תפוס אותי אם תוכל: המצטרפות החדשות למגמה שמסחררת את ה-NBA

בווידאו: המספרים של שני משחקי פתיחת העונה האיומים של גולדן סטייט

158:159.

ככה, סתם.

בלי הארכה, בלי תוספות, בלי מאמץ, בלי שזה אולסטאר, בלי מאורע חריג שמצדיק מספרים מנופחים - ככה, סתם, משחק NBA בשנת אוטוטו-2020.

עד לא מזמן זה היה נחשב אירוע מופלא וחד פעמי, צירוף מקרים נדיר שספק אם יחזור. בפועל, סביר שביום שאחרי הרוקטס והוויזארדס כבר מתכננים את מבול הנקודות הבא שאפילו יתעלה על הקודם.

אין בכך הרבה חדש. שיאי הנקודות, המהירות והאינטנסיביות ב-NBA נשברים מדי יום ביומו. העלייה בקצב מורגשת כבר במשך עשורים. ממוצע הפוזשנים פר משחק של קבוצה בליגה, למשל, האמיר מ-88.9 בשנת 1999 ל-100 עגול ב-2019. העונה הוא ממשיך לצמוח, ועומד על 103.1 עד כה.

אז מה כן חדש? ההצטרפות של כמה זוחלות סדרתיות למגמה. אמנם עבר רק שבוע וחצי מפתיחת העונה, אבל את טבלת הקבוצות הכי מהירות בליגה כבר נראה שתלו הפוך.

את המקום הראשון מאיישת מי שסיימה את העונה שעברה במקום ה-30 והאחרון בקטגוריה, ממפיס; שנייה ניצבת יוסטון, הקבוצה השלישית הכי איטית ב-NBA בעונה החולפת; שלישית היא מיאמי, השביעית מלמטה אשתקד; ובעשירייה הראשונה מפציעה גם סן אנטוניו, מקום 22 בעונה שעברה;

לכל אחת מהן סיפור משלה, אבל כולן מעבירות בתחילת 2019/20 מסר דומה: אחרי שנים של סרבנות, גם הן הפכו להיות חלק ממהפכת הקצב ב-NBA. ועוד בחוד החנית.

ההזדחלות של הרוקטס, שבעונה שעברה הגיעה לשיאה עם התקפת חצי-מגרש יעילה עד כאב, היתה סוג של הכרח. הערמומיות של ג'יימס הארדן במצבי אחד על אחד לא הותירה גם לציפור התקפית חופשייה כמו מייק ד'אנטוני יותר מדי מרווח תמרון, והאיצה בו להתבסס על בידודים במידה שכבר כאבה לעין. כשנכנסה למשוואה גם תורת המספרים של דריל מורי, התוצאה היתה כדורסל שנראה על סף המהונדס. יוסטון שיחקה בהסתברויות כמעט באותה תדירות ששיחקה כדורסל.

למזלה, לתוך כור ההיתוך הרובוטי נזרק היצור הכי יצרי ופראי ב-NBA. ראסל ווסטברוק משחק כדורסל של אינסטינקטים, והאיסטינקטים שלו אומרים לרוץ מהר ובלי חשבון. אמור להיות גבול לכמה שזה יעבוד - בטח בסטטוס הנוכחי של ווסטברוק בקריירה - אבל לפחות הרוקטס מצאו עם ראס מעט שיגעון בתוך ההיגיון. לפתע ד'אנטוני שנראה כברווז צולע בתחילת העונה אחרי שכל אנשיו פוטרו, נראה כמי שסוף סוף קיבל את המנדט לשחק כדורסל בקצב שהוא רוצה.

"שש שניות או פחות - זה המוטו ההתקפי החדש שלנו. אנחנו עובדים על זה", אמר בשבוע שעבר ד'אנטוני, הוגה התקפת "שבע שניות או פחות" המפורסמת של פיניקס המיתולוגית. אחוזי הקליעה הנמוכים של הארדן בפתיחת העונה מרמזים על קשיים בהטמעת המהפכה, אבל דבר אחד בטוח - בעונה הזו הכדורסל של הרוקטס יהיה קצת פחות מייגע.

אם מאחורי האיטיות של יוסטון עמד רעיון, הכוח המניע אצל ממפיס היה מיתוס. במשך שנים היא תחזקה את טייטל הגריט אנד גריינד עם קבוצת צווארון-כחול קשוחה, מחוספסת והגנתית, שפורחת בקרבות חפירות. הפועל היוצא היה מקום קבוע בשיפולי טבלת הפוזשנים פר משחק ב-NBA, בה סיימה במקום ה-30 שלוש פעמים בעשור האחרון. בשנתיים האחרונות היא ניסתה להשתחרר מהתווית ולאט לאט נפטרה מסמלי התקופה, אבל רק הקיץ - כשעשתה פריש-מיש בהנהלה והצוות המקצועי, ובעיקר בחרה ברוקי סילוני כמו ג'ה מוראנט, הגריט אנד גריינד נקבר סופית.

"אנחנו מנסים לעשות את הדברים אחרת ורוצים לבנות לקבוצה זהות חדשה לגמרי. תהיה לנו קבוצה יותר מהירה, יותר צעירה, במובנים מסוימים יותר אטרקטיבית", הצהיר המאמן טיילור ג'נקינס ערב פתיחת העונה. את טביעת האצבע של ג'נקינס, תלמידו של מייק בודנהולזר הליברלי, אפשר היה לראות כבר בשבוע הראשון. עד כה המרוויח העיקרי הוא ג'ה מוראנט, שכבר מככב בתחזיות העדכניות על תואר רוקי העונה.

הסתגלנות של אריק ספולסטרה הפכה אותו לאחד המאמנים הבכירים המוערכים בליגה, והעונה מסתמן שהוא בדרך לעשות זאת שוב: שוב מתיישר ומשתנה בהתאם לנסיבות, שוב לא מתעקש על דרך אחת, שוב מצליח לתפור לחומר השחקנים שלו את שיטת המשחק המושלמת עבורם. המשימה שלו הפעם קשה מבדרך כלל: ההיט כפרנצ'ייז, גם בימים של פט ריילי על הקווים, תמיד נטה לכדורסל שמרני יותר, בטח בצד ההתקפי.

לשם ההמחשה, מאז שספולסטרה קודם לעמדת המאמן הראשי ב-2008 מיאמי לא סיימה אף עונה בטופ 15 בפוזשנים פר משחק. עכשיו היא רצה כמעט בכל הזדמנות, וגם ספולסטרה עצמו מתקשה להתרגל למציאות החדשה. "זה נתון שאני לא מצליח להבין - אנחנו הכי מהירים בליגה?", שאל בתמיהה את העיתונאים שהציגו בפניו את הנתון של ההיט אתמול, ארבעה משחקים לתוך העונה.

לאחר מכן הודה שעם התוספות המעניינות לסגל, כולל הרוקיז המהירים והמסקרנים טיילר הירו וקנדריק נאן, "אנחנו מתכוונים לשחק העונה יותר מהר, כי אנחנו מאמינים שאפשר לעשות את זה ביעילות השנה. באיזה מקום נסיים בקטגוריה הזו, זה פחות חשוב. אבל זה כן שינוי גדול".

לגרג פופוביץ' היה יותר מדי זמן לתכנן את היום שבו דז'ונטה מארי יחזור למגרשים. אחרי שזה קרה, התוצאה אולי נראית לא מאוד פופוביצ'ית, אבל בהחלט עונה על הציפיות, עם מאזן 0:3. על פניו הסגל של הספרס לא השתנה בצורה משמעותית, אבל החזרה של מארי וההתקדמות המדודה של לוני ווקר האיצה תהליכים תרתי משמע.

"אני אוהב את האתלטיות שלנו השנה, זה פותח לנו נתיב לעשות דברים אחרת", אמר פופוביץ' השבוע, ורמז שהעלייה בקצב המשחק כאן כדי להישאר. מארי נראה מצוין בפתיחת העונה, ומבסס את עצמו כאחד הגארדים הריבאונדרים הטובים בליגה. זו יכולת קריטית מבחינת הספרס, משום שהיא מאפשרת להם לרוץ הרבה יותר בקלות - קצת כמו מה שווסטברוק מציע ליוסטון. עד עכשיו זה עובד נהדר: הספרס מעמידים ממוצע של 106 פוזשנים פר משחק, נתון שבעונה שעברה היה מציב אותם במקום הראשון בליגה. זו עלייה משמעותית מאוד ביחס ל-98.9 פוזשנים בממוצע בעונה שעברה, נתון שקרוב לממוצע של סן אנטוניו בשנות שלטונו של פופוביץ'. מסתבר שגם גיל 70 הוא לא מאוחר מדי בשביל להתנסות בדברים חדשים.