בשעה טובה עונת 2019/20 הגיעה, ואיתה גם כמה פרצופים שכדאי להכיר לעומק. כבכל שנה, בציר חדש ורענן של כוכבים בפוטנציה מנסה לתפוס מקום של מישהו מבציר וותיק יותר בתודעה הקולקטיבית. התעלמנו משחקני השנה השנייה, כפי שנהוג אצל המחמירים, והרכבנו לפניכם רשימה חלקית ביותר של כמה מהם. השחקנים האלה נכנסים לעונה שעשויה להגדיר את הקריירה שלהם. שננו את השמות, זה יהיה במבחן.
דומנטאס סאבוניס (אינדיאנה)
לפני כמה ימים, לרגע קצר, נדמה היה שסאבוניס קרוב יותר לטרייד מאשר להארכת החוזה, אבל בסוף הליטאי קיבל את מבוקשו (75-77 מיליון לארבע שנים). הפייסרס מצדם ממשיכים הלאה עם התוכנית השאפתנית והמרדנית משהו שלהם, וישימו אותו בחמישייה לצד מיילס טרנר. על פניו, סאבאס ג'וניור לא נמצא בסיטואציה אידיאלית לפרוץ. אבל הדקות שלו יטפסו, ויש יסוד סביר להאמין שהוא כבר יסתדר משם. מדובר בשחקן חכם ואגרסיבי שיודע איך להניע את הכדור, לסיים בצבע, ולסדר חסימה. בהגנה הוא יסתמך על טרנר שיחפה על החולשות שלו. אחרי הזריקה זה יהיה תורו לחפות על החולשות של טרנר בריבאונד. הצימוד הזה לא מובן מאליו ב-2019, אבל יש שם מספיק כישרון בשביל שהם לא יהיו הבעיה באינדי.
קריס לוורט (ברוקלין)
לצד הרכז הכי צבעוני בליגה, על פני הפרקט הכי אפור, נוכל למצוא גם את לוורט, שינסה להתבלט בזכות עצמו. אחרי שכבר קיבל פירורי באזז לאולסטאר בעונה שעברה, השנה הסווינגמן ממישיגן יקווה לשמור על בריאות ועקביות בדרך למשחק הכוכבים הראשון שלו. זה לגמרי נמצא בקלפים - הוא רק צריך שקיירי יקבל אותו בתור הסייד-קיק הראשי. זו תהיה הזדמנות טובה לומר שאני לא חושב שיש בנאדם אחד בעולם שיודע מה קורה בראש של אירווינג, כולל אירווינג עצמו. השיטה שעבדה בשביל לאוורט הכישרוני בעונה שעברה תמשיך לעבוד בשבילו העונה. ברוקלין תשים את הכדור אצלו לא מעט בהתקפה העומדת ובמשחק המעבר, ולוורט יוכל ליצור לעצמו ולאחרים. החוזה שחתם (51 מיליון לשלוש שנים), שנראה כמו מציאה נוספת מבית היוצר של שון מארקס, ייתן לו שקט נפשי ויציבות בשביל לספק את הסחורה. חשוב לזכור שזו היסטוריית הפציעות של לוורט שגרמה לו לקחת את ההצעה של הנטס - הוא יהיה חייב להוכיח שהוא יכול להישאר על המגרש לפני כל דבר אחר.
דז'ונטה מארי (סן אנטוניו)
עוד גארד אתלטי שצריך להוכיח שהוא בריא, והארכת החוזה שהוא חתם הייתה בהתאם (64 מיליון לארבע שנים). למארי יש טונות של כישרון לצד יכולת הגנתית מוכחת. הרכז שנבחר ב-2017/18 לחמישיית ההגנה השנייה היה לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה שזוכה לכבוד. הוא אמור לחזק את הגנת הספרס מול כוכבי היריבות, ובצד השני פופוביץ' וצוותו מאמינים שהקליעה של מארי טובה מספיק בשביל לאפשר ליתרונות האמיתיים שלו לפרוח, בדגש על יכולת החדירה שלו לסל.
ג'ונתן אייזק (אורלנדו)
קשה לי להאמין שאייזק בן ה-22 אי פעם יגיע למעמד של כוכב נוצץ במיוחד, אך אל לנו להסתנוור ולזנוח שחקנים מסוגו - שהגיוון שלהם יכול לתפור את החורים בכל קבוצה. במקרה של אייזק אנחנו מדברים קודם כל על הגיוון ההגנתי - הפורוורד הארוך של המג'יק מסוגל לשמור כמעט על כל סוג של שחקן, אך מה שהופך אותו להרסני במיוחד בצד הזה של המגרש היא ההגנה הקבוצתית שלו. לאייזיק יש אינסטינקטים של לוחם קונג פו בגוף של שחקן כדורעף. בניגוד לשנים קודמות (ולרצון הציבור), השנה קליפורד דווקא כן מתכוון לנסות את אייזק כסנטר לפרקים, מה שיאפשר לו לרווח את ההתקפה ולפתוח את הצבע עבור ארון גורדון, מרקל פולץ ואחרים. אבל גם בעמדה הטבעית שלו אפשר לצפות מאייזיק לתרומות גדולות יותר בשני צדי המגרש, וזמן מסך ארוך יותר. הוא כמו מפתח גנבים. למרות שיהיו שחקנים חשובים ממנו להצלחה של המג'יק, הוא זה שיאפשר לקליפורד למצוא את ההרכבים הכי טובים לנצל אותם.
זאק לאבין (שיקגו)
אתם יכולים לצחוק כמה שאתם רוצים. נכון, את מה שהוא עושה טוב לאבין עושה כבר שנים, ומה שהוא עושה רע יכול להיות חומר גלם לספיישל סטנד-אפ בנטפליקס. אבל אני מאמין בשחיף לשעבר מ-UCLA. זה חזק ממני, הוא פשוט ממכר לצפייה. יש לו שני נתיבים שהוא יכול לקחת בדרך שלו לתודעה, ולמשחק האולסטאר (במזרח, אבל עדיין): הוא יכול לשפר את החולשות ההו כה מובהקות שלו - הוא כבר אמר בפומבי שנמאס לו שיורדים על ההגנה שלו - צעד קטנטן בכיוון הנכון, שהוא מחליט לקחת בעונה השישית שלו בליגה. הנתיב השני הוא פשוט להיות כל כך בלתי עציר כסקורר שכל השאר לא ישנה כמעט.
הוא לא רחוק משם - בעונה שעברה לאבין הוכיח שהפציעה שעבר כבר מאחוריו, והאתלטיות המפעימה שלו התחברה לסט כישורים עשיר שהסתכם ב-23.7 נקודות לערב, 37.4 אחוזים לשלוש, בדיאטת זריקות לא פשוטה בהתקפה הדוגמטית של ג'ים בוילן, כמו גם שש הליכות לקו העונשין. השנה יש לשיקגו קבוצת כדורסל של ממש - וטרנים כמו ת'ד יאנג ותומאש סטורנסקי יסתמו חורים גדולים ברוטציה, וגם לאורי מארקנן - שם שיכול להתאים לרשימה הזו - אמור להראות התקדמות נוספת. הכדור יתחיל אצל לאבין לפני שיגיע אל האחרים. עם היכולת של לאבין לחתוך לטבעת, או לעלות באוויר לקליעה מכדרור, הוא תלוי רק בעצמו למעשה. ואולי גם קצת בבוילן, האויב המושבע שלו על הקווים.
פסקל סיאקם (טורונטו)
להכניס לרשימה את השחקן המשתפר של העונה שעברה ואלוף טרי מרגיש כמו רמאות, או הבנה מפוקפקת של חוקי הפורמט. אבל המקרה של הקמרוני הוא היוצא מן הכלל. למה? כי קוואי לנארד בקליפרס, והוא השאיר בור בהתקפה של האלופה המכהנת. מן המפורסמות היא שוואקום בכדורסל אין - מה שמוביל אותנו לסיאקם, שיקבל את כל ההזדמנויות להוכיח שהוא שווה את הארכת החוזה שחתם עליה לאחרונה (130 מיליון דולר לארבע שנים, הבירות עליו). גם בהגנה ניק נרס הולך להוציא מסיאקם את המקסימום - הפורוורד הארוך יקבל משימות מורכבות ביותר בעמדות 1-4, ואם להסתמך על המשחק הראשון - הוא מוכן לתפקיד החדש: 34 נקודות, 18 ריבאונדים, חמישה אסיסטים והגנה חזקה על ג'רו הולידיי בניצחון של הדינוזאורים בהארכה. טורונטו לא תשחק על התואר העונה, אבל תסמכו על סיאקם. הקנדים לא ייעלמו לגמרי מהשיח.
בם אדבאיו (מיאמי)
אדריס היה רק בן שנה כשזכה לכינוי המחייב "באם", עת הפך בכוחות עצמו את אחד מהשולחנות בבית. זוהי אותה פיזיות חסרת מעצורים שקנתה לו גם מקום בליגה, אך העונה ההיט מקווים לראות ממנו הרבה יותר. חסן ווייטסייד כבר לא תושב פלורידה, ובאם יזכה במקום מובטח בחמישייה ודקות רבות להראות את כל הניואנסים שהוסיף למשחק שלו. מעבר להיותו סופר אקטיבי ואתלטי, אדבאיו מפגין טאץ' מתפתח מחצי מרחק, יכולת להוריד ריבאונד ולהוביל את הכדור במעבר, וקריאת משחק טובה. אם להודות על האמת, כל התחומים הנ"ל עדיין נמצאים בשיפוצים, אבל לאדבאיו יש את היתרונות המובהקים שהוא מביא איתו, ואלה יקנו לו זמן על הפרקט כדי להמשיך להתפתח לסנטר העתיד של מיאמי.