החלומות הגבוהים: פילדלפיה הלכה בניגוד לזרם, אבל האם זה ישתלם?

באו: אל הורפורד, ג'וש ריצ'רדסון (טרייד, ממיאמי), קייל אוקווין (שחקן חופשי, מאינדיאנה), טריי ברק (שחקן חופשי, מניו יורק), ראול נטו (שחקן חופשי, מיוטה), מתיס ת'ייבל (רוקי, בחירה 20), נורוול פל (רוקי, חוזה דו-צדדי), מריאל שאיוק (רוקי, חוזה דו-צדדי).

עזבו: ג'ימי באטלר (סיין-אנד-טרייד, למיאמי), ג'יי ג'יי רדיק (שחקן חופשי, לניו אורלינס), בובאן מריאנוביץ' (שחקן חופשי, לדאלאס), ג'ונתן סימונס (טרייד, לוושינגטון), אמיר ג'ונסון (שחקן חופשי), גרג מונרו (שחקן חופשי, לבאיירן מינכן).

פילי סיימה את העונה הרגילה במקום השלישי (מאזן 31:51) והפסידה לטורונטו וקוואי לאונרד בשניות הסיום של המשחק השביעי, באחת הזריקות האיקוניות בהיסטוריה של הליגה. אחרי שהתאושש מהדרמה, התפנה הג'נרל מנג'ר הטרי של הקבוצה אלטון ברנד לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב - לטרוף מחדש את כל הקלפים.

מבין הקבוצות שהתחרו על התואר בעונה שעברה, אף קבוצה לא הפכה את הסגל שלה כמו פילדלפיה (לא מבחירה לפחות). הסיקסרס נכנסו לקיץ עם שלושה שחקני חמישייה שהפכו לשחקנים חופשיים, שניים מתוכם שהגיעו במהלך העונה בטרייד - ג'ימי באטלר וטוביאס האריס. ג'יי ג'יי רדיק מצא אתגר חדש בניו אורלינס, האריס הוחתם לכמעט-מקס (180 מיליון לחמש שנים) ובאטלר - על הדבש ועל העוקץ - הועבר בסיין-אנד-טרייד למיאמי עבור ג'וש ריצ'רדסון בעסקה מסובכת.

אבל ההפתעה האמיתית הייתה ההחתמה של אל הורפורד מהסלטיקס. הביגמן המגוון לא היה מרוצה מההצעה של דני איינג' וערק לאחת היריבות הגדולות של בוסטון עבור 97 מיליון דולר לארבע שנים (לחוזה יש סיכוי תיאורטי להגיע ל-109 מיליון דולר על ידי תמריצים, הסוכן של הורפורד ביקש שאציין). בן סימונס, הבחירה הראשונה של 2016, חתם על הארכת חוזה (שתחל מהעונה הבאה) של 169 מיליון דולר לחמש שנים (גם הוא מותנה בתמריצים שונים), וכך ברנד למעשה התחתן עם הגרעין של הסגל הזה.

ציון לקיץ: 8. הסיקסרס היו יכולים לנסות לשמור את הסגל של העונה שעברה - כל כך הרבה תהפוכות הם עברו בשנים האחרונות - אבל תג המחיר החדש היה תוקע אותם, והם היו צריכים להסתמך על שיפור מבפנים כדי לעלות את המדרגה האחרונה והקשה מכולן. במקום, ברנד בחר ללכת בניגוד מוחלט לכיוון שאליו נושבת הרוח, עם חמישייה מאסיבית והגנתית, שיש לה כלים ספציפיים להתמודד עם הגדולות באמת, בדגש על היריבה במזרח, מילווקי. פילי בפלייאוף מפחידה יותר מפילי בעונה הרגילה. אף אחד לא מבטיח שזה יעבוד, אבל חייבים להעריך את היצירתיות והאומץ.

חמישייה: בן סימונס, ג'וש ריצ'רדסון, טוביאס האריס, אל הורפורד, ג'ואל אמביד.

ספסל: מייק סקוט, זאיר סמית', ג'יימס אניס, מתיס ת'ייבל, ראול נטו, קייל אוקווין, טריי ברק, ג'ונה בולדן, פורקאן קורקמאז, שייק מילטון, נורוול פל, מריאל שאיוק.

מאמן: ברט בראון (עונה שביעית בפילדלפיה ובליגה, מאזן 314:178)

הכוכב: ג'ואל אמביד. עם כל התהפוכות, הקמרוני היה ונשאר החתיכה הכי חשובה בפאזל. אף אחד לא מזלזל בכישרון הגולמי או בהשפעה שלו על המתרחש בשני צדי המגרש, ועדיין - ברור שיש לו עוד שלבים לטפס בסולם האישי שלו. הפציעות שגרמו לנו לפחד שגו'-ג'ו לא ישחק כדורסל מקצועני לעולם כבר די במראה האחורית, למרות שעם גוף וסגנון משחק כמו שלו אי אפשר להיות בטוחים אף פעם. משהו אחד שהוא לגמרי בשליטתו הוא כושר גופני. נראה שאמביד נשחק לקראת סוף העונה, ולא בפעם הראשונה. אפשר (וצריך) להפנות אצבע מאשימה גם לכמות הדקות המוגזמת בעונה הרגילה, אבל לאמביד מתחילים להיגמר התירוצים. נראה שהוא גם הוא הפנים את זה, והקיץ השיל למעלה מ-10 ק"ג - כך הוא טוען לפחות. מעבר לכך, שיפור קל בקבלת ההחלטות יתקבל בברכה. אמביד נפלא, ואנחנו רק מתעכבים על החולשות שלו משום שהחיסול שלהן נמצא בהישג ידו. התקרה של פילי תיפרץ לחלוטין כשזה יקרה. אם צריך לבחור את הסנטר שיחזיר עטרה ליושנה - אמביד נמצא גבוה מאוד ברשימה הזו.

האקס פקטור: ג'וש ריצ'רדסון. ההתאמה שלו על הנייר מושלמת - שומר נפלא על הכדור בעמדות 1-3, ובצד השני הוא הוכיח את עצמו כשחקן חוץ שיכול לשמן את ההתקפה בגל השני כשחקן משלים. בכל הקשור לקליעה מבחוץ, הוא לא הולך להחליף את מה שרדיק נתן לקבוצה הזו, אבל גם לא מדובר בחולשה שלו, בשום אופן. הוא מסוגל לעשות דברים טובים עם הכדור ביד. כשמשווים אותו לרדיק בשני הצדדים הוא שדרוג מובהק. כשמשווים אותו לבאטלר כבר צריך להכניס את החוזים שלהם לשיחה, לפני שאוהדי הסיקסרס ינשמו לרווחה. באטלר חתם על חוזה של 140 מיליון דולר, וירוויח בעונה הקרובה יותר ממה שריצ'רדסון ירוויח עד תום החוזה שלו בעוד שלוש עונות. בהרבה מובנים ריצ'רדסון יהיה המפתח לניסוי המרתק של ברנד.

תחזית נועזת: סימונס יקלע פחות מ-8 שלשות במהלך העונה הרגילה, ופחות מאחת בפלייאוף. כמה כבר אפשר לדבר על משהו שלא קיים? לאחרונה צצו להם סרטוני הקיץ החביבים שהוכיחו חד משמעית שסימונס עבד על הקליעה שלו, תיעד כמה סווישים, ועכשיו הוא מוכן לתפוס את המושכות של התקפת NBA. אז זהו, שלא. ההבדלים בין משחק עם החברים לבין התפאורה של משחק NBA, הלחץ, הכישרון שמקיף את סימונס ומטרות הקבוצה, כולם מצביעות נגד המגמה הזו. מה גם שכבר היינו בסרט הזה בקיץ שעבר. שלא תבינו לא נכון - עצם העובדה שהוא מודע לבעיה היא כבר התקדמות בכיוון הנכון.

גזר הדין: לפילי יש קבוצה מרשימה אבל לא נטולת בעיות. היא צריכה להוכיח שיש לה מי שיעשה סל במשחק קונבנציונאלי - פיק-אנ-רול או בידוד מחוץ לקשת - כי לפעמים זה כל מה שההגנה תשאיר לך. אין מספיק קלעים אמינים סביב סימונס ואמביד, והספסל יהיה גם העונה מהחלשים בליגה. בפלייאוף היתרונות של המאסה, הניסיון וההגנה כבר אמורים לבוא לידי ביטוי הרבה יותר, ולכן הרבה חושבים שהם מאץ'-אפ רע למילווקי, שאמורה לסיים מעליהם. אני קצת יותר שמרני מאותם אנשים. 28:54, מקום שני במזרח, הפסד בשבעה משחקים בגמר המזרח למילווקי.