אזור הנוחות: סן אנטוניו שוב הלכה על המוכר והידוע, ושוב זה יספיק לה

באו: טריי ליילס (שחקן חופשי, מדנבר), דמארה קרול (שחקן חופשי, מברוקלין), לוקה שמאניץ' (רוקי, בחירה 19), קלדון ג'ונסון (רוקי, בחירה 29), קווינדרי וויתרספון (רוקי, בחירה 49, חוזה דו-צדדי), דולטון הומס (רוקי, לא נבחר בדראפט, חוזה לא מובטח), דדריק לאוסון (רוקי, לא נבחר בדראפט, חוזה לא מובטח), מאט פארל (רוקי, לא נבחר בדראפט, חוזה לא מובטח).

כמעט באו: מרכוס מוריס (שחקן חופשי, לניו יורק).

עזבו: דאוויס ברטנס (טרייד, לוושינגטון), דאנטה קאנינגהם (שחקן חופשי), קווינסי פונדקסטר (שחקן חופשי), דונטאס מוטיונאס (שחקן חופשי, שנגחאי).

זמנים משונים עוברים על אחד הארגונים הכי מוערכים בספורט האמריקאי. הפרידה המכוערת מקוואי לאונרד הפכה את עונת 2018/19 לעונה הראשונה ללא סופרסטאר מובהק מאז שהגיע האדמירל בסוף שנות השמונים. ההתקפה הסתמכה על שני כוכבים שרגילים לעבוד מחצי מרחק - הזריקה הכי טאבו בעידן המורי-בול. אבל הקבוצות של גרג פופוביץ' ואר סי ביופורד פשוט לא מסוגלות להימנע מהפלייאוף, איכשהו. המאמן והג'נרל מנג'ר האגדיים הצליחו לייצב קבוצה עמוקה סביב למרכוס אולדריג' ודמאר דרוזן (שהגיע בטרייד על לאונרד), והידע הארגוני שלהם תורגם ל-48 ניצחונות ומקום שביעי במערב רצחני. אפילו הפציעה של הרכז הפותח, דז'ונטה מארי, שגמרה לו את העונה לפני שהתחילה, לא עצרה את הספרס. בסיבוב הראשון הם כמעט גנבו את הסדרה מדנבר, אך קרסו לבסוף בשבעה משחקים מכובדים.

בקיץ הספרס שמו עין על מרכוס מוריס ואפילו הזיזו את דאוויס ברטנס המוכשר לוושינגטון כדי לפנות לו מקום. מוריס הסכים לחוזה של 20 מיליון דולר לשנתיים, אך לאחר כמה ימים הוא פשוט התחרט במפתיע, כדי לחתום בניקס. השמועות סיפרו שמוריס ויתר על הצעה עדיפה מהקליפרס לפני שהספרס הגיעו, וחתם עם הטקסנים מתוך חשש שהשוק שלו התייבש. כשהגיעו הניקס מוריס עשה פרסה אגרסיבית בלי להאט בכלל. אחרי שכבר העבירו את ברטנס, הספרס לא היו מאושרים מההתנהלות שלו, בלשון המעטה.

טריי ליילס הצעיר הגיע כסוג של ריבאונד, וינסה לשקם את הקריירה שלו ולהוכיח שהוא שחקן רוטציה ראוי בחוזה של 11 מיליון לשנתיים, כשהשנה השנייה מובטחת חלקית. דמארה קארול הוותיק הגיע לחזק את עמדות הכנף (20 מיליון לשלוש שנים, שנה אחרונה מובטחת חלקית). רודי גיי נשאר (32 מיליון דולר לשנתיים) כחלק מכנופיית המיד-ריינג'. חוץ מכל אלה, הספרס בונים על חזרה של מורי, והספסל, שימשיך להיות מהחזקים בליגה. אפשר לצפות להתקדמות נוספת מהצעירים - דרק ווייט (שאפילו הצטרף לפופ לאליפות העולם), יאקוב פלטל ולוני ווקר הרביעי.

ציון לקיץ: 7.5. לא היו לספרס יותר מדי אסים בשרוול, והתוצאות היו די בהתאם. אי אפשר להאשים אותם על הקטע עם מוריס. חבל, הוא דווקא היה עוזר.

חמישייה: דז'ונטה מארי, ברין פורבס, דמאר דרוזן, למרקוס אולדריג', יאקוב פלטל.

ספסל: דרק ווייט, רודי גיי, פאטי מילס, דמארה קארול, לוני ווקר, טריי ליילס, לוקה שמאניץ', מרקו בלינלי, קלדון ג'ונסון, שאמיזי מטו, דרו איבאנקס, קווינדרי וויתרספון, דולטון הומס, דדריק לאוסון, מאט פארל.

מאמן: גרג פופוביץ', עונה 24 בקבוצה ובליגה, מאזן 575:1245.

הכוכב: למרקוס אולדריג'. יש תחושה שהעונה הזו יכולה להיות בסימן של חילופי דורות - מאולדריג' ודרוזן למארי ו-ווייט. אם לא בתפוקה, אז לפחות בכיוון שאליו הולך הארגון. אבל כשמדברים על כוכבים מדברים על תפוקה - והביגמן הסטואי הוא עדיין המניה הכי בטוחה של פופ, והציר שהכל ינוע סביבו. בשלב הזה של הקריירה שלו אפשר לדעת בעיניים עצומות מה הוא הולך לתת - 19-20 נקודות דרך פוסט-אפים מהמיד-פוסט, קליעה נקייה אחרי פיק-אנ-פופ, והחלטות טובות בשטף ההתקפי. בהגנה צפו ממנו לשחק יותר כסנטר ממה שהוא אולי היה רוצה בעבר. הגיל עושה את שלו, וקשה לסרב לפופ.

האקס פקטור: דז'ונטה מארי. קל. מארי היה אמור להיות גולת הכותרת של העונה שעברה - קולות מתוך המחנה של הספרס היללו את משחקו של הגארד הדינמי, באופן שממש חרג מהאופי המתון של הארגון. אבל אז הגיעה הפציעה שגזלה זאת מאיתנו. ואולי, כך יש לקוות, היא רק דחתה את הפריצה בשנה. מארי נבחר לחמישיית ההגנה השנייה בעונה הבריאה האחרונה שלו, והוא מוכן לקחת על עצמו יותר בהתקפה עם ג'אמפשוט שנראה משודרג.

על ההגנה, הגודל והאתלטיות אנחנו שומעים הרבה, אבל אלמנט אחד של מארי שנשאר קצת בצל זה הכישרון העצום שלו עם הכדור. אם הקליעה מבחוץ תקרב אליו את המגנים, ותכריח אותם לעבור מעל לחסימות לעיתים, נוכל לראות את כל משחק ההתקפה שלו נפתח. יש לו את כל הכלים להגיע לטבעת, ולעשות שם נזק.

תחזית נועזת: לראשונה מאז 1997 לספרס לא יהיה נציג באולסטאר (מי יודע, אולי הם מעדיפים את זה ככה). אולדריג' נבחר בעונה שעברה, אבל בגיל 34, כשהתחרות צפופה כתמיד, קשה לי לראות אותו משתחל פנימה. אפילו קשה יותר למצוא מועמדים אחרים מתוך הסגל הזה.

גזר הדין: 37:45. מקום שמיני במערב והפסד ראוי בסיבוב הראשון (שישה משחקים). בעונה שעברה עם סגל כמעט זהה הייתה לספרס את ההתקפה החמישית בטיבה בליגה, בניגוד לכל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על כדורסל. ההגנה, לעומת זאת, הייתה במקום ה-20 הלא אופייני להם. אני מצפה מהפער להצטמצם וסן אנטוניו תהיה יותר במרכז הטבלה בשני צידי המגרש. ההיסטוריה לא מתגמלת פרשנים שמהמרים שפופ וחניכיו יפספסו את הפלייאוף. אז שם אני נעצר.