קצר בתקשורת: הסיבות מאחורי הפיאסקו של ניקו קובאץ' בבאיירן מינכן

"כאשר כולם ממלאים את הוראות המאמן, הכל עובד", הצהיר ניקו קובאץ' ביום שלישי האחרון כאשר ניצב בפני הביקורת הקשה על ההופעה העלובה של באיירן מינכן במשחק הגביע מול בוכום. הדאבליסטית אמנם כבשה פעמיים בדקות האחרונות וביצעה מהפך מול יריבה מתחתית הליגה השניה, אך היכולת המזעזעת במשך רוב המשחק הותירה טעם מר מאוד. ובמקום להתייחס עניינית למחדלים, הפיל המאמן את כל האשמה על חניכיו. "הם לא ביצעו את ההנחיות, וכאן נעוצה הבעיה היחידה" - זו היתה משמעות הדברים. אם הבוס מתבטא כך במועדון מסוגו של באיירן, הכתובת נמצאת על הקיר. ימיו ספורים. ואכן, מיד לאחר מכן הגיעה התבוסה 5:1 בפרנקפורט בשבת, ואתמול בשעות הערב יצאה ההודעה לה המתינו האוהדים כבר מזמן. קובאץ' פוטר.

למעשה, הכתובת היתה על הקיר מאז מינויו בקיץ 2018. כבר בתחילת אוקטובר לפני שנה נקלעה באיירן למשבר עמוק, וחוסר ההתאמה של קובאץ' לתפקיד היה ברור לחלוטין. די היה לשמוע את התלונות על כך שהוא מדבר עם עוזרו, אחיו רוברט קובאץ', ועם מאמן השוערים בשפה הקרואטית במהלך אימונים כדי להבין שהעסק לא יעבוד אף פעם. זה היה אבסורדי באופן קיצוני, כי קובאץ' אמנם ממוצא קרואטי, אבל הוא נולד בברלין. הוא גרמני לכל דבר, והשליטה שלו בגרמנית מושלמת. אין שום סיבה לדבר קרואטית ליד אנשים שלא מבינים אותה - הדבר משדר זלזול בוטה וגס בסובבים ללא כל הצדקה. האחים המשיכו להתנהל בבאיירן כאילו עדיין עבדו בפרנקפורט, ולא ממש לא התאימו את עצמם למועדון החדש. הסמליות הזו מסכמת היטב את הסיבה המרכזית לפיאסקו - קובאץ' ובאיירן פשוט דיברו בשפות שונות. היה זה קצר מתמשך בתקשורת.

ייתכן מאוד כי תומאס מולר רמז לכך כאשר נשאל לפני מספר שבועות על ההצהרות המוזרות של קובאץ' אודותיו. המאמן, שסיפסל את הכוכב, הכריז אז: "אם נזדקק לג'וקר, נשתף אותו", והתגובה של החלוץ היתה קצרה. "Nothing to say", הוא זרק לעיתנואים באנגלית והבהיר שגם הוא יודע לדבר בשפה זרה. קובאץ' נאלץ להתנצל אז, באופן חריג, כדי לנסות להתפייס עם מולר שלא הסתיר את רצונו לעזוב אם מעמדו לא ישתפר, אבל היחסים היו שבורים לחלוטין - ולא רק עם שחקן הבית הנערץ בן ה-30 שציין בהפסד לפרנקפורט את משחקו ה-500 במדי הקבוצה. רוב השחקנים הדומיננטיים בחדר ההלבשה איבדו את האמון בקובאץ' כבר מזמן.

קל היה לראות זאת כבר בתחילת העונה שעברה כאשר חאמס רודריגס לא היסס לצעוק בקול רם אחרי שנותר מחוץ להרכב: "כאן זה לא פרנקפורט!". הקולומביאני לא הסתדר עם קובאץ', ובאיירן לא מימשה את האופציה לרכוש אותו מריאל מדריד. אריאן רובן ופרנק ריברי לא סבלו אף הם את המאמן, והסמלים הוותיקים עזבו - ההולנדי פרש, הצרפתי חתם בפיורנטינה. מאטס הומלס בחר לחזור הביתה לבורוסיה דורטמונד. גם ג'רום בואטנג ניסה בכל כוחו לברוח וכמעט אירגן מעבר ליובנטוס בשלהי חלון ההעברות לפני שהעסקה נפלה. כעת גם מולר לא הסתיר את המיאוס, והקפטן מנואל נוייר השמיע דברים קשים אחרי ההתפרקות מול פרנקפורט.

"זו לא הפתעה מבחינתי. התהליך הזה התחיל כבר קודם. אנחנו צריכים לשנות כמה דברים", אמר השוער שהוציא חמישה כדורים מהרשת. וקובאץ'? הוא הסביר בפשטות כי ההרחקה של בואטנג בפתיחת ההתמודדות הובילה לקריסה. התירוץ הזה היה עשוי להתקבל לו היה עובד בקבוצה בסדר גודל של פרנקפורט, אבל בבאיירן, אשר ספגה זה עתה את ההפסד הגבוה ביותר מזה יותר מעשור, זה לא מתקבל על הדעת. קובאץ' לא הבין זאת. הוא מעולם לא הפנים זאת - והדבר מדהים במיוחד בהתחשב בעובדה כי הוא אף שיחק שנתיים במועדון ואמור להכיר היטב את נפשו. איכשהו, הוא תמיד מצא דרכים הזויות להביך את הממונים להשניא את עצמו על האוהדים.

קובאץ' מעולם לא פיקפק בעצמו. אחרי תוצאות מאכזבות, הוא האשים את שחקניו בהיעדר מוטיבציה, התלונן על שופטים, וכעס אפילו על תנאי מזג האוויר. הוא גימד את המועדון בו עבד, והגיע לשיאו כאשר נשאל לפני שבועיים אם באיירן צריכה ליישם את סגנון הלחץ של ליברפול והשיב: "דרושים שחקנים איכותיים כדי לעשות זאת. אם מותר לנסוע בכביש במהירות 200 קמ"ש, אבל הרכב שלך מסוגל להגיע רק ל-100 קמ"ש, אתה לא יכול לנצל את תנאי הכביש". העיתונאים נותרו עם פה פעור. האמירה הזכירה את נאום הביצים והחביתות של ז'וזה מוריניו בתקופת משבר בצ'לסי. אף מאמן באיירן לא העז מעולם לזלזל כך פומבית בסגל שעמד לרשותו.

העניין הוא כי קובאץ' אינו מתוחכם כמו מוריניו. אצל הפורטוגלי - לפחות בתקופת הזוהר לפני שירד מהפסים במהלך הקדנציה בריאל מדריד - האמירות השערורייתיות היו מתוכננות היטב. הגרמני-קרואטי פולט דברים בלי מחשבה מעמיקה. למעשה, הוא הזיק מאוד בקיץ למשא ומתן עם מנצ'סטר סיטי לגבי רכישתו של לירוי סאנה כאשר הגדיר אותו פומבית כ"שחקן חלומותינו". "נעשה הכל כדי להביאו", הוא הצהיר, וכך גם הלחיץ את המערכת הפנימית, וגם גרם לפפ גווארדיולה להקשיח את עמדותיו - באיירן אפילו החליטה להתנצל בפני מאמנה לשעבר.

"לא אהבתי את הדברים של קובאץ'", קבע אז היו"ר קרל-היינץ רומניגה. בעצם, הוא אף פעם לא סימפט את המאמן. כאשר נשאל לגביו במאי, לקראת הזכיה בדאבל, השיב רומניגה: "אין לי בעיה איתו". אם הבוס הגדול מתייחס אליך כך כשאתה עומד בפני הישג משמעותי, מצבך לא מזהיר. קובאץ' תמיד היה על זמן שאול. הוא נבחר כמועמד פשרה בין רומניגה שחשק בתומאס טוכל לאולי הנס שדחף לכיוונו של יוליאן נאגלסמן. אז נכנס לתמונה המנהל הספורטיבי חסן סליהמיצ'יץ' והציע את חברו שעשה עבודה מצוינת בפרנקפורט. העובדה כי איינטרכט פירקה את באיירן בגמר הגביע במשחק הפרידה של קובאץ' העלתה באופן זמני את מניותיו, אך מהימים הראשונים במינכן העסק לא עבד - כי הכישורים שמתאימים באופן מושלם לפרנקפורט לא מתאימים לבאיירן.

קובאץ' שם דגש על שני היבטים מרכזיים - משמעת והגנה. החלק הראשון משתלם כאשר האתגר לטפח שחקנים שזקוקים לסדרת חינוך. אנטה רביץ', למשל, חייב לקובאץ' את הקריירה, וגם לוקה יוביץ' עלה על הגל הנכון בזכותו. הגישה הספרטנית הזו לא הולמת לחלוטין את השחקנים עם אגו של באיירן. רק מאמן סמכותי במיוחד, כמו אנטוניו קונטה, מסוגל לשלוט בכוכבי על ביד ברזל, וזאת בעיקר כי הוא משכנע אותם באיכויות המקצועיות עם השקפת עולם סדורה. לצערו הרב, קובאץ' ממש לא נמצא בקטגוריה הזו, ויכולותיו הטקטיות מוגבלות. הוא לא מעניק לשחקני ההתקפה כלים מינימליים וסומך על הכשרון הטבעי שלהם. כל האימונים של באיירן, כמו בפרנקפורט, הוקדשו לתיאום בהגנה, ובסופו של דבר גם זה לא עבד.

העורף של באיירן נראה רעוע כמעט בכל משחק העונה, ואפילו ה-2:7 ההיסטורי בלונדון מול טוטנהאם בליגת האלופות משקר, כי ההגנה היתה פגיעה מאוד, ועם קצת מזל התרנגולים היו משיגים תוצאה הפוכה לפני שהתפרקו מנטלית. בבונדסליגה, ספגה באיירן 16 שערים ב-10 משחקים - יותר מכל קבוצה אחרת בחלק העליון של הטבלה. הרטה ברלין, פאדרבורן ואאוגסבורג הרשיתו מולה פעמיים, והכל היה שברירי עוד לפני הפציעות הקשות של ניקלאס זולה ורכש השיא לוקאס הרננדז. לקובאץ' לא היו פתרונות. הוא המשיך לדבר על חוסר מוטיבציה. אלמלא כושר פנומנלי של רוברט לבנדובסקי וסרג' גנאברי, מצבה של באיירן בטבלה היה חמור הרבה יותר, אבל גם כך היא רק במקום הרביעי הלא מוכר מבחינתה, במרחק ארבע נקודות ממנשנגלדבאך.

הסיוט הזה נגמר כעת, באיחור ניכר, ובאיירן תחפש את המאמן הנכון מבחינתה. ייתכן שצעדים גדולים בנושא נעשו אתמול, כי בבוקר נמסר כי קובאץ' יזכה לשני משחקים נוספים כדי להציל את משרתו, אך בערב כבר יצאה ההודעה על עזיבתו. סביר להניח כי השינוי הדרמטי נובע מהתקדמות במגעים עם מחליפו המיועד. גם קובאץ' עצמו ביצע שינוי של 180 מעלות באמירותיו. "לעולם לא אניף דגל לבן", הוא הצהיר שלשום אחרי התבוסה לאקסית, אך אתמול בערב טען כי הפרידה נעשתה בהסכמה הדדית: "זה הדבר הנכון עבור המועדון בשלב זה".

ייתכן שעתיד טוב הרבה יותר מחכה לו במקום אחר. גם אם ההתבזות בבאיירן חשפה את מגרעותיו הרבות, הדבר לא הופך אותו למאמן כושל בהגדרה - הוא פשוט היה במקום הלא נכון. אוטו רהאגל, למשל, בנה אימפריה אדירה בברמן, הצעיד את קייזרסלאוטרן לאליפות מיד אחרי עליית ליגה וזכה באליפות אירופה עם נבחרת יוון, אבל הקדנציה שלו במינכן בעונת 1995/96 היתה קצרה וביזארית. לא כל איש מקצוע מסוגל להצליח בסיר הלחץ הייחודי של באיירן. ובכל מקרה, כאשר אתה מעוניין להשתלב במקום עבודה, חשוב להקפיד לדבר עם הסובבים בשפה הנכונה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק