בווידאו: איציק קורנפיין מסביר מדוע הסיר מועמדות לתפקיד יו"ר ההתאחדות
ב-2013, במהלך פרשת הצ'צ'נים, אמר איציק קורנפיין כי בעוד 10 שנים נצחק על כך שהתעסקנו בכלל בנושא הגזענות בבית"ר ירושלים. השבוע הוא נזכר: "עברו שש שנים ואנחנו עדיין לא צוחקים. אבל אני חושב שגם לה פמיליה או כל אלה שקראו קריאות, הגיעו להשלמה שניצב בפניהם בעל בית שהוא נחוש וכנראה שגם הם באיזשהו מקום התבגרו ומיישרים קו. יש איזשהו סטטוס-קוו שאף אחד לא רוצה להפר אותו ואני חושב שלא נראה גזענות או אלימות. היה שינוי כבר בשנה שעברה ואני מאוד מקווה שימשיכו בקו הזה גם השנה. הקבוצה צריכה את זה".
"אנשים צריכים להבין, הגיע בעלים שמשקיע סכומים אדירים בקבוצה, אבל מעבר לכך, הרבה מאוד מהכסף שהוא משקיע, בניגוד לבעלים אחרים, הוא השקעה לטווח ארוך. לא מזמן היה אצלנו טורניר ירושלים של שש הקבוצות הבכירות בארץ. משה חוגג הגיע לכאן בצהרי היום, היה ארבע שעות. הוא רואה את כל המשחקים של בית"ר ירושלים, מכיר כל שחקן והיכן שיחק, הוא עוקב אחרי שחקנים מוכשרים של היריבות, רוכש שחקנים צעירים ומשקיע במחלקת נוער על מנת לבנות עתיד טוב יותר לבית"ר ירושלים. ואין מה לעשות, עתיד טוב יותר לא יכול לקרות ללא אווירה של ספורט, וכזאת שמכבדת את כולם. אני חושב שמשה חוגג היה מאוד חד משמעי בדעה ובגישה שלו בסיפור של עלי מוחמד, ומעיריית ירושלים הוא יקבל את כל התמיכה, הגיבוי והסיוע בכל נושא שבית"ר תזדקק".
את קורנפיין אנחנו פוגשים בקומפלקס האימונים בעמק הארזים בירושלים, אולי הפנינה של שיפור תשתיות הספורט בירושלים, שכרגע משתמשות בו בעיקר הפועל קטמון ובית"ר נורדיה. בגיל 47 הוא סוגר כבר ארבע שנים כמנהל מחלקת הספורט בעירייה. כשמלווים אותו, רואים, שומעים ומבינים שנעשים בעיר המון דברים טובים. ובכל זאת, כשאומרים ספורט ועיריית ירושלים, אוטומטית המחשבה נודדות לבעיות ההגעה לאצטדיון טדי.
האם יש פתרון באופק? קורנפיין מסביר: "אפשר לראות שעכשיו גם בבלומפילד יהיו בעיות דומות, זאת המציאות. מנסים למצוא פתרונות יצירתיים. מבחינה פיזית יש בעיה של מחסור בחניות, אבל אם אתה נוסע לראות משחקים בעולם, אתה לא מגיע לברצלונה ומחנה ליד קאמפ נואו, אלא נוסע ברכבת ותחבורה ציבורית. עד שיהיה אפשר להגיע עם הרכבת הקלה לאזור של קרית הספורט של טדי והארנה, אנחנו עובדים על איזשהו מערך הסעות ושאטלים שירכז אנשים בחניונים ויביא אותם בצורה מסודרת לטדי, כדי להקל על המצוקה".
זה יעבוד?
"זה שילוב של שני דברים. אחד של מתן פתרונות מקלים כמו שציינתי קודם, כמו חניונים ושאטלים, ודבר שני זה קשור לתרבות. אצלנו האוהדים רוצים להגיע 10 דקות לפני המשחק ולחנות ליד האצטדיון ושיחכה להם כיסא פנוי. צריך לנהוג כמו שנהוג בכל העולם, לא בושה ללכת קצת ברגל, לבוא יותר מוקדם ולייצר תרבות אחרת. אם האוהדים יבינו שיש מצוקה ויסייעו בשינוי התרבות, אפשר יהיה לייצר מתווה מתאים. זה הגיוני שבמשחק של 30 אלף בטדי לא תהיה חניה לכולם".
אולי לא היה צורך להגדיל את טדי מעבר ל-14 אלף של מערבי ומזרחי אם אין חניות והגישה מייגעת? אנשים היו נהנים להגיע לפני שהוא הוגדל.
"לא חושב. גם במכבי חיפה יש את סמי עופר עם 30 אלף מקומות, והם מוכרים בכל שנה מעל 15 אלף מנויים. עיר בירה ששואפת לארח את כל המשחקים של הנבחרת, וקבוצה כמו בית"ר שתשחק באירופה, לא יכולים להסתפק באצטדיון של 13 או 14 אלף מקומות. צריך את כל התנאים לאירוח משחקים בתנאים בינלאומיים. אנחנו כל הזמן עושים חשיבה בנוגע לשיפור התנאים של הקהל וחווית הצפייה. וזה הרבה מעבר לפתרונות לטדי. הרי מתישהו בית וגן ייהרס ויעשו שם משהו אחר, והמטרה שלנו שיהיה מתקן מודרני וחדיש לבית"ר. יש קרקעות, צריך למצוא את הקרקע המתאימה מבחינת הגודל וגם מבחינת הנגישות שילדים יוכלו להגיע, תחבורה ציבורית, הגעה דרך רכבת וכל תחבורה. בית"ר ראויה למתחם מכובד, כיאה למעמדה בספורט הישראלי".
מה האתגר הכי גדול כמנהל מחלקת ספורט?
"קודם כל תשתיות. בשנים האחרונות אנחנו עוסקים בעיקר בפיתוח מתחמי ספורט. אין שכונה בירושלים שבארבע השנים האחרונות לא נבנו בה מתחמים של כדורגל עם דשא סינטטי או כדורסל ומתחמים נוספים. המטרה היא שהדור הצעיר יעשה ספורט, שייצאו מהבית, ייצאו מהסמארטפונים. יש לזה הרבה מאוד היבטים - גם גופניים, גם בריאותיים וגם חברתיים - וזה האתגר הכי הגדול של התפקיד הזה. זה אתגר ערכי לפני הכול. ראש העיר משה ליאון משקיע המון בתחום פיתוח הספורט ותשתיות, המנכ"ל איציק לארי, מחזיק תיק הספורט אלישע פלג, אריאלה רג'ואן, העובדים, אנשים עושים ימים כלילות של חשיבה ועשיה לפיתוח הספורט בעיר".
בעבר היית נוסע לניו יורק לגייס כספים לבית"ר, היום זה ליחצ"ן את המרתון. מה יותר מעניין?
"מרתון ירושלים כבר ידוע בעולם, זאת השנה העשירית שלו והוא נהפך למותג בינלאומי. אנחנו נוסעים פעמיים-שלוש בשנה לשווק את המרתונים בחו"ל. בשנה שעברה היו לנו מעל 4,700 רצים מחו"ל שהגיעו במיוחד, והמרתון שלנו לא מהקלים, עם כל העליות והקשיים. אנשים לא באים להשיג תוצאה, חשוב להם להגיע לירושלים, לראות את העיר והתרבות שלה. והצלחנו לייצר מרתון איכותי מאוד, אבל גם עם נשמה. אנשים רצים בתוך ירושלים, בתוך העיר העתיקה, רואים את טיילת ארמון הנציב והר הצופים ופשוט נהנים. ירושלים זה משהו מיוחד עבור אנשים בעולם, גאווה לייצג אותה. נוצרים מרגישים תמיד שהם חייבים להיות פעם אחת בירושלים וגם מדתות נוספות. אנחנו עושים להם סיורים ומנסים לגרום להם להבין שיש כאן עיר מודרנית, עיר ספורט ותרבות שכיף לבלות בה.
"לגבי גיוס כספים לבית"ר בחו"ל, היום התקופה אחרת כי חוגג ובית"ר משדרים אופק קדימה. נכון שאנשים מסתכלים על העבר וההווה, אבל בעיקר מסתכלים על האופק. והאופק של בית"ר נראה חיובי מאוד. בתקופה של סיפור הצ'צ'נים או בשנים האחרונות שארקדי היה בעלים, לגייס כסף בחו"ל הייתה משימה קשה מאוד. ברגע שהיו מחפשים בית"ר ירושלים בגוגל, ישר היו עולים הנושאים של אלימות וגזענות והיינו מקבלים ברקס. אנשים חייבים להבין, הנושא הזה של גזענות ואפליה על רקע דת בחו"ל זה משהו שהוא טאבו. אנשים וחברות מאוד מאוד נזהרים, כל הנושא הזה של פוליטיקלי קורקט. אין משחק בדברים האלה בחו"ל. ברגע שגוף מסחרי או בן אדם פרטי שוקל להשקיע בחברה או במותג שיש לו איזשהו זיהוי, הוא נזהר, הוא לא רוצה להתלכלך".
כמה חסר לך הכדורגל והתקשורת מסביב?
"זה מורכב. כל שחקן מקבל סטירת לחי כשהוא פורש, ברגע שזה נגמר יש נחיתה לא קלה. אני נחתתי לתפקיד ניהולי בבית"ר ירושלים והייתי זומבי במשך שישה חודשים. ועדיין, עברתי שש שנים מאוד אינטנסיביות ואתגריות ברמה הניהולית, איך לנהל מערכת כל כך מורכבת ולחוצה כמו בית"ר. מתרגלים גם לחיות עם התקשורת. מצד אחד זה פאן, אבל מצד שני באיזשהו מקום אתה רוצה את השקט ואת הרוגע ובשנים האחרונות מצאתי את המקום שלי - של עשייה מאוד פעילה ומבורכת של ספורט וגם את המקום שהוא יותר שקט ורגוע, שמאפשר להתעסק בעיקר בעבודה".
בקיצור, אתה מתגעגע לכדורגל.
"קורה שמדי פעם אני מתעורר בלילה ואני מדמיין שאני רואה את עצמי מזנק בשער ועוצר פנדל, או חושב על החתמה בתור יו"ר, אבל גם מדי פעם אני חולם על בניית עוד ספורטק בירושלים. עברתי לעולם אחר. התחום של הכדורגל הוא שונה, יש הרבה מאוד אנשים שבאו מחוץ לעולם הכדורגל ולא הצליחו להסתגל אליו. העולם העסקי והעשייה הציבורית זה עולם אחר לגמרי, גם ברמת האופק והתכנון לטווח הארוך, אבל בחיים צריך לדעת לעשות התאמות. מה שהייתי פעם לא רלוונטי, זה לא נותן לי כלום".
ניר ברקת מכוון גבוה בפוליטיקה, מתי הוא מצרף אותך אליו?
"ניר ברקת מכוון גבוה, אבל אני לא חושב שאהיה קשור לפוליטיקה. אני יותר בצד של עשייה וביצוע. הוא היה ראש עיר נהדר והשתלב ישר בעשיריה הראשונה בליכוד. הוא מאוד לויאלי למערכת ולביבי נתניהו, חורש את הארץ לאורכה ולרוחבה, ונאחל לו בהצלחה. אני מצביע ימין, ביבי ראש ממשלה ראוי בהחלט ואני לא רואה אלטרנטיבות טובות יותר".
השבוע האחרון התנהל באווירה שפופה בבירה בעקבות הפציעה של מיכאל אוחנה. קורנפיין אומר: "ברגע שראיתי שהוא דפק על הדשא, הבנתי ישר שמשהו לא טוב קרה וכאב לי הלב. הוא שחקן צעיר ונחוש שרק חזר מפציעה ארוכה והיה לא קל לראות את זה".
אתה יודע, במשמרת שלך כיו"ר הוא עזב את מחלקת הנוער. מה קרה שם?
מיכאל אוחנה גדל במחלקת הנוער של בית"ר. הוא הגיע אליי עם ההורים שלו לקראת גיל 15, הגיל שאפשר עדיין להודיע על בקשה להעברה ואין לקבוצה שום מניעה. הם נכנסו אליי למשרד מתוך כוונה להעביר אותו לקבוצה אחרת או שנמצא הסדר שאפשר להשאירו. לצערי לא הצלחנו להגיע להסדר, הבקשה העיקרית שלהם הייתה שתהיה שותפות של 50:50 בכרטיס השחקן. זה משהו שמבחינה תקדימית היה יוצר בעיה ופותח פתח. יכול להיות שבדיעבד זאת הייתה טעות והיה שווה להגיע להסדר. כשראיתי משחק באשדוד ובבאר שבע ועכשיו בחזרה לבית"ר, תמיד הפגישה עם ההורים שלו בבית וגן הייתה זכורה לי, ואתה תמיד חושב מה הייתי יכול לעשות כדי להשאיר אותו. אבל זה לא הסתייע בזמנו".
אגב, אם חוזרים אחורה, לאחר גמר גביע המדינה האחרון, יוסי אבוקסיס אמר שזאת הייתה סגירת מעגל להפסדים שלו עם בית"ר להפועל תל אביב פעמיים בפנדלים בגמר, שזה ליווה אותו 20 שנה. גם אצלך זה ככה?
"התמונה שהכי זכורה לי מהסיוט שנקרא 'גמר גביע בית"ר נגד הפועל תל אביב שנה אחרי שנה' זה את יוסי אבוקסיס עולה במנהרה באצטדיון רמת גן וממהר לחתונה. משחק, הארכה, פנדלים, כל האורחים כבר באולם והוא ממהר לצאת אחרי ההפסד. אחת האכזבות הכי גדולות שלי בקריירה מבחינתה ספורטיבית היו המשחקים האלה, שלא הצלחתי לעזור בפנדלים. ראיתי צ'לסי נגד ליברפול בסופר קאפ, פנדלים, הכרעה. ישר עולים לי שני המשחקים האלה בראש. זה נשאר איתי ומלווה אותי".
היה ניסיון להריץ אותך להיות יו"ר ההתאחדות, אבל הסרת את מועמדותך. מדוע?
"היה לי רצון לבוא, להיכנס ולשנות, אבל כשעברתי את התהליך של חודש-חודשיים לפני, הבנתי שאין לי סיכוי. אני אתן לך סיפור קטן. כחלק מהתהליך, אמרו לי שאני צריך להיפגש עם יו"ר דירקטוריון הפועל. הסבירו לי שמרכז הפועל זה הגוף הכי גדול ומשפיע, וצריך להיפגש עם מישהו שם כדי לקבל את האור הירוק. הלכתי לפגישה, הגעתי ליו"ר ועד העובדים של קופת חולים כללית. ישבתי מול בחור שאני לא חושב שאי פעם היה על מגרש כדורגל, ואני צריך להסביר לו את האג'נדה שלי ואיך אני רואה את הכדורגל ולמה אני צריך להיות יו"ר ואיך אני יכול לתרום.
"פתאום קלטתי את הסיטואציה ולא האמנתי שאני נמצא בה. אני בן אדם שמגיל 7 או 8 נמצא על הדשא, עברתי את כל השלבים של הכדורגל מילדים, בית"ר ירושלים, תואר ראשון, תואר שני ואני בסופו של דבר צריך להסביר ליו"ר של ועד עובדים שאין לו קשר לכדורגל, למה אני ראוי. למה הוא צריך לקבוע את עתיד הכדורגל בישראל? אם היה לי נעים, הייתי קם באותו רגע ואומר שאני מוותר. הוא אמר לי שיקימו ועדת איתור ויזמנו אותי, ומאז לא שמעתי מהם. זה בלתי נתפס בעיניי. אחר כך הגיע שינו זוארץ. ואם הוא, שמכיר הכול דרך מכבי פתח תקוה עם קונצנזוס נרחב, החליט להתפטר, זה סימן שצריך לבוא עם שופל, לבצע חריש עמוק ולהתחיל מחדש".
הפכת לפרשן ברדיו ירושלים. כשוער, הביקורת שלך על איתמר ניצן בשנה שעברה הייתה מפתיעה.
"ראשית, זאת שנה שלישית ברדיו. אני עושה את זה בשביל הפאן וכדי להגיד את מה שאני חושב ומרגיש, ונהנה מזה. לגבי איתמר ניצן, אני הראשון שבשידור ברדיו התנצלתי ואמרתי שטעיתי בגדול איתו. חשבתי בהתחלה שהתפקיד גדול עליו בכמה מידות. היכולת שלו בעבר הייתה בינונית וגם ההתחלה בבית"ר הייתה מקרטעת. עדיין, הוא עשה קפיצה משמעותית וגם השנה מראה פאסון ויכולת, ואני לא התביישתי להגיד שטעיתי. חשבתי שזה גדול עליו, אבל אני רואה שהוא עושה את התפקיד והוא היה השחקן המצטיין של בית"ר בשנה שעברה. בעמדה הזאת יש לבית"ר שקט".