר שבע אבל באמת שאני משתדל לא לחשוב על זה כי זה הופך אותי לעצוב ויוצר אצלי אווירה שלילית שמורידה אותי לדאון. בגלל זה אני עושה הכל כדי לא לחשוב על זה. החלטתי לומר שהכל לטובה כי יש חברים שלי לכדורגל שבגיל 18 גמרו איתי נוער בבית"ר ירושלים והיו פוטנציאל ענק שלא הגשים את עצמו. סך הכל עם כל הבעיות, עשיתי קריירה מרשימה".
מה היתה הטעות הכי גדולה בקריירה שלך?
"לא חושב שעשיתי טעות כזו גדולה בקריירה שאפשר לספור אותה ככזו. סך הכל תמיד הייתי מקצוען ועבדתי קשה אבל נקלעתי להרבה משברים במקומות ולא באשמתי. אני בן אדם ישר. מעולם לא שיקרתי, לא חתרתי תחת מאמן או שחקנים ששיחקו לצדי. זה פשוט ביש מזל שליווה אותי".
מה היה הרגע הכי קשה בקריירה שלך? הירידה לספסל בבאר שבע או מה שעברת עם הקהל של בית"ר בפרשת הצ'צ'נים?
"באר שבע זה רגע קשה מאוד מקצועית. אולי הכי קשה לאחד כמוני להפוך ברגע לשוער שני ולהתייבש על הספסל. בבית"ר היתה תקופה קשה שרוב הקהל היה נגדי וזה השפיע עלי מאוד נפשית. ומה בסך הכל עשיתי בפרשת הצ'צ'נים? לא יצאתי על הקהל של בית"ר ואני משוכנע שהיום בדיעבד הם יודעים שאני לא אשם בכלום. מה אמרתי? שצריך לקבל כל אדם באשר הוא אדם ללא הבדל של דת, גזע או מין".
פרשת הצ'צ'נים ליוותה אותך גם להולנד?
"שמע, מסתבר שהסרט 'טהורה לעד' שעשו על התקופה ההיא, הוקרן גם בהולנד וכשהגעתי לקבוצה ממש בתחילת הדרך ניגש אלי אחד השחקנים ושאל אם אני זה השחקן ששילם מחיר כיוון שהוא ביקש לקבל את הצ'צ'נים. הוא סיפר שהוא צפה בסרט וזכר אותי. אחר כך הוא הלך וסיפר לעוד שחקנים וגם האוהדים ידעו וזה בהחלט הסב לי גאווה שהם זכרו את זה".
יש מוסלמים בקבוצה שידעו על הסיפור הזה?
"יש לנו בקבוצה המון שחקנים מוסלמים. למעשה חצי כמעט מהסגל הם מוסלמים כאשר יש לנו רבים ממרוקו ומטורקיה ותאמין לי שהם אוהבים את ישראל. גם אם יש מישהו עם ספקות, אני מסיר לו את הספקות. אני מרגיש שאני שגריר של מדינת ישראל בהולנד. אני ציוני ומאוד אוהב את המדינה. אני לא יכול לשמוע בחו"ל שמדברים רע על ישראל. מיד כשאני שומע שאומרים על החיילים שלנו שהם רוצחים וכל מיני ביטויים כאלה אני ממהר עם הטלפון שלי ומראה לאותם אנשים שהם טועים. יש לי המון חומר הסברה ששמרתי ואיתו אני מסביר את המדיניות של ישראל ומראה לאנשים שלא יודעים, את המציאות כאן".
זה לא פשוט.
"שמע היתה סיטואציה אחת שעמדתי על שלי. איזה ראפר הולנדי מרוקאי שר שירים על חיילים ישראלים שהורגים ילדים פלסטינים. במקרה שמעתי את זה בחדר ההלבשה שלנו וכיוון שהוזכרה המילה ישראל ביקשתי שיתרגמו לי. מאוד כעסתי וביקשתי שיכבדו אותי ולא ישמיעו את השיר הזה יותר בחדר ההלבשה. גם הסברתי להם את הצד שלנו ושהחיילים שלנו מאוד מוסריים וצריכים לפעול נגד טרור. לשמחתי הם קיבלו את מה שאמרתי. מה שקשור למדינה שלנו ולחיילים שלנו אני לא אשתוק. מי שיטנף על המדינה והחיילים, יקבל אותי מנגד. זה משהו שהחלטתי כל עוד אני משחק בחו"ל וזה גם לא משנה באיזה שלב אני אהיה. גם אם זה היה קורה לי באימון הראשון בהולנד, הייתי עומד על שלי ומגן על המדינה שם".
קשה לשכנע שם שאנחנו בסדר.
"נכון, אבל אני חושב שהצלחתי להפוך את הדעה שלהם על מדינת ישראל. היום שחקנים שם מתכננים את החופשות שלהם לישראל. רוצים לבקר בתל אביב ובירושלים".
צובט לך בלב שלא נקשרת למועדון אחד לאורך שנים או שטוב לך עם הנדידות האלה?
"לא טוב לי בכלל עם הנדידות. בא לי כבר להתחבר למקום אחד וזה מה שתיכננתי שיקרה לי בבאר שבע. חתמתי לשלוש שנים בהפועל באר שבע. קניתי דירה חדשה בעיר, רהיטים חדשים. תיכננתי להיות בבאר שבע שלוש שנים ואפילו להאריך לחמש אבל קרה מה שקרה ואיבדתי את מקומי שם עד שהוחלט לשחרר אותי".
יש שחקנים שאוהבים את המעברים האלה בין מועדונים ובין מדינות.
"זה לא טוב לראש לא לדעת מה קורה איתך בעונה הבאה. אין שקט לראש במצב כזה. כשאתה מקובע למקום אחד אתה מתרגל לאווירה ולאנשים. זה עדיף".
יש לך חוזה לעונה הבאה בספרטה?
"לא, החוזה שלי הוא בהפועל באר שבע אבל אני מקווה שבזכות ההופעות הטובות שלי כרגע אני אתקע יתד בקבוצה. אני מרוצה מאוד שהגעתי לספרטה, זה מועדון גדול וטוב לי פה. אשמח לשחק כאן עוד כמה שנים, ואולי בהמשך אעשה מעבר לקבוצה גדולה יותר באירופה".
אתה שמח לראות שאחרי שעזבת, הפועל באר שבע בעונה לא טובה?
"ממש לא שמח לאידם. שיצליחו וינצחו כל משחק. אני לא אאחל רע לשום בן אדם ושום קבוצה".
במרץ חצי גמר הפלייאוף מול סקוטלנד. תסביר את הלהט הזה שלך להיות כל הזמן שוער הנבחרת? אתה ממש אובססיבי בעניין.
"אני מת על המדינה שלנו ועל הנבחרת. יש לי המון חברים קרביים. אם לא הייתי כדורגלן, הייתי הולך לסיירות הכי טובות כדי לייצג את המדינה ולהילחם בשבילה. יש עוד זמן לנבחרת ומי שיהיה הכי טוב במרץ יפתח. בינתיים אני צריך להמשיך את מה שאני עושה עכשיו בהולנד".
השם שלך מתחיל להיות מוכר בליגה ההולנדית?
"מעריכים אותי בהולנד יותר מאשר בישראל".
כבר?
"כן. מפרגנים לי שם הרבה יותר מאשר בארץ. שולחים לי הרבה כתבות שלא את כולן אני יכול אפילו לתרגם אבל אני מבין שאני הרבה בנבחרת השבוע ופרשנים מדברים עלי. אנשים חזקים כמו ואן חאל מפרגנים לי. הוא ישב עם המנהל הטכני שלנו אחרי המשחק נגד ויטסה ודיבר עלי יפה. הוא אוהב את המועדון שלנו ובא הרבה לצפות. יש 'ווייב' טוב סביבי. שם מדברים נטו על כדורגל ובלי כל הצהוב מסביב".
למה מפרגנים לך פחות בארץ?
"כי קשה פה לפרגן ובעיקר יש אצלנו תחרות בין כלי התקשורת. אם אני מתראיין במקום אחד, במקום אחר כועסים ומתעלמים. אבל אני כבר לא מייחס לזה חשיבות. אבא שלי בא אלי ואמר לי: 'למה באתר אחד מפרגנים ובאתר אחר לא?'. אמרתי לו: 'אבא, הלוואי שזה יהיה תמיד כך רק שיהיה מה לומר עלי או שלא יכתבו בכלל'".
לא כואב לך כשזה קורה?
"אני כבר לא מחפש שיאהבו אותי. פעם כשהייתי צעיר, זה היה מאוד חשוב לי. היום זה אפילו לא מדגדג לי. אני קונה את זה שאשחק טוב ושלא יפרגנו לי. זה כבר לא העיקר והאמת? ההתעסקות בתקשורת ובמה שרשמו עלי מוציאה אותך מפוקוס. אני רוצה להתעסק רק בכדורגל. לא בתקשורת, לא באוהדים, לא בלך תסביר מה קורה במועדון או בחיים שלך. הניתוק הזה עשה לי טוב בקפריסין והוא עושה לי כעת טוב גם בהולנד. לראיה, תסתכל כמה זמן לקח לי לעשות את הראיון הנוכחי ואתה יודע היטב כמה התקשורת רצתה מתחילת העונה שאדבר בהרחבה על מה שקורה איתי. עכשיו כשיש פגרה אמרתי שזה הזמן הנכון לפתוח קצת".
אתה עוקב אחרי הליגה הישראלית העונה?
"בוודאי. עוקב ולא ממש נהנה העונה מהכדורגל אצלנו שהוא מאוד שבלוני וטקטי. חבל לי לראות את זה. אני יודע שקל לי לדבר עכשיו ואני מבין את הראש של המאמנים שיש עליהם לחץ גדול ולכן הם קודם רוצים לא להפסיד, אבל הקהל בארץ לא פראייר והקהל מרגיש שהוא רוצה יותר. אני יכול להגיד לך שבהולנד משחקים הרבה יותר פתוח כדי לנצח ולהבקיע שערים".
מה חשבת כשוער על דניאל טננבאום?
"הוא עשה עבודה מצויינת שלא קיבל גול כל כך הרבה זמן, אבל אני חושב שאם מכבי תל אביב היתה משחקת קצת יותר פתוח לא היה מצב שהוא היה מצליח לרשום שיא כזה. בהולנד לא יכול להיות שיא כזה היום. אני יכול להצטיין במשחק בו אקבל שני שערים כי מגיעים אלי עוד עשר פעמים. אין משחק בו אני יכול לנוח. כל שנייה מגיעים אלי ואני כל הזמן צריך להיות בפוקוס".
נחתת לעשרה ימי ביקור בארץ ולבטח יש לך מישהו שאתה מחכה לפגוש.
"בוודאי. רשמתי לי בלו"ז שאני צריך להיות אצל חביב אוחיון. לא הרבה יודעים אבל בפעם שהוא נפצע בגב כשהוא היה בווטפורד, עזרתי לו כשוער ותיק וכקולגה. נקשרתי אליו ואל אביו מוטי והתאונה הקשה שקרתה לו, היא כאב עצום בשבילי כי אני יודע מה הוא יכול היה להשיג ולאן הוא יכול היה להגיע. עכשיו אנחנו רק רוצים שחביב יעמוד על הרגליים, יילך, יתפקד ויהיה בריא. המאבק שלו כעת נותן השראה לכולנו".